בית הקונגרס: הרצאה מרתקת בנושא אילן היוחסין של שושלת קימיאגרוב וענפיה

מבגדד לסמרקנד

ההתיישבות היהודית הראשונה בערי מרכז אסיה הופיעה לפני למעלה מאלפיים שנה. עם זאת, כתוצאה ממלחמות, הרס ויחס השליטים ליהודים, קהילות נעלמו ואז הופיעו מחדש. לאחר הקמת ח'אנות בוכרה (המאה ה-16), נוצרה קהילה יהודית קטנה בבוכרה. החל מהמאה ה-17 הגיעו יהודים מאיראן, עיראק, סוריה, תימן, טורקיה, אפגניסטן ומדינות שכנות אחרות לבוכרה – בירת הח'אנות.

כיום, ישנם כ-300,000 יהודים בוכרים ברחבי העולם. כ-170,000 מהם מתגוררים בישראל, כאשר ירושלים, תל אביב, אור יהודה, רמלה, חולון ופתח תקווה הן מרכזים עיקריים. יותר מ-90,000 יהודים בוכרים חיים בארצות הברית, בעיקר בניו יורק ובמספר מדינות נוספות. ישנן גם קהילות יהודיות בוכריות בוינה, הנובר, דיסלדורף, מוסקבה, טשקנט, בוכרה וסמרקנד, כמו גם בטורונטו ומלבורן. אבל לפני 200 שנה היו מעט מאוד יהודים – רק 4,000, שחיו בעיקר בבוכרה. קהילות קטנות נוצרו בשחריסבז (כ-150 משפחות) ובסמרקנד (כ-300 איש), לשם היגרו יהודים בעיקר מבוכרה ומהמדינות השכנות. הזיכרון ההיסטורי של הדור המבוגר שימר את מקורות הגנאלוגיות היהודיות הבוכריות. לדוגמה, מייסד שושלת פוזיילוב-אוצ'ילדייב הגיע מבגדד (עיראק); אבותיהם של המולוקנדובים והאיסחקובים הגיעו מעדן (תימן); הארבובים, הדניארובים והאיזראיילובים הגיעו מחלב (סוריה). אביהם של משפחות אלישייב וחכמוב, שכונה ממן, הגיע מטטואן (מרוקו); אביהם של משפחת סמנדרוב הגיע מאיזמיר (טורקיה); משפחות דניאלוב, פאזילוב ועשרות אחרים הגיעו ממשהד (איראן); ומשפחות אברמוב, לבייב ופינחסוב הגיעו מקאבול (אפגניסטן).

האלכימאי

באמצע המאה ה-18, יהודים רבים מבגדד, שנמלטו מרדיפות דתיות תחת המשטר האסלאמי של האימפריה העות'מאנית, עברו להודו, שם הקימו קהילה של יהודי בגדד. בסוף המאה ה-18, אבי השושלת של משפחת קימיאגרוב, יהודי בשם אברהם, עבר מבגדד לאמירות בוכרה. איננו יודעים את המסלול שעבר לסמרקנד, אך שמועות עליו הגיעו לאמיר בוכרה. אגדה משפחתית על כך נשמרה:

אמיר בוכרה, חידר-חאן (שלט 1800-1826), לאחר שנודע לו על יכולותיו המיוחדות של אברהם בצביעת בדים וחוטים, החליט לבחון את סודות ייצור הצבע שלו. האמיר הגה משימה יוצאת דופן: לצבוע את זנבו של סוס לבן בצבעים שונים. אברהם השלים את המשימה במהרה. האמיר ניגב את זנבו הצבוע של הסוס במטפחת לבנה ולא מצא כתמים על המטפחת. האמיר הנדהם קרא לאברהם קימיוגאר (קימיו פירושו אל-כימיה). כינוי זה נותר אצל אברהם, וצאצאיו תחת רוסיה הצארית קיבלו את שם המשפחה "קימיאגרוב".

במחצית השנייה של המאה ה-18 חיו בבוכרה רבנים מפורסמים: יצחק כהן מבגדד, זכריה מצליח מתימן, יוסף חוסיד מאיראן, יסח'אק זמבור ממשהד, וכן חכמים: מולה חלפתא, מולה מור, מולה זויד, מולה גדו ואחרים. בשנת 1793 הגיע לבוכרה יוסף ממן ממרוקו. הוא נישא לחנה משחריסאבז, בתו של מולוג'ון טאגו שכונה מלאק, במקור מעיראק. תלמידיו של יוסף ממן היו: איסק זמבור – בן פנחס, במקור ממשהד; פנחס הכהן – בן יצחק, במקור מבגדד; יעקב סמנדר – בן משה, במקור מאיזמיר; פנחס מולא ניאז בן שמחה, במקור מאיראן, ורבים אחרים.

אבי המשפחה

אין דיוקן של אברהם קימיאגר, שכן תצלומים הופיעו באמירות בוכרה תחת רוסיה הצארית רק לאחר 1868. עם זאת, שמות שני בניו, יהושע ופנחס, שנולדו בתחילת המאה ה-19, שרדו. הם הפכו למייסדי שני ענפים של משפחת קימיאגרוב.

ענף אחד של משפחת קימיאגרוב מקורו בבנו הבכור של אברהם, יהושע, שנולד בשנת 1808, ואשר ממנו יצאו שני בנים. ענף נוסף צמח מן הבן השני, פנחס, שנולד בשנת 1810, ולו ולאשתו ביביש נולדו שני בנים. כיום מונה עץ המשפחה הרחב של משפחת קימיאגרוב למעלה מאלף חברים. להלן נתמקד בנציגים המרכזיים והבולטים מבין צאצאי שושלת מפוארת זו:

קימיאגרוב חיים (1833-1914), בנו של יהושע, היה רב, מוהל ושוחט. בשנת 1905, עברו הוא ואשתו לרובע היהודי בירושלים. קבור בירושלים.

יוסף חיים קימיאגרוב (1835-1923), בן פנחס, היה רב ובקיא בגמרא. היה חלק מהקבוצה בראשות שמעון חכם שתרגמה את התורה לעברית בוכרית. נקבר בירושלים.

ישעיה קימיאגרוב (1856-1923), בן חיים בן יהושע, עמד בראש ועדת "עניים", אסף תרומות וחילק אותן ליהודים נזקקים. נפטר בבאקו.

אבו קימיאגרוב (1857-1920), בן פנחס, היה רב ומלמד שלימד תורה ועברית בחדר שארגן בביתו. נקבר בסמרקנד.

ניסים קימיאגרוב (1876-1929), בן חיים בן יהושע, היה חזן בבית הכנסת 'האיראני' ומלמד. אישים בולטים רבים ואחרים למדו אצלו. היה נשוי ליפה, בתה של אביגיל מולוקנדוב מנישואיה הראשונים. קבור בסמרקנד.

יחיאל קימיאגרוב (1888-1963), בנו של ישעיה בן חיים, היה שוחט. קבור בסמרקנד.

מרקיאל קימיאגרוב (1904-1989), בנו של בנימין בן אבו, היה רב, חזן ואסיר ציון. בשנת 1973 עלה לישראל, שם ייסד בית כנסת באור יהודה. קבור בחולון.

קימיאגרוב עמנואל (1912-1983), בנו של חייא בן חזקיה, היה אסיר ציון – נכלא בשל פעילות ציונית. קבור בירושלים.

קימיאגרוב משיח (1920-1984), בנו של ציון בן יוסף חיים, ייסד את בית הכנסת בשכונת קריית שלום בתל אביב הנושא את שמו, קבור בירושלים.

פנחסוב מרדכי (1878-1962), בנו של קימיאגרוב מרים ואבו פנחסוב (בובוג'ון), היה אסיר ציון – נכלא בשל פעילותו הדתית. קבור בסמרקנד.

אהרן קימיאגרוב (1835-1917), בנו של יהושע, היה חבר בגילדת הסוחרים של קוקנד. עסק בהפצה סיטונאית של כותנה, משי ובדים אחרים והיה בעל חנויות קמעונאיות. קבור בקוקנד.

אבו קימיאגרוב (1868-1952), בנו של חיים, היה נציג בית המסחר ווגאו בסמרקנד. לחברה זו היו מפעלים רבים ברוסיה. אבו היה נשוי לבתו של יוסף חיים קימיאגרוב. קבור בסמרקנד.

שלום קימיאגרוב (1885-1961), בנו של חיים, היה מנהל הכספים וכוח האדם של בית המסחר של האחים פוזאילוב, שהיו בעלים של מספר מפעלים. קבור בסמרקנד.

בנימין קימיאגרוב (1881-1940), בנו של אבו בן פנחס, היה סוחר טקסטיל. בתקופת ברית המועצות, הוגלה לצ'ארג'ו (טורקמניסטן). בנימין היה מנהל העסקים של היזם קוקנדי אלישע יהודיוף, שבנה את "ארמון המשיח" בירושלים. קבור בסמרקנד.

נתנאל קימיאגרוב (1890-1972), בנו של ישעיה בן חיים. בשנת 1923 עבר לירושלים. היה חבר בארגוני הוועד היהודי-בוכרי ומאוחר יותר חבר הנהלה.

זלמן קימיאגרוב (1922-1978), בנו של אבו בן חיים. מארגן ומנהל בית ספר מוכשר, הקדיש את עצמו לחינוך הציבורי. היה חבר מועצת העיר סמרקנד ויו"ר ועד הרובע היהודי. קבור בסמרקנד.

אברהם קימיאגרוב (נולד ב-1952), בנו של שלום בן חיים. לימד עברית בסמרקנד והיה ציר בקונגרס הציוני הראשון של ברית המועצות במוסקבה בשנת 1989. ארגן את בית הכנסת באור יהודה וניהל רשת של גני ילדים ובתי ספר.

מרדכי קימיאגרוב (נולד ב-1954), בנו של מאיר בן אבו. היה דיקן המכון להכשרת מורים מתקדמת בדושנבה וזכה באות "עובד תרבות מצטיין של טג'יקיסטן". בישראל עמד בראש המרכז התרבותי של עולי מרכז אסיה, זכה גם בפרס "זית ירושלים" על שימור אוצרות מוזיאונים.

בנציון קימיאגרוב (1920-1979), בנו של ארי בן חיים – במאי קולנוע ידוע, מחברם של 13 סרטים עלילתיים, מזכיר איגוד הצלמים של ברית המועצות ואמן העם של טג'יקיסטן. בית הקולנוע בטג'יקיסטן נקרא על שמו. נקבר בדושנבה.

יחיאל אקילוב (1897-1972), בנה של חנה קימיאגרוב – משוררת סובייטית מוכשרת ומשתתפת בקונגרס הסופרים הראשון של ברית המועצות במוסקבה בשנת 1934. נקבר בטשקנט.

רנה גליבוב (1915-1995), נכדתה של דבורה קימיאגרוב – זמרת יוצאת דופן ואמנית העם של טג'יקיסטן. נקברה בארה"ב.

מיכאיל זבולונוב (זבול, 1935-2023), נינה של רחל קימיאגרוב, משורר לאומי, מחבר קובצי שירה, תורם משמעותי לספרות היהודית הבוכרית. קבור בניו יורק.

יעקב זבולונוב (1942-2021), נינה של רחל קימיאגרוב, זמר מוכשר ומומחה לששמקאם. קבור בניו יורק.

מליקה קלונטארוב (נולדה ב-1950), נינתה של ציפורה קימיאגרוב, היא רקדנית ידועה ואמנית העם של ברית המועצות. היא מתגוררת בניו יורק.

מרקיאל פאזילוב (נולד ב-1954), בנה של זינה קימיאגרוב, הוא רב-אמן בינלאומי בדמקה, פעמיים אלוף עולם, שלוש פעמים אלוף ברית המועצות, ומאמן כבוד של אוזבקיסטן. שימש כראש הקהילה היהודית בסמרקנד וחבר במועצה הכללית של הקונגרס היהודי האירו-אסייתי. בישראל, הוא כתב מספר ספרים על תולדות יהודי בוכרה.

יעקב קימיאגרוב (1924-2011), בנו של עמנואל, דוקטורנט לרפואה, מנתח מהדרג הגבוה ביותר, ועובד רפואי מצוין של ברית המועצות. היה ראש מחלקת השחפת בבית החולים בדושנבה. קבור בישראל.

אמנון קימיאגרוב (יליד 1943), בנו של משה, הוא דוקטור להנדסה, פרופסור חבר ו"ממציא נכבד של ברית המועצות". הוא היה סגן רקטור למדעים במכון הקואופרטיבי של סמרקנד. הוא גם נשיא הסניף האמריקאי של האקדמיה הבינלאומית לקידום טכנולוגיה (IATE).

שמחה קימיאגרוב (סרגיי, יליד 1950), בנו של יעקב, הוא דוקטור לרפואה ומנתח. הוא עבד כגריאטר בישראל.

זרובבל קימיאגרוב (1951-2004), בנו של אהרון, דוקטור לרפואה, היה מנהל מרכז האנדוסקופיה בסמרקנד. קבור בישראל.

יצחק קימיאגר (נולד ב-1962), בנו של מאיר, הוא נוירולוג בעל דוקטורט, מרצה באוניברסיטת תל אביב וראש מחלקת שבץ בבית החולים אסף הרופא.

דוד איליאסוב (1945-2025), בנה של תמרה קימיאגרוב, דוקטור לכימיה ולימד כימיה באוניברסיטת סמרקנד. קבור בניו יורק. 

איליאסוב מריאנה (נולדה ב-1981), נכדתה של תמרה קימיאגרוב, היא פרופסור ומרצה במכללה בניו יורק.

מרגריטה כבודוב (נולדה ב-1975), בתו של ברכה קימיאגרוב, היא דוקטור למדעי הרפואה, מרצה במכללה בניו יורק, ועובדת בבית חולים.

ועוד רבים שקיבלו עיטורי גבורה ומופת במהלך המלחמה, אנשי ציבור, רבנים פעילים חברתיים. 

ההרצאה שנערכה השבוע משכה קהל גדול, ועסקה בהעמקת הידע ובהרחבת נקודת המבט על סוגיות משמעותיות בחיי הקהילה. כמו כן הוצגו תובנות חדשות, נתונים מעניינים וסיפורים שמאחורי הקלעים, מה שיצר אווירה של למידה מעוררת מחשבה.