בכניסה נתלו שלטים המדגישים את המעמד וקשה היה להתעלם מאווירת הקדושה שאפפה את המתחם. המוטו של יואל היה "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך" וציטוט של הרבי בסמוך לו הדגיש: "מאורע בלתי רצוי הקשור עם אבל ויגון צריך להביא לידי הוספה ולעילוי ביתר שאת וביתר עוז בצד הקדושה".
באולם הכניסה נערכה הפרדה, לחלק העליון הופנו הנשים ואל החלק התחתון הגברים, במעמד הרב הראשי האשכנזי הרב קלמן בר, הרב הראשי לישראל לשעבר הרב ישראל מאיר לאו, הרב הראשי לעדה הבוכרית הרב בנציון הכהן רבין, חבר בית הדין הגדול, ראב"ד ת"א ואב"ד העדה הבוכרית הרב זבדיה כהן, ראש ישיבת 'אבני נזר' הרב זמיר כהן, הרב שלמה ישי הכהן רבין, הדיין הרב אייל יוסף, רב הקהילה הבוכרית באוזבקיסטן הרב שלמה בבייב, הרב שניאור אשכנזי ורבנים מכובדים, ראשי ישיבות, רבני בתי כנסת וקהילות, חברי נשיאות הקונגרס, נציגי ונבחרי ציבור, מכרים ובני משפחה ובתוכם חבריו של יואל שלמדו איתו באותו ערב, בקורס הכנה לבחינות הרפואיות בתל השומר.
"במהלך חודש פברואר היה אמור להיות ליואל מבחן, ולמדנו ביחד" מתאר לי חברו ירון מאירזון "באותו יום של התאונה היינו ביחד, אחרי שזה קרה לא הבנתי כל כך מה קורה, התעוררתי וראיתי הודעה בקבוצה של הקורס, זה לא היה לי הגיוני, יומיים לפני כן למדנו אצלי בבית, צחקנו ונהנינו, הוא אמר לי כמה שהוא חייב להשקיע יותר ולעבור את הקורס הזה. הוא היה מסוג האנשים עם קליטה מאוד מהירה, שמבין הכל ומצליח ללמוד באופן הכי טוב שיש. אני לא יודע עד כמה אנשים יודעים, אבל בזמן שהוא עבר לגרמניה לאחר שפיזרו את האוניברסיטאות, הוא התחיל תואר נוסף באוניברסיטה בגרמניה. באופן כללי, יואל לא היה מקפיד לדבר איתי בכלל בשפה העברית, הייתי שואל אותו בעברית, הוא היה עונה לי ברוסית, הייתי אומר לו: "יואל מה עכשיו רוסית, בוא נעבור לעברית", הוא היה מחליף לאוקראינית, מאוקראינית לאנגלית, מאנגלית לערבית. יואל היה פוליגלוט מטורף, הייתה לו קליטה מדהימה לשפות, הוא אהב מאוד לחקור את המוח, כל הזמן הוא דיבר על זה וקרא ספרים בנושא, הוא מאוד אהב נוירוכירורגיה, וכירורגיה של לב וחזה, כבר הייתה לו תמונה בראש, כיוון שהיה רוצה ללכת אליו ולהתקדם הלאה.
באותו היום קבענו ללמוד בספרייה בתל השומר. לאחר השיעור ראיתי אותו מדבר למטה עם גרי ודנה, שהם חברים מאוד טובים שלנו, השיחה הייתה סביב נושאים רפואיים, דיברנו על אנטיביוטיקה ואיך מתאימים אותה לכל מחלה. יואל היה מאוד נוכח בשיחה, אמרנו להתראות ונפרדנו מהם בסמוך לרכב שלהם, יואל התקדם איתי כמאתיים מטרים לכיוון הרכב שלי, שם הוא קשר את האופניים שלו, המתנתי איתו עד שהוא שיחרר אותם ונפרדנו לשלום. הוא אמר לי "אחי" בגרמנית, וזו הפעם האחרונה שראיתי אותו".
יואל, כך מספרים חבריו, היה דמות מאוד מרכזית בקהילה, "הוא חיבר אותנו לקהילה" אומר חבר אחר, "יואל והרב גולדשטיין, שליח חב"ד לסטודנטים הישראלים, היו חברים מאוד טובים, הוא דאג לכולנו, שנהיה ביחד בקידוש, שנהיה ביחד בחגים, כל דבר שהיינו צריכים, יואל ישר היה נרתם ומסייע, פעם אחת התקשרתי אליו ואמרתי לו שאין לי חנוכייה, תוך עשרים דקות הוא הופיע אצלי עם חנוכייה ביד. היה לו רצון אמיתי לעזור ולסייע, משהו פנימי מהלב. הרב יעקב היה לוקח אותו איתו לכל מה שצריך, לסדר דברים לארגן אירועים, הכל זה יואל".
במהלך האזכרה, הרב בנציון רבין הכהן רבה הראשי של העדה הבוכרית נשא דברי חיזוק, ולאחר מכן הוקרנו סרטים ע"י מכריו המתארים את דמותו הנערצת. שר הבריאות אוריאל בוסו תיאר כיצד נחלץ לסייע בפעולות העזרה הראשונה בהיותו מתנדב מד"א באירוע: "פעלנו במקום, עשינו את מה שצריך והמשכנו עד לבית החולים לעשות פעולות החייאה, הפנים הטהורות היפות שלו נשארו גם בזירה, בבית החולים הצוות עשה את המאמץ המירבי להחיות אותו, אבל הבנו שנגזרה הגזירה".
לאחר מכן נשא דברים הרב הראשי לישראל לשעבר הרב ישראל מאיר לאו ואמר: "אני חסר מילים בפני הציבור, מה אני יכול להוסיף? מה אני יכול לומר? בדרכי הנה חשבתי לי כל הזמן על הנער בן העשרים ושלוש שסיים לימודי רפואה והעמיד את עצמו למען עם ישראל, למען הציבור, להציל, לרפא, לעזור. הוא היה יכול לחפש חיים קלים יותר, אבל הוא רצה לתת, רצה להעניק. מה אני יכול לומר? לאחר הקרנת המסכת הזאת על פועלו, על אישיותו, פעם ראשונה שאני מרגיש חוסר אונים, לעמוד בפני ציבור ולדבר על אישיות שאני לצערי לא זכיתי להכיר, בחור שהספיק לעשות כל כך הרבה בחייו הקצרים".
ראש ישיבת "אבני נזר" הרב זמיר כהן נשא דברי תורה והסביר את הפסוק "טוב שם משמן טוב ויום המוות מיום היוולדו": את הסרט שהקרינו כאן על גבי המסך, איפה יש דברים כאלו? שבגיל כזה מספיקים לסיים לימודים ברמה כזו, לראות את התמונה שלו, מבלי להיו בקיאים בחכמת הפנים, ניתן לראות בפרצופו ענווה, טוב לב שנשפך, אדם של שלמות עם מידות טובות".
יואל לבייב ז"ל נטמן ב-15 באוקטובר בהר המנוחות בירושלים. האובדן היה מכה בלתי נסבלת למשפחתו ולקהילתו. צעיר שחלם להיות רופא, שנשא בליבו אהבה לעמו ורצון לשרת, הלך לעולמו באופן טראגי. במהלך האזכרה נשא הרב הראשי לישראל הרב קלמן בר דברי חיזוק ואחר כך ערך הרב זבדיה כהן את טקס האשכבה. הרב שניאור אשכנזי ניחם בדברי תורה את הקהל והצביע על תכונותיו הייחודיות של יואל. את האזכרה הנחה מזכ"ל איגוד הרבנים הרב יצחק שמלוב ובתום הערב נערכה סעודת מצווה לכל האורחים.
במהלך השבועות האחרונים יצרנו קשר עם מכריו באוקראינה, הרב יעקב פנחס-סיניקוב מדנפר, תיאר: "יואל לא היה רק תלמיד, הוא היה איש מבריק, בעל רצון חזק, והותיר חותם בל יימחה בליבנו. הייתה לי הזדמנות להיות לא רק רב עבורו, אלא גם מאמן אומנויות לחימה. יום אחד הוא בא אלי ואמר שהוא רוצה לעשות ספורט. אומנויות לחימה זה ספורט שדורש אומץ, התמדה ואופי, וליואל היו את כל התכונות האלה. מיד הבחנתי בו בתכונות של מנהיג אמיתי, הוא משך אליו אנשים, ילדים נמשכו אליו ולא רק יהודים, אלא גם אוקראינים. כולם אהבו אותו, הכוח הפנימי שלו התבטא בכל תנועה ומילה שלו. יואל חלם להיות רופא צבאי, להיות בחזית, להגן על בני ארצו. הוא שיתף אותי בתוכניותיו, אני והוא דיברנו לא פעם על החיים, והוא תמיד הדגיש את רצונו לשרת את ישראל, להילחם למען ביטחון המדינה ולהילחם בטרור. וראיתי שהוא דיבר על זה בכנות מוחלטת. זה היה הייעוד שלו".
