השבוע ימלאו 25 שנים לפטירתו של מר מרדכי בביוף זצ”ל, שהיה בין הגיבורים הראשונים שהצליחו לחדש את הקשר בין ירושלים והמרכז. בנו אבנר באבאיוף מספר על תכנות לאורך חייו והחינוך המסורתי-בוכרי שקיבל בביתו.

“אבי מורי נולד בשכונת הבוכרים בירושלים בליל יד’ אדר שנת תרע”ה 1915, לסבי וסבתי שלמה ומרים באביוף ז”ל. בילדותו למד בתלמוד תורה “בני ציון” בשכונת הבוכרית ובפורת יוסף העיר העתיקה.

בהיותו בגיל 14 עזב את הישיבה ועבד עם אחיו באוטובוסים של סבא שלמה ז”ל, שהיה ממייסדי התחבורה הציבורית בירושלים.

אבא היה גובה את הכסף מהנוסעים ומעביר את הכסף לסבא. סבא שלמה ז”ל היה ציוני נלהב. ביקר בארץ את אביו בנשת 1894 שעלה לארץ בשנת 1892, ובפעם זו רכש אדמה לבניית בית הכנסת. בשנת 1898 עלה וחנך את בית הכנסת ומסר את ניהולו ללומדי קבלה. בית הכנסת נבנה מכספי שתי משפחות – באבאיוף ויישכרוף.

מרדכי בביוף זצ"ל כתלמיד ישיבה בשכ' הבוכרים

מרדכי בביוף זצ”ל כתלמיד ישיבה בשכ’ הבוכרים

בשנת 1911 עלה סבא לארץ, ובשנת 1922 רכש קרקע ובנה משק חקלאי “בכפר עברי”, “נווה יעקב” של היום. בשנת 1925 עזב את המשק ועבר לשכונת הבוכרים וקנה 3 אוטובוסים והפעיל תחבורה ציבורית פרטית. בשנת 1931, אבא הוציא רישיון נהיגה ועלה לעבוד עם האחים, כל אחד עם אוטובוס, וסבא ז”ל שילם להם משכורת.

הורי נישאו בשנת 1936 והביאו 4 בנים ובת. חונכו “דרך ארץ קדמה לתורה”. אבא היה פעיל בארגוני המחתרת והיה בין חברי “המקשר” הפעילים בנוסף, היה חבר במועצה המייעצת לאף הנהיג אותה. המריץ את חבריו לעבודה ולעזור לארגוני המחתרת וניהל מחסני נשק בשכונה. הוא היה אדם שנתנו בו אמון מלא. היה בין הנהגים הראשונים שעבד ב”המקשר” ונסע למובלעת של הר הצופים מדי שבוע להחלפת השומרים, הרופאים, האחיות, אנשי המדע ומעבדות שהיו בהר הצופים עד מלחמת ששת הימים.

אבא היה הנהג הראשון שנסע בדרך בורמה הידועה, כלשפניו טרקטור שפילס את הדרך מאבנים וסלעים. זו הייתה נסיעה של יום שלם להגיע לירושלים. היה בין הגיבורים שהצליחו לחדש את הקשר בין ירושלים והמרכז והייתה לו הזכות להשתתף בהרבה מבצעים שעל הצל חתם ניתן לקרוא בספרי ההיסטוריה. בנוסף, עבד לפני מלחמת העצמאות כנהג בשירות לדמשק ולבנון. 

 

מרדכי בביוף היה מנהיג המשפחה. כולם ידעו שניתן לפנות אליו בכל נושא, לקבל עצה והדרכה, ביתו היה פתוח לכל בני הקהילה. את בית הכנסת “באבאיוף-יששכרוף” ניהל ביד רמה. הצליח להביא רבנים גדולים לבית הכנסת אשר פארו את המקום בדברי חוכמתם ואישיותם ובראשם הרב יהודה ארי חיימוב ש”ל, הרב הראשי לעדה הבוכרית.

בביוף ורעייתו

בביוף ורעייתו

זכיתי לגדול בבית בוכרי מסורתי עם כלים, המלבושים, הכובעים, המאכלים והשירים שנספגו בנשמתי עד היום הזה. אני לא אשכח את המנגינות של אבא בליל ראש השנה, פסוקי “ויזרע יצחק”.

בסוכות, כל הסוכה הייתה מקושטת במרבדים בוכריים וכולנו ישבנו סביב השולחן בבגדים מסורתיים והשולחן היה מעוטר בכלי כסף עתיקים וחדשים. הסוכה הייתה מלאה אורחים וכולנו נהנינו מהמטעמים שאימא הכינה במו ידיה. גדלתי בבית שאהב את הכנסת האורחים. אהב את הזולת והשמחה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלנו. זכיתי.”

מאת: אבנר באבאיוף | בוכרסקאי גזטא

 

Leave a Reply

Your email address will not be published.