בס"ד

14.4.2024 | ו' ניסן התשפ"ד

0

פוסטים עלו השבוע

החדשות החמות:

>> קהילה

בבוקר מנכ"ל חברת סטארט אפ, בערב מוסר שיעורי חסידות מרתקים

מחשבה יוצרת מציאות. המשתתפים בשיעורי החסידות של הרב אבינועם אהרוני, לא מעלים על דעתם היכן הוא נמצא בחצי הראשון של היום: מנהל חברת סטארט אפ מצליחה SideKick International במרכז ההייטק של ישראל* שם, במעצמות ההייטק, הוא מפיץ את אור היהדות באמצעות שיעורי חסידות ושיחות עם עמיתים לעבודה.

"פעם עבדתי במקום מסוים ואחד העובדים היה מגיע לעבודה מדי פעם עם כיפה, בערך יום כן, יום לא. שאלתי אותו "ריצ'ארד, מה העניין עם הכיפה?", אז הוא אמר לי "ביום שאני לא עושה תפילין אני גם לא שם כיפה… לא רוצה שה' יראה אותי"

"תמיד רציתי להיות 'שליח', עד שיום אחד הבנתי שאני באמת כזה. רק שבמקום בקטמנדו – אז בחברות ההייטק שבהם אני עובד ועם האנשים איתם אני נפגש. אני משתדל לשמש כדוגמה אישית, לפעול על הסביבה שתהיה יהודית יותר".

הוא נחת בבית המדרש הגדול של חסידות חב"ד 770, ברוקלין, בשעת בוקר מוקדמת של תשמ"ט. סטודנט מצטיין במכון לב שכמעט סיים את תואר ההנדסאי. בוגר ישיבות שגם הכיר את חסידות חב"ד כשהיה חבר באחת התנועות המחתרתיות ללימוד חסידות – אז לא פופולריות וקהילתיות כמו סניפי המהפכה שפזורים היום בכל הריכוזים החרדיים בארץ. אבינועם אהרוני נתן בשעון הקיר מבט עייף. השעה הייתה שמונה או תשע בבוקר והוא בא מטיסה ארוכה. הוא ידע שלפני שיראה את הרבי מליובאוויטש בפעם הראשונה עליו לטבול במקווה, אך טרם הכיר את סדרי היום במרכז חב"ד העולמי. לכן התפלל במטוס, בסוברו לתומו שהרבי התפלל ותיקין, ועמד מתרגש ותוהה בבית-הכנסת שהחל להתמלא. כך הפך עצמו ליעד עבור חסיד מבוגר שהבחין בו במבט מזהה-פוטנציאל ושאל: "תרצה אולי ללמוד חסידות"?‬
התיישבו השניים על ספסל והחלו ללמוד ליקוטי-תורה. עשר דקות לפני השעה עשר קם החסיד הישיש. "עלי להתכונן לתפילה", אמר, וזכה למבטי הערצה מהצעיר שחשב לעצמו כמה צדיק האיש שעכשיו מתחיל את הכנותיו לתפילת מנחה. "מכאן", החווה החסיד לעבר הפתח, "ייכנס עוד מעט הרבי לתפילת שחרית". 

שחרית?! אהרוני ההמום לא הספיק לחשוב הרבה, כי ההיכל הרגוע החל לסעור סביבו כאילו מתרגשת בו סערה. קהל גדול צבא על הפתח ויצר חלל אנושי בצורת שביל, למעבר. לפתע הופיעה דמותו של הרבי. כולם החלו לשיר "שיר מזמור לבני קורח" מפרק פ"ח בתהלים, אך אבינועם אהרוני לא הכיר את הניגון והסתפק בצפייה מרוכזת ברבי הפוסע במהירות לעבר מקומו. "כמה שחשבתי שהתכוננתי, הרגשתי לפתע שאני בכלל לא מוכן. קשה להסביר בדיוק מה ואיך, אבל לראות את הרבי 'תפס' אותי. הרבי התקדם מהר, וכבר מרחוק נעץ בי מבט ועודדני בתנועות ידו הקדושה. חשבתי שהרבי מתכוון שגם אני אשיר, אך לא הכרתי את  השיר. אז סימנתי לרבי בידי שאני לא מכיר… הרבי עבר לידי, חייך חיוך גדול ועודד שוב בידיו הקדושות. כך היה גם בתפילת מנחה, בערבית כבר התביישתי לעמוד במקום שהרבי יסתכל עלי, התחבאתי בתוך הקהל, וכל התפילה הבטתי לכיוון הרבי".‬
***‬
אחרי חוויה כזו, הסיפור של ר' אבינועם אהרוני הופך להיות פשוט ומובן. כל חלקי הפאזל מתחברים  האחד בשני מאליהם בטבעיות גמורה. כאילו קלסתרו החסידי לגמרי היה כזה מבראשיתו, כמו חסיד מלידה. פתאום כל הניגודים המתמיהים שמתלווים לעיסוקיו ומעשיו מאבדים אף הם מקוטביותם. כל-כך טבעי שחסיד חב"ד, בוכרי, יהיה בכיר בחברות היי-טק וגם מרצה מבוקש בחסידות ששיעוריו הפכו ללהיט בקהלים אקדמאיים. 

 תניא במחתרת
ר' אבינועם נולד בחיפה, שני בן ארבעה, להורים ילידי הארץ. הורי אביו הגיעו מסמרקנד והורי אמו מפולין. הוריו אקדמאים בתחומם. אביו, פרופ' הרצל אהרוני, הינו פרופסור לאלקטרוניקה באוניברסיטת בן-גוריון, ואמו, מרת מרים – על אף היותה בעלת תואר בספרות בחרה להתמסר לגידול וחינוך ילדיה בתפקיד המסור של עקרת הבית – עיקר הבית. "גדלתי במשפחה חמה, תומכת ואוהבת, שכמו יין המשומר רק הייתה ליותר שכזו במשך השנים", מספר ר' אבינועם. "משפחתי היא משפחה דתית על גווניה השונים מדתי לאומי, דרך חרדי ליטאי וכמובן – אני החב"דניק של המשפחה".

בגיל 13 עבר ללמוד בישיבת בני עקיבא "אוהל שלמה" בבאר-שבע. "אני זוכר את לימודי שם כחוויה מכוננת. אהבתי הכול – הן את הצוות ובראשם הראש ישיבה הרה"ג הר' ישראל ליפשיץ שליט"א וכן את הר"מ הרב טרבלסי ועוד, והן את הלימודים התורניים. בשבילי היה זה כמו להיכנס לתוך סיפור, והתענגתי על כל פרק שבו".

בשלב מסוים בישיבה, הוא גילה את תורת החסידות, לפחות על קצה המזלג. "באותה העת הגיע הרב קלמן דרוק מבאר-שבע למסור שיעורי תניא בישיבה ונתבקשתי לארגן זאת מבחינת המשתתפים. נשביתי מיד הן בקסמו של הרב דרוק, והן בקסמו של ספר התניא. ממש אהבתי את זה שלא הבנתי שום דבר… וביחד עם זה הרגשתי שיש שם הכל".

כשהיה בן חמש-עשרה לערך, עברה משפחתו לארה"ב בעקבות עבודה שקיבל האב. "מושבנו היה בעיר דנוור שבקולורדו. כמו כל עיר בארה"ב, גם דנוור התחלקה לאזורים גיאוגרפיים ואנחנו התיישבנו בווסט סייד (בצד המערבי). הסיבה לכך הייתה כי הוא היה הרבה יותר יהודי. למעשה רוב היהדות בו הייתה חרדית, אם כי – ליטאית. במקום הייתה ישיבה ובית יעקב. אחי ואני נכנסנו לישיבה – ישיבת 'תורת חיים' בראשות הרה"ג הר' ישראל מאיר קייגן, ואחותי הצעירה נכנסה לבית יעקב. אחותי הגדולה נשארה בארץ לרגל לימודיה. למרות שגם קודם למדתי בישיבה, כאן בישיבת תורת חיים זו הייתה חוויה אחרת. זו הייתה ישיבה חרדית, דבר שחייב אותי 'לעלות על מדים' כולל חליפה וכובע. גם הדגש היה על לימודי קודש ומוסר. זה דווקא מצא חן בעיני והתמסרתי בלב ונפש ללימודים.

כמו שמן

לאחר תקופה, חזרה משפחת אהרוני לארץ-הקודש. אבינועם הצעיר הלך ללמוד ב"מכון לב" בירושלים במסגרת העתודה האקדמאית הנדסת מחשבים. "באותו זמן הכרתי את הרב מאיר בליז'נסקי ע"ה. חיפשתי אז מישהו שימסור שיעור תניא במכון. קיבלתי את הטלפון של הרב בלוי הוא שלח אותי לר' מאיר. 

התקשרתי אליו והוא הסכים בחפץ לב. אפילו לא שאל איפה זה או מתי או האם זה בתשלום או איך בדיוק הוא צריך להגיע. פשוט אמר 'כן'. הוא אז היה זקן מאוד וראיתי שקשה לו. ובכל זאת היה מגיע במסירות נפש. אהבתי אותו.

"פעם הגעתי אליו הביתה, נדמה לי שהיה זה ברחוב הזית בירושלים. הוא היה אז מחובר לבלון חמצן או משהו דומה אבל תיכף כשראה אותי ניתק את החמצן, קם, לבש את הכובע והמעיל והלך לכיוון הדלת. שאלתי אותו 'הרב מאיר' (הוא רצה שיקראו לו רק מאיר, אבל לא יכולתי בלי "הרב") "לאן אתה הולך?" והוא ענה לי בפשטות "באת לקחת אותי לאיזה שיעור, לא?" ככה הוא היה, חכם, עמוק, טוב לב והעיקר – חסיד פשוט ומסור לרבי בכל נימי נפשו. הוא פתח את עיני בספר התניא, אופן הלימוד שלו היה 'עמקות פשוטה' עד כמה שניתן לומר זאת. אני זוכר את המשפט הראשון ששמעתי ממנו. היה זה בשיעור תניא הראשון במכון. והשיעור התחיל במילים הבאות: "שלום, אני מאיר, בעין שמאל אינני רואה כלל ויש לי לב חלש ואני שואל את עצמי, מיהו מאיר הזה ואין לי תשובה". אני לא יודע איך להסביר זאת, אבל הוא פתח את המוח שלי שאוכל להבין חסידות, לפי ערכי אז, כמובן".

בשבועות תשמ"ט, לקראת סוף לימודיו במכון לב, זכה ר' אבינועם לטוס אל הרבי בפעם הראשונה. על המפגש הראשוני עם עיני רבי, כבר סיפרנו בתחילת הכתבה.

"כל התפילה הבטתי לכיוון של הרבי, ציפיתי שהתפילה תהיה ב'קול רעש גדול' והפליא אותי מאוד שלא רואים על הרבי שום דבר מיוחד. לאחר התפילה, כאשר הדברים ב-770 נרגעו, פניתי לחסיד זקן שראיתי במקום כשהוא רכון על ספר ושאלתי אותו על זה. הוא הסביר לי שרעש מגיע ממקום של התנגשות. כאשר הרוחניות מתנגש בגשמיות של הגוף הגשמי אז זה עושה רעש, כמו האש שמכלה בול עץ שמשמיע רעש כי בעץ יש גם מים וזה מתנגש עם האש. אבל כאשר שמן דולק הוא דולק בשקט כי השמן מתאים לאש ולכן כשהם נפגשים אין רעש, וזה הרבי. שאלתי אותו אם כל אחד יכול להגיע לזה, והוא ענה "כל אחד לפום שיעורא דיליה". שאלתי אותו איפה אפשר ללמוד איך לפעול שהגוף לא יתנגד לרוחניות? והוא ענה לי במילה אחת: 'כאן'. שאלתי אותו אם מרוב השנים שהוא כאן הגוף שלו כבר לא מתנגד? אז הוא צחק וחזר ללמוד. החלטתי שאני חייב לחזור לכאן. אבל קודם צריך לעשות הכנות".

 "נולד" מחדש

בחזרתו לארץ, הוא סיים את לימודיו ופנה ללמוד בישיבת 'תומכי תמימים' בקרית גת. "הייתי אז בן עשרים או עשרים ואחת ומבוגר יותר משאר הבחורים בישיבה אבל זה לא הפריע לי. היינו קבוצה נפלאה (שלימים הייתה 'קבוצה' תנש"א), לקח לי זמן להתרגל ל'שגעונות' של התמימים. אבל אהבתי אותם ואת הישיבה ואת הלימודים ושקדתי על לימודי הן בנגלה והן בחסידות כמידת יכולתי. המשפיע הרב זושא סידר לי חברותא טובים לסדרי חסידות בוקר, ערב ולילה, וראיתי פירות הן בלימודים והן במהות. בשנה זו למדתי גם את לימודי הסמיכה ועברתי את המבחן, ב"ה.

 "בתשנ"א חזרתי ל-770 במסגרת 'קבוצה'. זו הייתה השנה שהגדירה אותי מחדש. שפירקה את כל היסודות עליהם עמדתי עד אז ובנתה אותם מחדש בדרכי החסידות. הייתי אז בן עשרים ושתיים והתייגעתי מאוד הן בנגלה והן בחסידות. הרגשתי שיש לי פערים עצומים להשלים ועשיתי ימי ולילותיי על-מנת להשלימם. תקצר היריעה מלספר וגם לא אדע מהיכן להתחיל (ולא שאני דוגמא לחסיד) אבל אומר רק זאת – הייתי בן 22 כשנולדתי".

כשחזר לארץ, התחתן והלך ללמוד שנתיים בכולל 'אור יעקב' ברחובות בראשות הרה"ג הרב מאיר אהרון ז"ל. למרות שקיווה לצאת לשליחות בעלת מהות תורנית כלשהי, "ההשגחה הפרטית 'במחשבים הושיבני'", כלשונו. "זהו מקצועי ובזה אני עובד, מאז ועד עתה".
הוא התחיל את דרכו כמתכנת מן המניין וכיום מנהל פיתוח ושותף בחברת הסטארט אפ Sidekick International שפתח ביחד עם ידידו ר' דוד בן נאים, חב"דניק ואיש עסקים מצליח מפלורידה. קודם לכן שימש כמנהל פרוייקט בכיר בחברות שונות – עיקר עבודתו הייתה בתחום מערכות שו"ב (שליטה ובקרה). אלו הן מערכות אשר מנטרות בזמן אמת רשתות תקשורת ואנרגיה מסועפות, מתריעות על תקלות, מנסות לחזות תקלות שטרם התרחשו ולטפל בהן בעוד מועד, ומאפשרות למנהלי המערכות הללו לקבל תמונה מלאה של כל הרשת באופן ויזואלי כך שהם יוכלו לקיים הערכת מצב בכל רגע נתון.

חלק מהמערכות שבנה, הן מערכות קטנות עבור חברות תקשורת, ובחלקן הינן "מערכות על" אשר מנהלות רשתות קריטיות ומסועפות הכוללות מאות אלפי אלמנטים בטכנולוגיות שונות. רוב הלקוחות שלו היו לקוחות חוזרים, כלומר לקוחות שכבר ביצע עבורם פרויקטים בעבר. אבל היו גם לקוחות חדשים מדי פעם. "אני לא יכול להכחיש", הוא אומר כשחיוך רחב על פניו, "יש לי תענוג מיוחד בלראות את ההפתעה והחשדנות על פניהם כאשר הם פוגשים אותי בפעם הראשונה, ועוד יותר מזה את ההפתעה היותר גדולה על פניהם כשהם מבינים שמולם עומד אדם שהוא מקצוען בתחומו. סוג של יצר הרע כנראה…"
ר' אבינועם רואה במקום עבודה סוג של שליחות. "תמיד רציתי להיות 'שליח' עד שיום אחד הבנתי שאני באמת כזה. רק שבמקום בקטמנדו – אז בחברות ההייטק שבהם אני עובד ועם האנשים איתם אני נפגש. אני משתדל לשמש כדוגמה אישית, לפעול על הסביבה שתהיה יהודית יותר, אפילו חסידית יותר. זאת באמצעות שיעורי חסידות שאני מוסר במקום העבודה, שיחות עם עמיתים לעבודה ו'מבצעים'. זה לא קשה, זה כמעט מתבקש. אנשים מחפשים את זה, הם רק מחכים ש'תתחיל' איתם. פעם עבדתי במקום מסוים ואחד העובדים היה מגיע לעבודה מידי פעם עם כיפה, בערך יום כן, יום לא. שאלתי אותו "ריצ'ארד, מה העניין עם הכיפה?", אז הוא אמר לי "ביום שאני לא עושה תפילין אני גם לא שם כיפה… לא רוצה שה' יראה אותי…". אז הראיתי לו שיש לי תפילין במגירה ואמרתי לו שבכל בוקר שהוא מגיע לעבודה הוא יכול לעבור דרך המשרד שלי ולהניח תפילין אם הוא עוד לא הספיק. מאז הוא שם כיפה כל יום.

"מעבר לעבודתי, אני משתדל למסור שיעורי חסידות כפי הפנאי כמה פעמים בשבוע., הן לאנ"ש והן ל'אנ"ש שבדרך'. אחד השיעורים החביבים עלי ביותר הוא השיעור בישוב 'כוכב יאיר' שמתקיים כבר שנים רבות. אוסף איכותי ביותר של אנשים, רובם אקדמאים, שרוצים להבין חסידות, רוצים לנשום חסידות ולנגן חסידות ומיישמים את לימודיהם בשיעור בחייהם היום-יומיים, לפי ערכם. וזאת, למרות שאינם חבד"ניקים למראית עין. אני עוד זוכר בתקופה הראשונה של השיעור, הם היו מקשים על דברי אדמו"ר הזקן משיר של ביאליק…. או מתעניינים באיזו תקופה חי אדמו"ר הזקן כי לפי דעתם הוא כנראה הושפע מאד מכתביו של פילוסוף גרמני כזה או אחר.

התקשרות לרבי

שיעוריו של ר' אבינועם, המשתייך לקהילת חב"ד באלעד, מצליחים מאוד. לפני מספר שנים התחיל לפרסם סדרת מאמרים בשם 'אור בפרשה'. "המטרה הייתה להישאר כמה שיותר נאמן למקור. העיקר הוא שכאשר הקורא יקרא במאמר עליו לחוש את אדמו"ר הזקן ולא את 'רחבות דעתו' של המבאר… האתגר הוא לפשט את הדברים מבלי לאבד מהעומק והיופי שלהם. כמובן שיש מחיר להפשטה בכל מקרה. לכבוד בר-המצווה של בני הת' מנחם מנדל, הוצאתי אגד של מאמרים על ספר שמות כתשורה. מאוחר יותר הוצאתי עוד שניים נוספים על בראשית וויקרא לכבוד בר המצווה של בני שניאור זלמן ובני יוסף יצחק. 

"באחרונה זה התחיל להיות מופץ גם בבימות נוספות. להודות על האמת- חששתי מאוד, ועד היום אני עדיין חושש. היהודי הטוב שקורא את המאמר משוכנע שהוא קורא את דברי אדמו"ר הזקן ואני חש אחריות גדולה מאוד. אבל לאחר התייעצות עם המשפיע החלטתי לנסות. התגובות שקיבלתי התחלקו לשלושה: 1. הערות ענייניות – ויישר כוח לכל אלו שהאירו והעירו. 2. שאלות. 3. גם ובעיקר תודות ויישר כוח. למען האמת הופתעתי מהדרך שבה התקבל העניין. אני מקבל תכתובות של אנשים מכל הגוונים ומכל העולם, החל משלוחים של הרבי ברחבי העולם שזה עבורם חומר טוב להפצה. דרך אנ"ש ועד ל'עמך' שמבקשים עוד ועוד חומר. אבל בעוונותיי הרבים אין עיתותי בידי ובקושי אני מספיק את המאמר השבועי. אמנם התחלתי לאחרונה להתבונן כיצד ניתן לעשות דבר דומה עם מאמרים נוספים, כגון ס"ו. אני עדיין עובד על זה.
"אני שמח שתורתו של אדמו"ר הזקן מצאה אפיק נוסף להגיע לאלפי יהודים. איכשהו בהשגחה פרטית העניין הזה נפל בחלקי, ומתוך שכך אני מודה לה' ורואה בזה שליחות.

 מהפכה בעולם

כמי שנמצא מצד אחד "בעולם" ומצד שני ב"תורת החסידות", ביקשנו לשמוע מר' אבינועם על המהפכה שחוללה החסידות בציבור הכללי. "היום אין ספק לגבי מה פעלה תורת החסידות בעולם בכלל, ומה שפעלה ופועלת תורת חסידות חב"ד בפרט. לפני חסידות חב"ד היו שני אופנים להתייחס לקשר שבין התורה לעולם – גישת 'המודרנים': שהעולם הוא מציאות, ולכן רק מה ש'מתאים' ו'הגיוני' בתורה הוא מקובל (ואם יש צורך אז 'מעקמים' את התורה על-מנת ש'תתאים' עם המציאות). וגישת 'היראים': שהעולם הוא מציאות, אבל בהיותו אדם מאמין, לכן הוא מאמין שגם התורה היא אמת. אבל הם שני אמיתויות שונות, והאדם חי בסוג של 'פיצול אישיות' – מצד אחד הרי הוא רואה את העולם… ומאידך הוא מאה אחוז מאמין. רק שאין קשר בין השניים. לכן משתדלים להסתגר בד' אמות של תורה על-מנת שלא לראות את העולם כדי שלא לראות את הסתירה המבלבלת הזאת.

"באה חסידות חב"ד והפכה את הקערה על פיה. חסידות חב"ד עקרה את ההנחה הבסיסית שהעולם הוא המציאות האמיתית. תורת חב"ד הנחילה ללומדיה את ההנחה הנכונה שאלוקות זה האמת, והעולם גם הוא אלוקות, אם כי לעת עתה זה בהעלם. בפני תורת החסידות העולם הוא כבצק. תורת החסידות היא המערוך הלש את הבצק, מוציא ממנו את 'הנחות העולם' ומעצב אותו בהתאם לתפקידו – להיות דירה לו ית'. והניגון החסידי, הסיפור החסידי ובעיקר ההתוועדות החסידית הם התנור החם האופים את העולם להיות בבחינת 'לחם הפנים' – 'גני' של הקב"ה.

"כיון שרואים שכבר התקיים העניין של 'לכשיפוצו מעיינותיך חוצה' בכל האופנים האפשריים, אם כן דבר ברור הוא שתיכף ומיד ממש נזכה ל'באתי לגני' בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו".

הכתבה פורסמה לראשונה במגזין 'כפר חב"ד'

נגישות