בעשרה בטבת חל יום ההילולא ה-51 לפטירתו של הרב חזקיה קאיקוב רבה הראשי של סמרקנד, בספר החדש הנקרא ‘גדול מאחיו’ שיצא לאור בימים אלו, מגוללת מסכת חייו של הרב.

עלילה היסטורית מרתקת, מערבולת רגשות, מחשבות, לבטים של תפקיד המשלב בתוכו רבנות ללא חת, תחת מגפי השלטון הקומוניסטי רודף הדת, ובמקביל רגישות ואהבה בלי סוף ■ ספר של מסירות נפש אמיתית, ספר עלילה סוחף, כתוב ביד אמן, מגלה טפח מן החיים מאחורי מסך הברזל.

“התחלתי לקרוא ולא יכולתי לעזוב את הספר עד הסוף, כתוב בצורה מאוד מיוחדת ונהניתי מכל רגע של קריאה.” אמרה הרבנית שולמית ירוסלבסקי.

בוכרים.קום נותנת לכם הצצה קטנה, לפרק מתוך הספר:

פרק ז – מעצר בנמל

“שוב ושוב חזרה אביגיל על הטענה כי היא משתוקקת לעלות לארץ ישראל כדי להיקבר בסמוך להוריה ר’ חזקיה שמע את בכיה, והבין כי גם אמו נעצרה, ונמצאת ממש לידו דלת התא נפתחה לפתע, אביגיל הרימה עיניה, מולה עמד שוטר גבוה חמור סבר. “קומי!” פקד עליה, “בדקנו את התיק שלך, גרסתך מפוקפקת מאוד, אך בכל זאת החליטה “אמא רוסיה הרחמנייה” לשחררך “ומה עם בני”? שאלה אביגיל בחשש, “בנך?!, גיחך החוקר, איתו יש לנו חשבון ארוך…”

עם עלייתו של הרודן סטאלין לשלטון בסוף שנות ה-20 – גברו הרדיפות. החיים בברית המועצות נעשו קשים מיום ליום. הדיקטאטור חיסל את כל מתנגדיו ויריביו. הוא יצר מנגנון מסועף של שוטרי חרש ומלשינים שהפיל חיתתו על אזרחי המדינה. המשטרה החשאית נקראה תחילה “צ’קה”, אחר כך “גֶ.פֶ.אוּ” ו”נְ.קֶ.וֶ.דֶ.” ולבסוף “קַ.גֶ.בֶּ.”. מלאכי החבלה שפעלו במסגרתה אספו חומרים מפלילים ועצרו אזרחים חשודים.

הרב חזקיה הכהן רביןהעילה השכיחה ביותר למעצר הייתה “סעיף חמישים ושמונה”, פעילות אנטי סובייטית. כל מי שנחשד בעשיה או באמירה נגד השלטון נעצר באופן מיידי. פעילות דתית נחשבה כמרידה ב’אמא רוסיה’, וכל מי שרק היה נראה כעוסק בפעילות כזו נעצר מיידית. הקרבנות האומללים נחקרו באכזריות, ונשפטו למוות בירייה, לגלות או למעצרים ממושכים. היו אף הוצאות להורג חשאיות, ללא משפט.

תרצ”ג

למרות הכישלון שנחל בעת ניסיון הבריחה לפני שנים אחדות, לא התייאש ר’ חזקיה. הפעם ליוותה את ר’ חזקיה אמו, מרת אביגיל קאיקוב. אביגיל לבשה שכבות רבות של בגדים רחבים וכיסתה את רוב פניה בצעיף גדול. אם יתפסו הם צריכים סיפור כיסוי טוב. כאשר תכננו את המסע הזה, חשב בנה על הכל, גם על זה.

 

לפי תוכניתו הם יתחזו לאם אלמנה קשישה שכל רצונה להיקבר בסמיכות להוריה בארץ הקודש, וכיוון שאינה יכולה לעבור לבדה מסע זה, מצטרף אליה בנה כמלווה. שאר בני המשפחה נשארו כרגע בסמרקנד. אביגיל קיוותה שמיד עם הגיעם לארץ ישראל יצליחו להשיג אישורים עבור כולם בטענה של איחוד משפחות.

חותנו של ר’ חזקיה, ר’ מרדכי פנחסוב, מסר לו סכום כסף גדול. ר’ חזקיה המיר את השטרות במטילי זהב, והטמין את הזהב בתוך חתיכות עץ. האם והבן ארזו מעט מטלטלין ויצאו לדרך, לבאקו. על פי תכניתו של ר’ חזקיה, הם היו אמורים להתגנב לאחת הספינות המפליגות לאיראן, ולשחד את הקברניט, שיאפשר להם להסתתר בתוך המטען.

*

אזרבייג’אן. נמל באקו. ריח ים מלוח מקדם את פני האם והבן.

הספינה כבר עוגנת ליד המזח, ואל הסיפון עולים תיירים בלבוש מזרחי ססגוני, דיפלומטים חנוטים בחליפות יוקרה, סבלים הנושאים ארגזים כבדים ומלחים עליזים.

ר’ חזקיה קיווה בכל לבו כי הופעתם לא תמשוך תשומת לב מיוחדת. אין הם נראים כנוסעים טיפוסיים. אין להם חזות של תיירים מן המזרח או מן המערב. גם אינם דומים לעובדי שגרירות או לפקידים רמי דרג. הם מוכרחים להיפרד ולהיטמע בהמון הנוהר אל הספינה.

“אימא, את תעלי ראשונה, ואני אחרייך. אל תביטי לאחור. איננו מכירים זה את זה”.

ר’ חזקיה צעד לעבר המזח, נושא את תיקי המטען. אם התכנית תצליח, יגיעו בקרוב אל חוף מבטחים.

“עצור, תעודות בבקשה”, שמע מאחוריו קול סמכותי.

הוא הסתובב בבהלה, וראה מאחוריו שוטר ממשטרת גבולות.

בלית בררה הוציא את הפספורט.

“אזרח סובייטי, הא?” קבע השוטר. “אם כן, לאן מועדות פניך. קיבלת אשרת יציאה?”

ר’ חזקיה ואמו תכננו מראש את התשובות שישיבו לחוקרים, אם ייתפסו חלילה. לומר כי רע להם בברית המועצות הסטליניסטית – אסור בתכלית האיסור. הם היו ערוכים מראש עם תירוץ אחר.

“אני מלווה את אמי הקשישה. היא אלמנה בודדה, ומשאלתה היחידה – להיטמן בארץ ישראל, בירושלים, סמוך להוריה. מפאת גילה המבוגר – חששתי שלא תעמוד בתלאות המסע, והחלטתי ללוותה ולסייע לה”.

“והיכן אמך?” שאל השוטר.

“אינני יודע. נעלמה לי בתוך ההמון”.

ספר חזקיה“לגמרי לא משכנע”, קרא השוטר, וסימן לחבריו להתקרב. ר’ חזקיה ראה את השוטרים המקיפים אותו וחש כי טבעת החנק מתהדקת סביב גרונו. הם עמדו ממש סמוך לים. במרחק של צעדים אחדים התנפצו הגלים אל המזח. כמבלי משים ניסה להתקרב למים, ולהשליך תיק אחד אל הגלים, שלא ייפול לידי הבולשת, ברם השוטרים הבחינו במעשיו. הם ערכו חיפוש בבגדיו ובתיקיו, גילו את הזהב החבוי בפיסות העץ והחרימו את כל חפציו.

ר’ חזקיה נלקח את תחנת המשטרה, ולאחר חקירה קצרה נכלא מאחורי סורג ובריח. התא היה צר, אפל וטחוב. ר’ חזקיה ישב על כיסא הברזל הבודד, שעמד במרכז התא, וכבש פניו בידיו. מדוע לא עולה בידו להגשים את משאלתו, ולחיות כיהודי בגלוי בארץ האבות? כנראה אינו ראוי לכך. ואולי, יש להתאמץ עוד יותר? אין ארץ ישראל נקנית אלא על ידי יסורין, ולא פלא שגם העלייה אליה כרוכה בייסורין. ככל שהפעולה נעלית יותר, ככל שהמטרה חשובה יותר, ככל שהקדושה גדולה יותר – הסטרא אחרא מתאמץ יותר להפריע. ואולי, רומזים לו מן השמים כי השליחות שלו כאן, בברית המועצות?

מכל מקום, כעת הוא בתא המעצר, והכול בהשגחה פרטית. אם הבורא החליט להביאו הנה, הרי שעליו לטהר את האוויר, לברר ניצוצות. הוא אמר משניות בעל פה, התפלל תפילת מנחה בכוונה, ושוב שקע בהרהורים.

‘לפחות אימא איננה כאן. אולי הצליחה להפליג בשלום אל ארץ הקודש? הלוואי…’

הוא ישב מהורהר, כשלפתע שמע קול בכי. בכי מר. הבכי בקע מתא סמוך. נדמה היה לו שהקול מוכר לו. מוכר מאוד. ‘אימא?’ נחרד.

*

“אמרתי לכם, אני חפה מפשע. לא עשיתי שום דבר רע. לא פגעתי באיש. אני אישה קשישה וחלשה. למה אתם שמים אותי כאן?” קראה אביגיל ופרצה בבכי.

בכוונה תחילה לבשה לפני היציאה לדרך כמה שכבות בגדים והתעטפה בצעיף גדול, כדי להיראות מבוגרת מכפי גילה. היא חזרה שוב ושוב על הטענה כי היא משתוקקת לעלות לארץ ישראל כדי להיקבר בסמוך להוריה, והפצירה בחוקרים לשחררה ולאפשר לה להפליג בשלום. החוקרים בעלי לב האבן לא התחשבו כלל בתחינותיה, והורו להובילה אל המעצר. היא הוכנסה לתא, והדלת נטרקה. כעת ישבה על הארץ ובכתה בכי תמרורים.

ר’ חזקיה שמע את בכיה, והבין כי גם אמו נעצרה, ונמצאת ממש לידו.

אביגיל לא ידעה את נפשה. ניחא היא כבר מבוגרת, אבל בנה, בתחילת חייו, עדיין לא הספיק אפילו לחבוק בן. ‘רבונו של עולם’ התחננה בלי קול, ‘אינך יכול לתת לאכזרים אלה להתעלל בחזקיה. הוא מוכרח לצאת מכאן וכמה שיותר מהר. הוא כל כך צדיק, למרות כאבו הפרטי, דואג כל הזמן גם לציבור. מה רצה בסך הכל? לעלות לארץ הקודש’. כך ישבה שעות ארוכות על רצפת התא, שקועה במחשבות.

דלת התא נפתחה לפתע. אביגיל הרימה עיניה, מולה עמד שוטר גבוה חמור סבר. “קומי!” פקד עליה. אביגיל צייתה, היא צעדה בעקבות השוטר אל חדר החקירות. שוב ושוב חזרה על גרסתה הראשונית. לאחר חקירה ארוכה אמר לה החוקר “בדקנו את התיק שלך. גרסתך מפוקפקת מאוד אך בכל זאת החליטה אמא רוסיה הרחמניה לשחררך הביתה. זאת משום שבעברך לא נרשמו שום מעשים ‘מפלילים'”.

קייקוב חזקיה

“ומה עם בני”? שאלה בחשש.

“בנך?!, גיחך החוקר, איתו יש לנו חשבון ארוך…”

אביגיל חזרה הביתה בלב כבד. מי יודע מה יעשו לחזקיה? כל יום ישבה והתפללה לה’ בדמעות שבנה ישוחרר.

התפילות עשו את פעולתן. המאסר נמשך חצי שנה. בסייעתא דשמיא שוחרר ר’ חזקיה מן הכלא ביום ז’ בכסלו תרצ”ד. בהצלתו סייע החסיד הנודע ר’ איצ’ה ‘דער מתמיד’.

בין השנים תרצ”ד – תרח”צ פעל ר’ איצ’ה כשד”ר – שליח נודד בארצות הברית מטעם אדמו”ר הריי”צ ואגודת חסידי חב”ד. ר’ איצ’ה הפעיל קשרים מארצות הברית, ולחץ על שגריר רוסיה ששהה אז בארה”ב לשחרר אסירים יהודיים. מאמציו נשאו פרי, ואסירים מסוימים שוחררו.  בין המשוחררים היה גם ר’ חזקיה.

חזקיה חזר לחיק משפחתו. האושר היה גדול. כבר חששו שמא לא יזכו לראותו יותר.

לאחר התאוששות קצרה, התיישב חזקיה לכתוב מכתב לרבו, הרב שיל”א. במהלך השנים מאז עזב הרב אליעזרוב את סמרקנד, היה חזקיה שומר איתו על קשר מכתבים רציף. במכתבו הוא רומז לרבו על המעצר. שכן ידע שכל מכתב עובר את הצנזורה הממשלתית. וכך הוא כותב:

” בעזה”י  כד’ כסלו תרצד’ לשלום אין קץ ולברכות אין סוף לכ’ האדמו”ר שיל”א שליט”א… בחודש זו אשר נעשו בו ניסים לאבותינו ולרבותינו וניתוסף בו יום הישועה בז’ בו… ב”ה פיטרו אותי לגמרי ז’ לחודש זו ובאתי לחיים טובים ולשלום לעירי. אבל מלאה הלכתי וריקם השיבני ה’. ההפסד שלי קרוב לט”ל מלקיות וד”ל. והישועה הי’ ע”י ר’ יצחק המתמיד יצ”ו”.

 

Leave a Reply

Your email address will not be published.