במהלך אירועי המושב השנתי ה-24 ולאחר חזרתם של חברי הנשיאות מבאקו, אזרבייג'אן, התכנסו המשלחות ונציגי הקהילות בבית המלון עינבל בירושלים בבוקר שלאחר המושב השנתי ביום שני. כבר לאחר ארוחת הבוקר נפגיממה לאחר המושב השנתי יצאו חברי נשיאות הקונגרס בראשות הנשיא מר לבייב לסיור בעוטף עזה ומתחם נובה, את הסיור סיימו חברי הנשיאות בבסיס חיל הים יחד עם חיילי צה"ל
שנו בלובי המלון יחד עם המזוודות ויצאנו לדרום הארץ לעוטף עזה.
התחנה הראשונה אליה אנו מצפים היא קיבוץ בארי, כבר בקילומטרים הראשונים לאחר שעברנו את העיר שדרות התחלנו להרגיש את המתח באזור שהיה בשביעי באוקטובר שדה קרב. לצד הדרך מיגוניות ושאריות של חסימות כבישים זכר לשבועות האחרונים בצל מלחמת חרבות ברזל.
אלו כוחותינו
בקיבוץ בארי אנו נפגשים בשער הצהוב עם שני המדריכים, ניר וניב. בנוסף אליהם עולה לאוטובוס נשיא קונגרס יהודי בוכרה מר לב לבייב יחד עם רעייתו הגב' אולגה לבייב. בשיחה מקדימה מוסבר לנו שניב שני ממוצא בוכרי והוריו היו גרים בשכונת שפירא, שם משפחתו הקודם היה רחמים והוא עבר להתגורר בקיבוץ בארי כילד חוץ, כבר בשנות השבעים. אנו יורדים מהאוטובוס ומתכנסים במתחם בית החולים, מכאן אנו מצליחים לזהות מבנים הרוסים ושרידי מבנה בסמיכות אלינו. לאור כמות חברי הנשיאות אנו מתפצלים לשתי קבוצות. הראשונה, דוברת אנגלית ומיועדת לחברי הנשיאות מארצות הברית והשנייה בשפה העברית.
ניב לוקח את חברי הנשיאות ואת נשיא הקונגרס למתחמים ממנו נחטף בנו עמית שני מבית אשתו לשעבר, תוך שהוא מתאר באופן ברור את הלך הרוח וההתמודדות של בנותיו עם המצב. אנו חולפים על בית הכנסת של הקיבוץ ונעמדים מול מבנה הרוס לחלוטין. מכאן בנו נחטף, הוא מצביע על הבית, תוך כדי שהוא מספר כיצד בנו יצא למחבלי חמאס וידיו מורמות. הוא חזר מהשבי לאחר חמישים ימים בעסקת החטופים הראשונה.
יש ניגוד בולט מאוד בקיבוץ בין האווירה הפסטורלית לבין קולות הפגזות צה"ל ברצועת עזה, מיד ניר שני ממהר להרגיע ולהסביר "אלו כוחותינו", משם אנו מתקדמים וחולפים בשבילי הקיבוץ לביתו. כיום, הוא מסביר שהוא מפונה לבית מלון בים המלח, אלא שאת מרבית זמנו הוא מעביר בקיבוץ להדריך ולהסביר למבקרים הרבים את האסון והטרגדיה שפקדה אותם, מאה חברי הקיבוץ נרצחו ע"י מחבלי חמאס. אנו מגיעים לביתו ונכנסים לבית מפוייח, ניר מזהיר אותנו לא לגעת בקירות. אנו נכנסים ועולים בגרם המדרגות, לא נותר דבר, הבית כולו התמלא בפיח ונותר שומם. אנו יוצאים לגג המבנה ממנו משקיפים לרצועת עזה. חצי שנה לאחר אירוע הטרור הגדול במדינת ישראל כמעט ולא ניתן לדמיין את הטרגדיה הלאומית שאירעה במקום זה.
תחושה של גן עדן
הקבוצה השנייה, חולפת על פני גן הילדים ונעמדת מול מבנה הרוס ממנו ניתן להבחין בתמונותיהם של חטופים אחרים מהקיבוץ, קשה לדמיין מתי ואיך הקיבוץ יוכל להשתקם. ניר, מדריך הקבוצה השנייה מסביר את הרצון להשתקם ולשקם את ההריסות תוך התמודדות של חברי הקיבוץ עם המעבר לחצרים וגיוס התרומות הנרחב על מנת להקים את המבנים מחדש ולשקם את ההריסות. חדר האוכל חזר לפעילות מלאה וכך גם הפעילות של שירותי הקיבוץ, המכבסה ובית הדפוס. אלא שלאחר כשעתיים סיור בקיבוץ, קשה לשמור על אופטימיות, "התחושה היא של גן עדן" אומרת חגית סופייב בתו של נשיא הקונגרס מר לבייב, והאמת שקל מאוד להבין מדוע חברי הקיבוץ בחרו לגור במקום הזה על אף קרבתם לגדר הרצועה.
אנו יוצאים מקיבוץ בארי ומתחילים בנסיעה של פחות מעשר דקות לחניון רעים, שם אנו מגיעים אל מתחם הנובה. בין הקרקעות החקלאיות והאדמה החרוכה מיצג של 364 נרצחי מסיבת הנובה. תמונותיהם מחוברים ליתד נטוע באדמה. שורות שורות של מיטב הבנים והבנות של עם ישראל. מכאן נחטפו 40 איש לרצועת עזה וכאן אירע הטבח הנורא של השביעי באוקטובר. אנו ממשיכים בנסיעה של כמה דקות אל עבר מושב תקומה, לכאן גררו את כל מאות הרכבים השרופים ובמתחם חשוף בכניסה ליישוב נערמו כל שלדות הרכבים שנותרו. הסימון על גבי הרכבים מתאר כמה נמצאו ללא רוח חיים ברכב ונרצחו בידי מחבלי החמאס ומי מבין כלי הרכב זוכה ע"י כוחותינו.
ממש מעבר לכביש אנו נכנסים לנתיבות, שם בציון הבבא סאלי אנו עורכים תפילת מנחה ובחצר המתחם מתיישבים לארוחה קלה טרם נסיעתנו לאשדוד.
כל הכלים בים
לאחר הסיור המרגש והכבד בו נפגשנו לראשונה באופן מוחשי עם הטבח הגדול בהיסטוריה של מדינת ישראל, אנו נוסעים לבסיס חיל הים בנמל אשדוד. הנסיעה אורכת כשעה, בה אנו חולפים על פני השדות והערים שהתפתחו מאוד בשנים האחרונות וכבר קשה לזהות אותן. בכניסה לנמל אשדוד מלווה אותנו קצין צה"לי ומלווה אותנו לרציף כלי השייט. אנו נכנסים לאודיטוריום בבסיס הצה"לי ומקבלים סקירה מקצין האג"ם בשפה הרוסית על המצב ברצועת עזה, התמודדות הכוחות עם אתגרים ביטחוניים בים וביבשה וכן סרטונים המאפשרים הצצה בלעדית לאירועים שהתרחשו בזירה. מפקד הבסיס, אלוף משנה איתן פז, נכנס אף הוא להכיר את חברי הנשיאות ולהודות להם על ביקורם. לאחר מכן אנו יוצאים לרציפי כלי השייט ומקבלים סקירה ממפקד סיירת כסיף על פעילות כלי השייט והיכולות המבצעיות של הדבורות- כלי השייט של פלגת 916.
כשאנו שבים לרציף הראשי מחכה לנו מוזיקה בוכרית ועל האש, שיפודים של קבב שאירגן הקונגרס הבוכרי לכל חיילי הבסיס. בנוסף, חיכו לחיילים שלושת הסירים הגדולים על האשטון של אושפלוב ושולחנות ערוכים כיד המלך. חיילי הבסיס הודו בפנינו שזה הפעם הראשונה שאין על האש עם פרגיות ושהפעם הבשר הוא באמת בשר. חברי הנשיאות הצטלמו עם החיילים על הרציף והודו להם על פועלם.