דין ארבוב
סבא דוד היה אדם יוצא דופן, מיוחד במינו. כלפי חוץ אמנם נראה קשוח, אך מבפנים היה רך וטוב לב. הוא האמין בערכים של כבוד, נאמנות ואחדות משפחתית, וחי על פיהם.
תמיד ידעתי כמה שסבא דוד היה אדם מדהים, אך רק בהלוויתו התגלה לי היקף ההשפעה העצומה שהיתה לו על חייהם של כל כך הרבה אנשים. נחשפתי לעשרות, אם לא מאות סיפורים מרגשים על העזרה והתמיכה שהגיש לאנשים רבים. גיליתי בכמה לבבות נגע, וכמה אנשים לימד לאורך כל חייו.
עם כמה שנוכחותו הייתה חזקה ומורגשת, סבא דוד היה אדם צנוע מאוד ולעולם לא שיתף איש בכל הטוב הרב שעשה לזולת במשך השנים. הוא עשה זאת מתוך היותו אדם טוב בעל לב ענק מלא בנתינה וטוב אינסופי. אני זכיתי להיות הנכד שלו וללמוד ממנו כל כך הרבה. נדיבות לבו, צניעותו ורגישותו לזולת היו ערכים שצרבו את חותמם על כולנו.
ניקול ארבוב
סבא דוד ללא ספק היה אחד במינו ומי שלא הכיר את הדמות לא היה יכול לדמיין כמה הוא מיוחד. הוא היה הבן אדם עם הנוכחות הכי גדולה בחדר, כזה שלא יכלו להתעלם ממנו. כמה שהיה נראה שהוא קשוח מבחוץ, ככה הוא היה רך מבפנים. היה לו לב זהב, הלב הכי רחב שיש, שרק חיפש כל הזמן איך לעזור לאנשים! עד היום שאנשים פוגשים אותי ושומעים שקוראים לי ניקול ארבוב ומקשרים שאני הנכדה שלו, הם מספרים לי עוד סיפורים על כמה שהם אהבו את סבא דוד וכמה שהוא עזר להם להתחיל את החיים!
אני לגמרי זכיתי להיות הנכדה של דוד ארבוב.
עידן ארבוב
אם הייתי זוכה לשבת עם סבא דוד בבית קפה עוד פעם, הוא כנראה קודם כל היה מושך את הכיסא שלי צמוד צמוד אליו והיה אומר "בוא תן לסבא שלך אהבה", היה תופס לי את האוזן ואומר משפט בבוכרית שעד היום לא מצאתי את התרגום אליו "דוסאדוק שוואמה אללה שוואמה" אחרי שהוא היה מחבק אותי לשתי דקות בגאווה, הייתי נרגש לספר לו איך המהות שלו עדיין קיימת בכל אחד מבני המשפחה ועוד רבים מחוצה לה, איך העזרה לזולת והפילנתרופיה הבלתי נגמרת שלו הושתתה עמוק בדם של בניו, אשתו ונכדיו, וקהילה שלמה שלמדה מערכים של סבא דוד אחד שלא ידע להפסיק לתת. הייתי מספר לו שאני גר בניו יורק וכל שישי מזמין אליי 15-20 איש לקידוש ומארח יהודים שאין להם איפה להיות ביום שישי, רק מתוך אהבה ונתינה, זה מה שלמדתי בבית. הוא כנראה היה שואל אותי אם אני צריך עזרה במשהו, בכל דבר, ואם הייתי עונה לו לא, היה דוחף לי שטר ולוחש לי, "אם האחים שלך או חברים שלך צריכים עזרה, תגיד להם לבוא אליי" והיה מסיים עם משפט קונטרוברסיאלי אבל מאוד הגיוני: "תמיד תעזור לאחרים ואף פעם אל תהיה פראייר של אף אחד". הלוואי שיכל לראות כמה ישמתי את המשפט הזה בחיים שלי, מאמין שהוא רואה בגאווה מלמעלה ואומר לחבר'ה שלו שם "תראו, אלה הנכדים שלי"
דניאל ארבוב
ביקשו שנתאר את סבא שלנו בכמה מילים, אבל זה מרגיש בלתי אפשרי לסכם דמות כל כך גדולה במעט מאוד מילים.
מה שכן אפשר לסכם הוא, שסבא דוד היה אחד במינו, שכל אחד צריך לשאוף להיות אפילו אחוז ממה שהוא היה. איש עם ערכים, איש של אמת, איש של נתינה ומה שאני הכי מעריך הוא שסבא דוד היה איש של מעשים בלי יותר מדי דיבורים.
רק אחרי שהוא נפטר הבנתי שהוא לא רק היה דמות מרכזית למשפחה שלנו, אלא גם לאנשים אחרים שהתחילו לשתף. איך הוא עזר ותמך בהם כאשר אף אחד אחר לא נתן להם צ'אנס.
מתגעגעים אליו מאוד ומקווה שהוא מסתכל מלמעלה וגאה בנו
יונתן ארבוב
לסבא דוד ז"ל הייתה תכונה נדירה מאוד, מנהיגות. לא מדובר במנהיגות שמגיעה מכוח, לא בכלכלה ולא במעמדו, אלא מנהיגות שמגיע מהלב. לא הכרתי אף אדם בעולם שהולך עם הלב כמו סבא. כמה פעמים החשיבה מהלב שלו צדקה במקרים בהם הכל היה נראה סוף העולם, מבחינה בריאותית, כלכלית ועוד.
סבא לא ידע לקבל לא ובזכות ההקשבה ללב שלו הצליח להגיע לגדולות וגם כשהגיע לשם, הוא בחר להפוך את עיסוקו לעזרה לאנשים ולתמיכה, מבחינה בריאותית, כלכלית ואפילו הסטודנטים.
סבא הוא דוגמה לאדם שיודע להקשיב ללב וללכת אחריו, להיות מחובר לרגשות שלו ולרצונות שלו, להפוך את המציאות הקשה למשהו טוב ונעים, להעלות חיוך וחן בעיני כל סובביו, לדבר בנועזות ובעליזות, לתת לכל אדם להרגיש תחושה שהוא בן משפחה ורצוי.
אני בטוח שאם סבא היה עומד הערב בטקס הוא היה נותן את החיוך החם והאוהב שתמיד היה לו, חיוך שמגיע מהידיעה שבזכותו יש לאחרים סיבה לחייך ולא אחרת!
עילי ארבוב
כשסבא דוד נפטר הייתי בן שלוש עשרה, כמובן אז הבנתי איזה בנאדם עוצמתי הוא היה, אבל למדתי להעריך זאת יותר עם השנים. סבא היה בן אדם אהוב, כולם רצו לעמוד בקרבתו, לקבל מהכוח וללמוד ממנו ואיך הוא עובד. סבא היה משדר ביטחון ומין נעימות כזו, תמיד הייתה הרגשה של ביטחון לידו. כמובן היום אני יותר מעריך את מי שסבא היה מכיוון שהיום נקודת המבט שלי היא של בנאדם בוגר. אני מדמיין את זה ככה: אני וסבא יושבים בבית קפה ואני פונה אליו ואומר "סבא, למד אותי להיות כמוך, אני רוצה לדעת להתמודד במצבים בדיוק כמו שאתה מתמודד" (סבא תמיד ידע איך לפתור בעיות) הוא צוחק בקול נעים ומספר לי את הסוד שלו. אני מדמיין שאני מספר לו על החלומות שלי בעתיד והוא מלמד אותי איך להתנהג כמו מנהיג כי זה מה שהוא היה בסופו של דבר, אבל לא סתם מנהיג אלא מנהיג שדואג, מחבר, מקשיב ועוזר, מנהיג אמיתי! כאשר אנחנו יושבים אני שואל אותו: סבא, כיצד התחלת את הדרך שלך? מהן הטעויות מהעבר שאתה מצטער עליהם וכמובן איך אתה מתגבר? והכי חשוב, איך אתה משיג את מה שאתה רוצה? סבא היה מסוג האנשים שלא היה זז ימינה או שמאלה עד שהיה משיג את מה שרוצה (הבנתי לרוב מסיפורים). אני רואה בכך בנאדם עם מטרה וכוח והייתי מאוד רוצה ללמוד ממנו את זה. בזכות סבא לקחתי את היותי בוכרי כגאווה מהסיבה הפשוטה, סבא לימד אותנו הנכדים, מה זה להיות בוכרי וזה לא רק עדה אלא תרבות שלמה, ואני יודע מסבא דוד שלהיות בוכרי זה להיות עם כבוד, ללכת עם ראש מורם, אבל עם עיניים על הקרקע, זאת אומרת לכבד את עצמי, לעזור ולהיות בנאדם שיודע להוביל.
ליאל ארבוב
סבא שלנו היקר, דוד, היה האש החמה והדבק שבמשפחה שלנו. לימד אותנו תמיד להיות מאוד גאים במי שאנחנו, להיות גאים במקום שבאנו ממנו, להיות גאים בהיותנו בוכרים ושזכינו להשתייך לעדה הזו, תמיד דאג לעזור לכולם וזה היה התשוקה הגדולה שלו. סבא שלי היקר, עד יומו האחרון כל כך אהב את אשתו, סבתא שלי- דליה. אהבה כמו בסרטים.
אני זוכרת תמיד אחרי ארוחות שישי שהוא היה מבקש ממני לשיר, להופיע, ועד היום כשאני מופיעה על במות, אני מרגישה את השמחה שלו מלראות את הנכדה שלו מוארת על הבמה.
אני מרגישה שסבא דוד נמצא פה ממש כאן עדיין איתנו, הוא כל כך נוכח, האנרגיה שלו, הליטוף, החיוך, הרצינות, טוב הלב, כל זה ממש מורגש עדיין, לפחות בחיים שלי.
