טבריז ארונוב, ניו יורק
יצחק מהוושוב היה אחד ההוגים והמחנכים המשפיעים ביותר של יהדות בוכרה במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים. הוא שימש כמורה, חוקר, מתרגם, פילולוג, בקיא במסורת ומוביל דרך. אבל יותר מכל, הוא היה אדם שידע לחבר עולמות: מדע ותורה, מוסיקה ושירה, מסורת ומודרנה, שפות ותרבויות, פילוסופיה ופולקלור.
הוא חי דרך מהפכות, מלחמות, לחצים אינטלקטואליים, גלות ותמורות תרבותיות, אך הצליח לא רק לשרוד, אלא לשמר, ליצור ולקדם את מורשתה של הקהילה הבוכרית. בעולם המודרני, שבו דווקא יש רצון להכיר את השורשים ולמצוא את הזהות והשייכות של היחיד במערכת הקהילה, חייו ופעולותיו של מר יצחק מהוושוב מציעות זווית מרתקת וייחודית, לא כדמות היסטורית רחוקה, אלא כבן אדם שחכמתו, אומץ ליבו ועומקו האינטלקטואלי עיצבו את הנוף התרבותי של יהדות בוכרה, ומורשתו עדיין מהדהדת וממשיכה להדהד בקרב רבים.
מה מקור שם המשפחה?
"שם המשפחה המקורי שלנו היה מהוושוב, מהשורש הפרסי מה־וַש (ماهوش), שפירושו “דמוי ירח”, “יפה כפני הירח”. בהמשך, לאחר העלייה לישראל והחיים בארה״ב, אחי אבנר ואני אימצנו את הצורה המקוצרת מבשב, שקל היה יותר לכתוב, לקרוא ולהשתלב עימה בסביבה מודרנית.
אבל בכל הקשור לאבא הוא אמנם ויתר על עצמו, אך לא על זהותו, בני משפחה רבים נושאים שם זהה בהגייה זהה ובשינויי כתיב, אבל כולנו בני ענף אחד.
אבי, יצחק מהוושוב, נולד בשנת 1905 בסמרקנד לשתי שושלות מכובדות. מצד אביו – משפחת מהוושוב, משפחה יהודית רבנית מכובדת וידועה. מצד אמו – משפחת מולו ניאז, צאצאי הרב יוסף ממן המערבי, שהגיע לבוכרה בסוף המאה ה-18 ממרוקו והשפיע רבות על חיי הדת בחבל ארץ בוכרה. אבא גדל בבית שבו קודש, שירה, פסיקה וקבלה התקיימו יחד, כשסבו מצד אימו היה אחד מנכבדי הקהילה, ואמו שרה בתו של דוד מולו ניאז פנחסוב ממשפחת משכילים עשירה, שחונכה בבית ספר “אליאנס” בירושלים. סבתי שרה, בתו של דוד מולו ניאז פנחסוב, הגיעה מבית של למדנות וחכמה – היא למדה בבית הספר "אליאנס" בירושלים. הבית היה מסורתי מאוד אך פתוח לידע.
באילו דרכים שיקף סיפור חייו את המתח שבין המסורת היהודית לבין התרבות הסובייטית?
"מגיל צעיר, אבא ספג הן למדנות דתית והן תרבות ספרותית בשפה הפרסית והטג'יקית.
בגיל 17 הוא קיבל סמיכה מהרב שלמה-לייב אליעזרוב, אחד הפוסקים ההלכתיים המובילים באזור הקשור לתנועת החסידות חב"ד. הרב אליעזרוב נתן לאבי סכין שוחט במתנה לרגל סיום הכשרתו, אך אבי מכר מאוחר יותר סכין זו כדי לממן את נסיעתו לטשקנט ללמוד השכלה גבוהה". מתאר בנו דוד וממשיך "בשנת 1922 הוא נרשם ל-INPROS – המכון היהודי להשכלה בטשקנט. זה היה רעיון סובייטי חדשני ומהפכני: ליצור אינטליגנציה יהודית מודרנית, חילונית ומשכילה. מוריו היו בעיקר מלומדים – בלשנים, פדגוגים והוגים פוליטיים. לצד הלימודים אבא נאלץ להתמודד עם קונפליקט מתמיד, לשמור על זהות יהודית, שגרת תפילות ולנהוג במסורת ישראל.
למרות שהמדיניות הסובייטית דרשה אתאיזם מיליטנטי, אבי המשיך להתפלל בסתר, תוך שהוא נזהר שאף אחד לא יראה אותו. דת עבורו הייתה יותר מאמונה – זו הייתה זהות ואורח חיים.
בשבת אחת, כאשר הוא השתוקק להתפלל בגלוי, הוא הלך לבית כנסת בסמרקנד. הוא זוהה שם והידיעה הגיעה להנהלת המכון, שזימנה אותו והחליטה לגרש אותו ממוסד הלימודים. אך מה שהתקבל כהחלטה מינהלית, נהדף במהרה ע"י הסטודנטים חבריו לספסל הלימודים, הם ממש הגנו עליו. בין הסטודנטים היה גם מר רחמין אליעזרוב, אשר זרק באופן דרמטי את כרטיס הקומסומול (תעודת החבר הרשמית של הארגון הצעירוני הקומוניסטי בברית המועצות. ברוסית: Комсомол- קיצור של "איגוד הנוער הקומוניסטי) שלו על השולחן ואמר: "אם תגרשו אותו, אין לי מקום במפלגה". ההנהלה נסוגה והוא נשאר בלימודיו, ולאחר מכן בתום תקופת התמחותו כעבור כמה שנים הוא התחתן ב-1929. בגרותו המוקדמת הייתה שזורה יחד בתרבות הבוכרית, הוא הכיר את ענקי התרבות של העדה באותם השנים וזמרי ה'ששמאקם' גבריאל ומיכאל מולוקנדוב, מיכאל וישראל טולמסוב ורבים אחרים.
הוא העריץ את התרבות השאשמקם, לא היה לו קול שירה חזק בעצמו, אך היה לו ידע מעמיק על מבנהו, תולדותיו והאסתטיקה הפואטית של מבנה השירה. מאוחר יותר, בשנת 1959, הוא כתב על ה'שאשמקם' ועל מבצעיו, כולל מאמרו החשוב על לויצ'ה בבחנוב".
מה היו פעולותיו האקדמיות העיקריות?
במשך השנים היו לו שני תארים, הוא למד ביוכימיה תחילה ולאחר מכן למד ביולוגיה ומתודולגיה מדעית, מאחר והוא ראה את הבריאה כמערך של סדר עמוק, הוא היה אומר שהאבולוציה מחזקת את אמונתנו ולא מחלישה אותה. הייתה לו חיבה לשירה ולספרות, הוא השלים תואר שני בפילולוגיה והתמחה בשירה קלאסית, פרסית ובשפה הטג'יקית. במשך השנים הוא פירסם את שני עבודות הגמר שלו על שוקין שרוזי, משורר פרסי ידוע ועל חיבורו של הסופר הנודע ניקולאי צ'רנישבסקי "?What Is to Be Done". הוא סירב להגן על החיבורים האלו, משום שהרשויות הסובייטיות דרשו ממנו להסיט את מוקדו מנושאים יהודיים ולהתאים את עצמו מבחינה מנטלית. הוא אמר: "לא אחליף את מצפוני בתואר". יושרה זו הגדירה את כל חייו.
לאחר לימודיו בINPROS הוא החל ללמוד ב-SAGU (אוניברסיטת מרכז אסיה) בטשקנט.
לאחר מלחמת העולם השנייה ומותה הטרגי של אשתו הראשונה בשנת 1947, הוא עבר לסטלינבאד (דושנבה), שם הוא הצטרף כפרופ' מן המניין למחלקת ספרות מערבית במכון הפדגוגי ובמכון החקלאי. הוא הקים מערך לימודים ספרותי בשפה הטג'יקית ובמיוחד תוכניות הוראה ואנתולוגיות ללימודים מתקדמים. הוא תרגם ספרי לימוד מדעיים מרכזיים לטג'יקית – ובכך עיצב את אוצר המילים של דור שלם. ב-1950 הוא נישא לאימי טובה מוֹלוֹ־ניאז – אישה חזקה, משכילה ופקחית, שהתחילה כקלדנית והגיעה להיות סגנית מנהל הקולנוע העירוני. ביחד הם גידלו אותי ואת אחי אבנר, בבית שהיה מלא ספרים, מכתבים, אורחים, מוזיקה ושיחות אינטלקטואליות".
אביך לא היה דתי באופן רשמי, אבל אנשים ראו בו מנהיג רוחני?
הוא לא התלבש או התנהג כרב אורתודוקסי, אבל הקהילה הכירה בו בזכות הידע התורני שלו, הוא היה איש ישר ששלט במחשבה הלכתית ובהגות מערבית, הוא שימש כשוחט בהתנדבות וערך חופות ואזכרות, אלו דברים שכיום נראים פשוטים אבל אז שימשו כעוגן רוחני עבור היהודים בעיר דושנבה".
מתי הוא ביקר לראשונה בישראל?
בשנים 1966–1967 הוא ביקר קרובי משפחה בישראל.
טיול זה ריגש אותו עמוקות, אך חזרתו לברית המועצות הייתה נדרשת.
משפחתנו היגרה לבסוף בדצמבר 1973 -במהלך מלחמת יום הכיפורים- לאחר מאבקים בירוקרטיים בלתי נתפסים. בישראל, משנת 1974 ועד מותו ב-1978, הוא שימש כעורך הראשי של עיתון "התחיה", גם אחי אבנר היה מעורב רבות, ועזר לאבינו לתחזק את הפרסום. הוא נפטר ב-1978 בתל אביב, והותיר אחריו מורשת אינטלקטואלית גדולה בהרבה מהשנים הקצרות שבילה שם. הוא השפיע רבות על כל מה שאנו מזהים כיום כפולקלור בוכרי ומורשת לשונית ענפה. הוא תיעד במשך השנים מסורות שנעלמו ותרגם ספרי לימוד מרכזיים, מה שאפשר לתלמידים טג'יקים ללמוד מדעים מודרניים. במשך השנים באונ' דושנבה הוא הכשיר מאות סטודנטים וגידל דור של אינטלקטואלים. אבא השאיר אחריו מורשת ידע מפוארת, ולשם כך אנחנו זוכים לציין את דמותו ופועלו מאה עשרים שנים לאחר שנולד, מתוך כבוד לאדם שעיצב את עולמם האינטלקטואלי של יהודי בוכרה ואת התרבות הטג'יקית, במהלך אחת המאות הסוערות ביותר בהיסטוריה".
