ביקור בביתה של הגב' לובה זאב בעיר רמלה

באחש חלטגי

דניאלה יוסיפוב

זכיתי לבקר בביתה של הגב' לובה זאב ברמלה, אישה מטופחת, מלאה בשמחת חיים ואהבה לחיים. לובה אופטומטריסטית במקצועה ובשלנית בנשמתה. לובה בחרה ללמד אותנו את המאכל שהיא מכינה כל שבת: "באחש חלטגי", מתכון מיוחד שלמדה מאימה. היא מקפידה לטפח את עצמה, לשמור על קשרים חברתיים ולבלות במועדון הנשים המקומי, שם היא משתתפת בחוגים מגוונים. לובה מאמינה שזוגיות טובה מבוססת על שותפות, תמיכה הדדית ואהבה.

תמיכה ללא גבולות

נולדתי בעיר גוליסטן שבאוזבקיסטן וגדלתי בבית חם ואוהב. אמי עבדה כתופרת מהבית, ואבי תמך בנו ודאג שלא יחסר לנו דבר. הם עודדו אותנו ללמוד ולהתקדם, ואני סיימתי את לימודיי בבית הספר ונסעתי לטשקנט כדי ללמוד אופטומטריה. לאחר סיום לימודיי התחתנתי עם בעלי בעיר סמרקנד והתחלתי לעבוד כאופטומטריסטית במשך 12 שנים. במהלך תקופה זו, נולדו לנו ארבעה ילדים – שני בנים ושתי בנות – שהביאו שמחה רבה לחיינו.

העלייה לארץ

כשהגענו ארצה בשנת 1990, עלינו עם ארבעת ילדינו – הבכור היה בן 11 והקטנה רק בת 4. זה לא היה פשוט, אך הסתדרנו. גרנו שנתיים בשכירות, ואחר כך לאט לאט הצלחנו לרכוש את ביתנו כאן ברמלה. לא בכיתי אפילו פעם אחת, במשך 34 השנים שאני חיה בישראל, לא הצטערתי לרגע על ההחלטה לעלות. התקדמנו בהדרגה, ותמיד הרגשנו שבחרנו נכון. למרות שגם באוזבקיסטן חיינו טוב, הבנו עם הזמן שזה כבר לא המקום שלנו – וארץ ישראל היא הבית האמיתי.

אמא יקרה לי

בשנת 1985 איבדנו את אמא, שלא הספיקה לעלות לארץ לצערי. הייתי מאוד מחוברת אליה", מספרת לובה בדמעות. "אני הרביעית מתוך חמישה אחים. יש לי אחות אחת, שורה, שגרה ביהוד – אנחנו חברות טובות והיא תמיד עוזרת לי. יש לנו גם אח קטן שגר בארה"ב, ואנחנו מאוד מחוברים – נוסעים אליו ושומרים על קשר".

אמא שלי הייתה תופרת בבית ובשלנית מוכשרת, את כל האירועים של המשפחה היא הייתה עושה, ואני הייתי עוזרת לה, הייתי יד ימינה. כשנישאתי, גרנו יחד, ואמא גידלה את ילדיי – היא הייתה המטפלת שלהם, ובזכותה יכולתי לצאת לעבודה. היא הייתה מאושרת מהם, גידלה לי שלושה ילדים, אך לצערי, את הילד הרביעי היא לא הספיקה לראות.

אני מאוד מתגעגעת לאמא שלי. חשוב לי להדגיש לצעירים: תתקשרו להורים שלכם. אני תמיד מחכה לטלפונים מהילדים שלי. אני יודעת שכולם עסוקים, אבל שיחה קטנה יכולה לעשות הבדל גדול. צריך להעריך כל רגע שההורים בחיים".

בזמני הפנוי

בזמני הפנוי, אני משתדלת להעשיר את חיי בפעילויות מגוונות שממלאות אותי שמחה ומשמעות. פעמיים בשבוע אני מבקרת במועדון הנשים לגיל השלישי של בלה פולטוב, שם אני נפגשת עם חברות קרובות, אנחנו מתעמלות, עושות יצירות יחד ואפילו לומדות אנגלית! בנוסף, אחת לחודש אנחנו יוצאות יחד למסעדה, מטיילות ומשוחחות, ונהנות מהחוויות המשותפות שלנו. הקשרים החברתיים האלו חשובים לי. אני מאוד מאמינה שחשוב לדאוג לעצמנו ולמצוא זמן לפעילויות שמעשירות את הנשמה.

חיים משותפים

לובה משתפת בגאווה על חייה המשותפים עם בעלה: "מאוד חשוב לי לדאוג לבעלי. בעלי הוא נהג מונית, הוא קם מאוד מוקדם בבוקר, ואני תמיד משתדלת להכין לו ארוחת בוקר וצהריים. למרות שהוא אוהב לבשל, אני אוהבת לפנק אותו ולהכין לו את האוכל שלו.

אני ובעלי מאמינים בעבודת צוות, בעלי שותף מלא בבית, אנחנו עוזרים אחד לשני. כשיש עבודת צוות, יש גם שלום בית.

אנחנו מאוד אוהבים לטייל בעולם. יש לנו חברים ואנחנו כל שנה נוסעים איתם ליעד אחר. אני ממליצה לכולם לצאת מהבית. אל תשבו בבית, תשקיעו בחוויות. זה מה שנשאר בחיים וזה עושה טוב לנפש. השגרה שוחקת, חייבים לשנות אווירה, חייבים טיולים ותחביבים".

אהבה שנולדה בין שורות המכתבים

"אני זוכרת איך הכרתי את בעלי", מספרת לובה בחיוך נוסטלגי. "זה קרה בבית של סבא שלי. לאחר שאמו של בעלי נפטרה, אביו התחתן עם דודה שלי, אחות של אמי. כך יצא שהכרנו והפכנו לידידים. אני גרתי בגוליסטן והוא בסמרקנד, והיינו מתכתבים רבות. לכל מכתב לקח שלושה עד ארבעה ימים להגיע, ולא חשבתי שנתחתן – היינו כמו אחים.

פעם אחת, כשנסעתי לסמרקנד לסידורים, ראיתי אותו ברחוב. הוא גדל והפך לבחור נאה. כשראיתי אותו, הלב שלי יצא מהמקום, והוא הרגיש אותו דבר. מאז, אנחנו יחד – מאוהבים, ואני לא מצטערת לרגע.

שנתיים התכתבנו, ואז התחתנו. אמא שלי ואחיי קיבלו אותו יפה מאוד, אבא שלי כבר לא היה בחיים. גם מהצד שלו לא היו התנגדויות, וכולם אהבו אותנו.

בגלל שעברתי חוויה כל כך טובה, לא התערבתי בזוגיות של הילדים שלי. נתתי להם לבחור את בני הזוג שלהם, כי בסופו של דבר זה החיים שלהם. אפשר לייעץ, אבל הבחירה היא שלהם.

טיפוח עצמי

אחד הדברים שהכי חשובים לי זה הטיפוח שלי, למרות שאני מתגוררת ברמלה, אני נוסעת במיוחד לתל אביב כדי להסתפר אצל הספר הקבוע שלי. המרחק לא מרתיע אותי, כי אני מאמינה שטיפוח עצמי משפיע על ההרגשה הפנימית – כשאני מטופחת, אני מרגישה צעירה, בטוחה בעצמי ומלאת אנרגיה.

באחש חלטגי – בשקית קוקי

את הבאחש היו מכינים בעבר בשקית פשתן. אך כיוון שלדור הצעיר אין תמיד את השקית הזו, ולעיתים גם מתעצלים לנקות אותה לאחר השימוש – יש שיטה נהדרת ופשוטה להכנה בעזרת שקית קוקי.

מצרכים:

½ ק"ג אורז (אורז עגול)

3 צרורות כוסברה קצוצה

כף מלח

כף שטוחה פלפל שחור גרוס

כמון לפי הטעם

3 חתיכות כבד עוף

300 גרם בשר בקר קצוץ, מעורבב עם שומן כבש

1 בצל קצוץ לקוביות

1 בצל ירוק קצוץ (אופציונלי)

כוס שמן קנולה

אופן ההכנה:

שוטפים את האורז היטב עד שהמים צלולים.

מערבבים את כל המצרכים יחד בקערה גדולה.

מעבירים את התערובת לשקית קוקי, קושרים היטב ומשאירים רווח של כ-2 אצבעות.

ליתר ביטחון, מכניסים את השקית לשקית קוקי נוספת וסוגרים היטב.

ממלאים סיר רחב ועמוק במים רותחים, מכניסים את השקית לסיר ומבשלים על אש בינונית.

לאחר שעה וחצי, הופכים את השקית לצד השני ומבשלים לעוד שעה וחצי, סה"כ 3 שעות.

מוציאים את השקית מהסיר, פותחים בעדינות ומעבירים את התבשיל לצלחת הגשה.

סרטון אופן ההכנה יעלה ביום חמישי ברשתות החברתיות של הקונגרס, חפשו: בוכרים.קום