היום ציינו את יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. מדינת ישראל זוכרת את הלוחמים שנפלו במערכות ישראל ואת האזרחים שנרצחו בפיגועי טרור.

האמת היא, שקשה מאוד לדבר על הנושא הזה כיוון שנושא זה הוא יותר רגשי מאשר שכלי!

אלפי משפחות שכולות מסתובבות עם לב שותת דם ועם פצע עמוק בתוך הלב. הם לא מחפשים שיענו להם תשובה או איזה הסבר שכלי על המאורעות שהם עברו, הם רוצים את הרגש,! את האכפתיות וההשתתפות בכאב שלהם! שירדו לתוך עולם הסבל שלהם, בכדי לנסות להרגיש איזה תהום של סבל נורא המשפחות השכולות חשים על בשרם!

לפני כעשור ששירתתי בצבא אחת המשימות שלי היו שביום הזיכרון הייתי מתלווה למשפחות שכולות בבית העלמין הצבאי, וקורא עימם יזכור פרקי תהילים והשכבה. היה לי קשה מאוד רגשית להסתכל בעניים של המשפחות באותו מעמד ליד קבר יקירם. כי אין שום תשובה בעולם שיכולה לספק להם תשובה שכלית מדוע בנם נחטף בדמי ימיו!
ובכדי לנסות להקל ולעזור להם בכאב, הייתי מנסה להרגיש איתם רגשית את השכול, הסבל והאיום שחשים יום יום על בשרם. רק הדממה שלי עימם היה הביטוי היחיד שנתן להם הקלה בסבלם. גם כעת בתפקידי כחבר מועצה באור יהודה אני מאזין ומקשיב למשפחות שכולות כי לא מספיק לשמוע רק "באזניים"…אלא לפתוח גם את הלב – ולהאזין לייסורי נפשו.

נסיים בתקווה ובתפילה להתגשמות דברי הנביא ישעיה : "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה! ושב יעקב ושאנן ואין מחריד"! אמן ואמן.

לסיום מחדד סיונוב אין אנו צריכים נקמה בכח אלא ברוח!…

נרים את דגל מדינתנו בגאון ובגאווה. אחי תשארו חזקים!!!

כותב הטור: שלמה זלמן סיונוב, חבר מועצת העיר ונציג הקהילה הבוכרית באור יהודה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.