סיפור ההצלה של עשרות משפחות מהעדה הבוכרית שהתגוררו בפריז בזמן השואה, נשמע דמיוני עד בלתי נתפס. איך חברו יחד השגריר האיראני, מהגר רוסי ואיש הקהילה הבוכרית ועשו יד אחת כדי להציל עשרות רבות של יהודים מציפורני הנאצים

כדי להתחיל להבין את הסיפור הלא ייאמן שהתרחש ליהודי בוכרה שהיגרו לפריז לפני מלחמת העולם השנייה, שוחחנו עם ההיסטוריון והחוקר דוד קלנטרוב. קלנטרוב, בן 46 שעלה לארץ מאוזבקיסטן בשנות ה-90 כשהמקום היה עוד תחת חסותה של ברית המועצות. לאחר תקופה ארוכה של לימודים אקדמאים, הוא מסיים לימודי תואר שני באוניברסיטת בר אילן בתחום היסטוריה ומחקר של חינוך ותולדות יהודי בוכרה בין השנים 1860-1960. מעבר לכך, זה מספר שנים שקלנטרוב מנהל מחקר מעמיק על תולדות יהודי בוכרה. את המחקר הוא עורך דרך קשר ישיר מאת הרשויות המקומיות באירופה, רוסיה ואוזבקיסטן, שמספקות לו חומרים, מסמכים ועדויות. בנוסף, קלנטרוב משמש גם נציג של הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי בגבעת רם בירושלים.

החוקר דוד קלנטרוב

איסוף החומר התיעודי הרב, הביא את צוות המחקר להוציא לפועל כמה פרויקטים. הראשון שבהם נקרא 'יהודי בוכרה לוחמי מלחמת העולם השנייה'. המחקר, שהחל לפני מספר שנים, הביא את החוקרים למפות את מספר הלוחמים בצבא האדום מעדת יהודי בוכרה במלחמת העולם השנייה. בתחילה חשבו שהמספר עומד על 2,700 לוחמים. אך לאחר מחקר מעמיק ולא מתפשר, צוות המחקר הגיע לשמות ופרטים על מספר של 7,442 חיילים מיהודי בוכרה שהשתתפו במלחמת העולם השנייה. קלנטרוב אומר שהמספר המשוער יהיה קרוב ל8,000 חיילים, פי שלושה מהמספר הראשוני שהיה ידוע לחוקרים.

פרוייקט נוסף שמוביל קלנטרוב הוא אסיפת מסמכים רשמיים מיותר מ-200 לשכות גיוס ברחבי אוזבקיסטן. זאת במטרה להבין את תמונת המצב לגבי היהודים ששירתו בצבא בזמן מלחמת העולם השנייה. מדובר גם ביהודי אוזבקיסטן המקומיים וגם בפליטים יהודים שהגיעו לאוזבקיסטן וגויסו משם לצבא. מהפרוייקט הזה יצא כרך ראשון של ספר שמתעד את שירותם של יהודים מאזור טשקנט. הספר השני, שייצא בקרוב, יביא תיעוד של יהודים נוספים שהגיעו מאזור עמק פירגנה באוזבקיסטן. בהמשך יביאו את התיעוד של אזורים נוספים במדינה ובגלילותיה.

בימים אלו, מוקם אתר אינטרנט ייעודי לשם יעלו כל החומרים והמסמכים שאספו צוות המחקר בו יהיה ניתן לחפש מסמכים לפי שמות וערים, קלנטרוב מקווה שהמחקר ייתן ערך מוסף לציבור יהודי בוכרה בארץ ובעולם.

כעת ניגש לעניין, ביקשנו מקלנטרוב שישתף אותנו בפרטים של סיפור ההצלה הייחודי והלא ייאמן של יהודי בוכרה ששהו בפריז בתקופת השואה.

מעליית השלטון הבולשביקי ועד למלחמת היטלר

כדי להבין איך הכל התחיל, צריכים ללכת מעט עם הזמן לאחור. טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חיו באזור אוזבקיסטן בין 50,000-60,000 יהודים. בהערכה המספרית הזו, אנחנו לוקחים בחשבון גם יהודים שבגלל הפחד מהשלטונות הסתירו את יהדותם ולא דיווחו עליה בצורה רשמית. בשנות העשרים, בשנים הראשונות של המשטר הבושלביקי, היו השלכות שונות של שינוי המשטר על האוכלוסייה היהודית במדינה. כך לדוגמה: יהודים שהיו יחסית אמידים או עשירים, הפסידו את כל כספם לאחר שהמשטר הלאים את כל נכסיהם בשם השוויון לכל האזרחים. מנגד, השלטון אפשר את הלימודים לכל שכבות האוכלוסייה ולא כמו שהיה נהוג קודם, שהחינוך היה זמין לעשירים בלבד. כך גם ניתנה האפשרות ליהודים ללמוד 'בתלמודי תורה' ללא הפרעה מיוחדת מצד השלטונות. כלומר, הייתה הכרה לאומית של השלטונות בתרבות היהודית שאפשרה את קיומם של הקהילות והפולקלור היהודי, אבל הציונות כתנועה יהודית,נאסרה במסגרת השלטון הבולשביקי. לכן אחד מגבורי הסיפור שלנו – אסף אצ'ילדייב ברח מגבולות ברית המועצות במחצית השנייה של שנות ה-20.

בשנות השלושים הרדיפות נגד יהודי בוכרה החלו להחמיר, והשלטונות החלו לסגור את בתי הכנסת ואת תלמודי התורה. רק את העיתון וכתב עת נוסף של יהודי בוכרה הם לא סגרו והם המשיכו לצאת לאור כרגיל אך לאחר זמן מה גם הם נסגרו יחד עם בתיאטרון היהודי. כך שלמעשה, לקראת תחילתה של מלחמת העולם השנייה, היהודים נשארו ללא מוסדות ומקומות כינוס ותרבות. כאשר עלו הנאצים לשלטון, שטף גל של פטריוטיות לאומית באוזבקיסטן שלא פסח על בני הקהילה היהודית המקומית שהתגייסו לצבא האדום. אמנם, בשונה משאר הצעירים שהתגייסו, הגיוס של היהודים לצבא לא היה הצהרה של אהבה לשלטון המקומי, אלא יותר הבעת איבה לשלטון הנאצי. עד כדי כך שהמלחמה הייתה נהוגה להיקרות בפי יהודי בוכרה 'מלחמת היטלר'.

קהילת יהודי בוכרה בפריז

מטבע הדברים, בגלל שהשלטון הנאצי לא הגיע עד לאוזבקיסטן, היהודים המקומיים לא חוו את אותה חוויה נוראה ואיומה שחוו אחיהם באירופה. עם זאת, הייתה קבוצה של 42 משפחות של יהודים שנמלטו בשנות העשרים והשלושים מאת המשטר הבולשביקי באוזבקיסטן והגיעו לפריז. משפחות אלו, היו בפריז בזמן שהחלה מלחמת העולם השנייה וסיפור ההצלה שלהם הוא בלתי יאמן.  

כאשר הנאצים הגיעו לפריז, החלו הגבלות חמורות על יהודי פריז. זאת במטרה להתחיל ולאגד אותם למקומות איסוף ולהשפיל אותם עד עפר. בפריז של אותה תקופה, הייתה גם קהילה של יהודים שהיגרו לעיר בשנים שלפני המלחמה מגרוזיה. יהודים אלו, השיגו אישור מיוחד מהשלטונות, שהם משתייכים לגזע של העם הגרוזיני ודתם היתה הדת היהודית. כלומר הם אינם מגזע יהודי אלא רק מאמינים בדת היהודית. הנאצים לא נגעו באותה קהילה, כיוון שבאותה תקופה הם התמקדו בהשמדת הגזע היהודי ולא הביעו עניין מיוחד בדת היהודית.

ציון ועדיאייב ז"ל

,'גזע הארי מסוג ג'וגוט סוגדי דת משה'

יהודי בוכרי אחד, בשם ציון ועדיאייב, שהיה בעל עסק קטן בפריז, לא החזיק באותה תקופה באזרחות זרה מעבר לאזרחות הצרפתית שהייתה ברשותו, כך שלא יכל לפנות בצורה דיפלומטית  למדינות זרות אשר הקונסוליה שלהן יושבת בפריז, כדי לעזור לו ולמשפחתו להימלט מהמדינה. בצר לו, הוא החליט לטכס עצה ותבונה. הוא פנה למהגר רוסי בשם קאצ'ורין. שהיה בעל קשרים במקומות הנכונים, והיה איתו בקשרי ידידות, כדי שינסה לעזור לו להיות בהסדר דומה כמו יהודי גרוזיה. אותו קאצ'ורין החל לעבוד על הרעיון שיהודי בוכרה יקבלו את אותה ההכרה של יהודי גרוזיה.  לשם כך, הוזמן עורך דין שטיפל בענייני יהודי גרוזיה בזמנו, כדי שינסה לעשות את אותו הדבר עם יהודי בוכרה. לשם הטיפול בעניין, נדרש העורך דין למסמכים רשמיים אותם הוא השיג דרך קשר שהיה לו עם השגריר האיראני בפריז של אותה תקופה, עבדול חוסיין סרדרי. סרדרי התברר כחסיד אומות העולם שפעל ללא לאות להצלתם של היהודים, כפי שנראה מיד. עבדול חוסיין סרדרי הוציא מסמך רשמי של השלטונות האיראניים, בו נכתב שיהודי אסיה התיכונה, כולם באים מגזע אחד שהוא מוצא איראני, הנחשב ל'גזע הארי' בעיני הנאצים. במקביל, השיגו יהודי בוכרה חוות דעת אתנוגרפית ממומחה בתחום, שהגדיר את יהודי אסיה התיכונה כ 'ג'וגוט'. כלומר, האתנוגרף קבע שיהודי בוכרה הם מגזע שונה שאינו כשאר היהודים אלא יהודים מזן שונה אם תרצו. בעקבות חוות הדעת הללו, נתנו הגרמנים ליהודי בוכרה את ההגדרה: 'גזע הארי מסוג ג'וגוט סוגדי דת משה'. כלומר, הנאצים החשיבו את יהודי בוכרה כגזע הארי.

חלק מרשימת היהודים שהוגדרו כ ג'והוד בני דת משה'

לצורך זירוז התהליכים, היה על יהודי בוכרה ששהו באותה תקופה בפריז, להתאסף ולהקים עמותה קהילתית, שתתן את הגושפנקה לכך שהם כולם מאותו מקור ובני אותה קהילה. כתוצאה מכך, הם חזרו להיות מאוגדים ובקשרי קהילה הדוקים לאחר שהקשר בין המשפחות שהיגרו לפריז התרופף עם השנים. לנשיא הקהילה נבחר אסף אצ'ילדייב שהיה גם פעיל ציוני ידוע באזור. צ'ילדייב ריכז את כל הפעילות בהקשר של הצלת הקהילה מול השגריר סרדרי.

השגריר האיראני שהציל

שבועיים לפני החלת הפתרון הסופי של יהודי צרפת, השגריר האירני, עבדול חוסיין סרדרי, שבינתיים הוחלף על ידי שגריר אחר, אך המשיך לפעול ללא לאות להצלתם של יהודים. סרדרי הצליח לסדר דרך שלטונות שוויץ, אישור מיוחד להוסיף 80 יהודים נוספים לרשימה של 'ג'וגוט, סוגדי דת משה' וכך, בדרך לא דרך הוא הציל את אותם יהודים ממוות וודאי. בהמשך, השגריר סרדרי חילק לאותם יהודים דרכונים איראנים ובכך הציל אותם ממוות. בסך הכל ניצלו בדרך זו מעל 120 יהודים בפריז

עבדול חוסיין סרדרי

אדולף אייכמן, קצין האס.אס הידוע שנידון למוות בישראל על פעולותיו להשמדת יהודי אירופה, היה ספקן גדול בקשר להגדרה החדשה שאימצו יהודי בוכרה בפריז. הוא לא האמין שכל מאה ועשרים היהודים שייכים לאותה קבוצה אחידה, זאת בשל שמות המשפחה השונים שהסגירו את פעולת ההצלה של סרדרי. בשל כך, היו יהודים ברשימה שהיו חיים בפחד מתמיד שמא יתגלה הסוד. בסופו של דבר, כל היהודים שהיו תחת חסות הרשימה הזו, חיו כך עד סוף המלחמה ובאוגוסט 44 באו כוחות הברית וכבשו את העיר מחדש.

בעקבות כל הפעולות הללו, שלקחו בערך שנה שלימה של אישורים ופעולות ביורוקרטיות נוספות בפריז ובברלין, יצאה רשימה של כל יהודי בוכרה ששהו בפריז בה הם הוגדרו כ 'בני חסות של השלטון הנאצי' תחת ההגדרה של 'ג'וגוט סוגדי דת משה'. בזכות פעולות שתדלנות נוספות, רשימה זו הורחבה עם הזמן לעוד ועוד שמות של יהודי בוכרה שניצלו בזמן השואה בזכות היותם תחת הגדרת גזע הארי. אנקדוטה מעניינת התרחשה כאשר יהודי בוכרי שהסתובב עם טלאי צהוב בפריז, הוריד אותו בעקבות הוראה של קצין נאצי. הקצין שבדק את מסמכיו וראה את האישור המיוחד, אמר לו שהוא לא תחת הגדרת הגזע היהודי.

אך לא הכל היה וורוד. היו גם יהודים מקרב יהודי בוכרה שלא הסכימו להיכלל תחת ההגדרה הפתלתלה הזו, הם חששו שרישומם כיהודים מסוג כזה או אחר יזיק להם ולא יועיל. בשל כך, נשלחו למחנה העבודה דראנסי ולאחר מכן נשלחו למחנה ההשמדה אושוויץ – בירקנאוו ששם נספו. בנוסף לכך, מספר צעירים בני העדה הבוכרית השצטרפו ללוחמה מחתרתית כנגד הנאצים בצרפת, נספו בקרבות מול הנאצים.

בשנת 1994, 13 שנים לאחר מותו, קיבל סרדרי אות כבוד מטעם מרכז ויזנטל שבלוס אנג'לס. האות הוענקה לו על פעולתיו האציליות למען הצלת יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה.

אם אתם מעוניינים ליצור קשר עם החוקר דוד קלנטרוב, ניתן לעשות זאת דרך הטלפון או במייל. 0542561973 david.kalontarov@gmail.com

Leave a Reply

Your email address will not be published.