דניאלה יוסיפוב
העלייה לארץ
המעבר לארץ היה אחד הדברים הקשים ביותר שעברתי בחיים, מספרת נדיה. עלינו לארץ בשנת 1990 עם שלושה ילדים קטנים, והתחלנו את החיים שלנו בארץ חדשה. בעלי אמר לי: "נדיה, בואי נעבור לישראל", אני לא האמנתי שזה באמת יקרה. פחדתי מאוד, איך אעזוב את ההורים שלי ואת האחים שלי, ואיך אני אסתדר בארץ החדשה?
אבל אבא שלי תמיד היה שם בשבילי, הוא עודד אותי ואמר לי: "את יכולה, אל תדאגי". עם הזמן, כל האחים שלי גם עלו. יש לי משפחה מאוד גדולה – אני הבכורה מתוך שישה אחים, וכולנו תמיד היינו מאוחדים. לצערנו, זמן קצר לאחר העלייה, אבא שלי נפטר באוזבקיסטן. אמא שלי לא נשארה מאחור, היא מיד עלתה לארץ, והתחלנו להקים כאן חיים חדשים.
למרות כל הקשיים מהעלייה, לדעתי החיים בארץ הרבה יותר טובים מאוזבקיסטן. בארץ יש לנו אפשרות לקנות בית באמצעות משכנתא, יש אפשרות לעשות תשלומים, בעוד שבאוזבקיסטן לא היו לנו את כל האפשרויות האלה. החיים שם היו הרבה יותר קשים, אני מאוד אוהבת את ארץ ישראל.
טעם העוגות מהילדות
הילדות שלי הייתה מלאה באחריות, במיוחד כי הייתי בת בכורה במשפחה עם שישה אחים. ההורים שלי היו עסוקים בעבודות שלהם, ולכן מגיל צעיר הייתי אחראית לשמור עליהם. אני זוכרת שבגיל 12 כבר התחלתי לבשל, כל הזמן אבא ואמא שלי שיבחו אותי וזה נתן לי הרבה ביטחון. לקראת גיל 18, כשהתחתנתי, הייתי כבר מוכשרת בבישול ובאפייה. מכרתי עוגות לחברים, וכולם ידעו שהעוגות שלי מצוינות. עד היום כשאני מזמינה אורחים, ואני שואלת אותם "מה קרה, למה הפסקתם לאכול?" הם תמיד עונים "אנחנו שומרים מקום לעוגות שלך!" אפילו כשאני מתעייפת נורא מלבשל, אני תמיד אומרת לעצמי: "זהו, אני לא אעשה כל כך הרבה אוכל יותר", אבל אחרי יומיים אני שוכחת את זה ונכנסת שוב למטבח בשמחה. אני אוהבת את זה – זה מחיה אותי.
מועדון הנשים
בברית המועצות הייתי מניקוריסטית, אבל כשעליתי לישראל נאלצתי להתחיל לעבוד בעבודות מזדמנות, התחלתי כטבחית כי תמיד אהבתי לבשל ובמשך 10 שנים עבדתי במעון ויצו, שם בישלתי לכ-100 ילדים. לאחר מכן, טיפלתי בקשישה שמאד יקרה לי, הייתי מבשלת לה את האוכל הבוכרי שלנו, למרות שהיא הייתה אשכנזיה. היא כל הזמן ביקשה ממני להכין לה את המאכלים שלנו. היינו יושבות יחד בקפיטריה, אוכלות ומדברות, והיה לי ממש טוב איתה. עכשיו אני בבית, נהנית מהזמן עם הנכדים שלי, ועסוקה בבישולים ובתחביבים שונים. כמובן, אני לא מוותרת על מועדון הנשים שלנו, שם יש לנו חוגים וספורט. אני הולכת שלוש פעמים בשבוע, זה עושה לי טוב. אנחנו יושבות יחד, שותות תה, כל אחת מביאה אוכל מהבית, עושות יצירות, רוקדות ושרות. אני לא יכולה לשבת בבית. לפעמים, כשאין לי מה לעשות ואני נשארת בבית, זה עושה לי רע, ולכן טוב שיש מועדון נשים שמספק לי ספורט והזדמנויות לצאת ולטייל.
לא מוותרת על תחביבים
אחד התחביבים הכי אהובים עליי הוא שחייה. בחופש הגדול אני כל הזמן לוקחת את הנכדים שלי לשחייה, ופעמיים בחודש אני לוקחת אותם גם לים. אנחנו שוחים יחד, עושים פיקניק ונהנים. אני מאוד אוהבת את המים. חשוב לי מאוד שהנכדים שלי גם ידעו לשחות, אז אני ובעלי עשינו להם מתנה – לימודי שחייה, כי אנחנו יודעים כמה זה חשוב לביטחון שלהם. אני אוהבת להשקיע בנכדים שלי, זה מאוד חשוב לי. זה מה שהם יזכרו בסופו של דבר. ההורים לא תמיד יכולים כי אין להם זמן, וזה התפקיד של סבא וסבתא. מאוד חשוב שלכל נכד יהיה כישרון מסוים כמו שירה, ריקוד ושחייה. התחביבים האלה מפתחים את הראש ומעניקים להם הרבה ערכים.
נהנים מכל רגע
אני מאוד אוהבת לטייל בעולם, אני כל הזמן מארגנת טיולים ולוקחת איתי את כל המשפחה שלי. כשאני מארגנת טיול, אני תמיד אומרת לאחים ולבני הדודים שלי: "מי רוצה להצטרף?" בהתחלה לא כולם רוצים, אבל בסופו של דבר אנחנו יוצאים 12-14 אנשים ונהנים מכל רגע. במהלך השנים טסנו להמון מקומות יחד – היינו באמריקה, דובאי, טביליסי, טשקנט, פריז, צ'כוסלובקיה ועוד. אנחנו כל הזמן מחפשים את ההרפתקה הבאה, ואין לי ספק שהיעד הבא שלי הוא לטוס לתאילנד והונג קונג.
אמא שלי בת 89 בלי עין הרע, היא יקרה לי מאד, ממנה למדתי לבשל את כל מה שאני יודעת היום. לא מזמן חגגנו לה יום הולדת, ואנחנו כל הזמן מבקרים אותה. אנחנו לא משאירים אותה רגע לבד, היא גרה עם אחי. עד גיל 87 היא הייתה עצמאית לגמרי, אך היום קצת קשה לה ויש לה עובדת זרה שעוזרת לה בכל. למרות זאת, אנחנו אף פעם לא משאירים אותה לבד ועושים כל מה שצריך כדי שהיא תרגיש טוב.
מאכל מלא בזכרונות
היום בחרתי להכין גפילטע פיש לכבוד חג הפסח, מתכון שאני כל כך אוהבת, כי למדתי אותו מאמא שלי. את הגפילטע פיש הזה אנחנו מכינים במיוחד בחגים כמו פסח וראש השנה, ולפעמים גם לכבוד שבת.
הרבה אנשים אומרים שגפילטע פיש לא טעים ושהוא מתוק, אבל אצלנו, הגפילטע פיש הבוכרי הוא בכלל סיפור אחר, אנחנו מכינים אותו עם מתכון שונה לגמרי וזה יוצא ממש מדהים. אצל האשכנזים יש מתכון אחד, אצל הבוכרים יש מתכון אחר, וכל אחד מהם טעים בדרכו. בסך הכל, גפילטע פיש זה בסופו של דבר קציצת דג, אתם חייבים לטעום!
גפילטע פיש בסגנון בוכרי
מצרכים:
דג קרפיון גדול ושלם (1.5 ק"ג)
בצל גדול
ביצה
חצי כוס קמח מצה
מלח
פלפל גרוס
לרוטב:
גזר גדול
קוביות בצל
מלח
פלפל גרוס
2 עלי דפנה
שום
הוראות הכנה:
מסירים את העור מהדג ושומרים אותו בצד בתוך מים מלוחים.
מפרידים את בשר הדג מהעצמות.
טוחנים את בשר הדג ומוסיפים לו בצל אחד גדול ל-1.5 ק"ג בשר דג טחון.
מוסיפים חצי כוס קמח מצה, ביצה, מלח ופלפל לפי הטעם.
מערבבים הכל וממלאים את עור הדג ואת הראש בתערובת.
מרתיחים סיר רחב בגודל הדג במים רותחים.
מכניסים את הדג למים ומוסיפים לרוטב קוביות בצל, עיגולי גזר, 2 עלי דפנה, מלח ופלפל לפי הטעם.
מבשלים למשך שעה וחצי.
20 דקות לפני שהגפילטע פיש מוכן, מוסיפים 4 שיני שום.
מכניסים את הדג למקרר למשך הלילה, חותכים לפרוסות, מגישים עם חזרת ומתענגים!
חג פסח כשר ושמח!
