מנהג הספרדים ללבוש בגדי שבת בשבת "חזון" כדרכם בכל שבתות השנה.
אין אומרים "צדקתך" במנחה של שבת זו, שחל תשעה באב במוצ"ש, משום שנקרא מועד כמו שנאמר (איכה א', ט"ו) "קרא עלי מועד, לשבור בחורי".
בסעודה שלישית שהיא סעודה המפסקת, יושבים על כסאות, אוכלים בשר ושותים יין, ומעלה על שולחנו אפ' כסעודת שלמה המלך בשעת מלכותו. ואינו רשאי להימנע מאכילת בשר ושתיית היין מפני האבל, וכן רשאי לאכול כמה סוגי תבשילין. אמנם צריך להפסיק סעודתו כמה דקות קודם שקיעת החמה. ויש להודיע כן להמון העם שלא יטעו.
מותר לשיר זמירות של שבת בסעודה זו אפילו למי שאינו רגיל כן בכל שבת, כיוון שהוא לכבוד שבת.
מי שרגיל בכל שבת לסעוד סעודה שלישית עם חבריו ומכריו, לא ימנע לעשות כן בשבת זו דהוי כאבלות בפרהסיא. ולכל הדעות מותר לאכול סעודה זו יחד עם בני ביתו. ושלושה שאכלו יחד צריכים לזמן.
מותר לשבת על כסא בבית וכן בבית הכנסת, עד זמן צאת השבת. כיוון שעדיין הוא שבת ואין נוהגים שום מנהגי אבלות בשבת.
אין לחלוץ הנעליים של עור מיד עם שקיעת החמה כשחל תשעה באב במוצאי שבת (כשם שעושה כשחל בחול), אלא יישאר עם הנעליים עד אחר צאת השבת ותוספת מחול על הקודש, דהיינו כעשרים דקות אחר השקיעה, ואז יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול" ויחלוץ מנעליו וילבש בגדי חול.
ולכן ראוי להכריז בבתי הכנסת ולהודיע לציבור שתפילת ערבית במוצ"ש שחל בו תשעה באב תהיה רק לאחר חצי שעה מזמן שקיעת החמה ולא קודם, ובכך תהיה אפשרות לקהל להחליף בגדי שבת בבגדי חול, ולחלוץ את נעלי העור שברגליהם, כשליש שעה (עשרים דקות) אחר השקיעה.
אסור להסיר ולסדר את ספסלי בית הכנסת בשבת ערב תשעה באב, וכן לפרוס מחצלאות או שטיחים לצורך המתפללים בליל תשעה באב.
כשחולץ מנעליו במוצאי שבת, יש להיזהר שלא יגע בהם בידיו. ואם נגע בהם בידיו – אם יש לו מים, צריך שיטול ידיו עד קשרי אצבעותיו, ואם אין לו מים, ינקה ידיו בכל מידי דמנקי.
נעלי בד ובגדי חול המיועדים ללבישה בתשעה באב, אין להביאם בשבת לבית הכנסת לצורך לבישתם במוצאי שבת, משום איסור הכנה משבת לחול, שהרי אין לו צורך בהם היום כלל. ואם נצרך להם מיד במוצאי שבת, שבשעה זו נמצא בבית הכנסת, יביאם בערב שבת לבית הכנסת.
אין להסיר את הפרוכת מעל ארון הקודש אלא לאחר אמירת "ברכו", שמלבד שיש בזה איסור הכנה משבת לחול, עוד יש בזה משום אבלות בפרהסיא ואין לנהוג אבלות בפרהסיא בשבת.
יזהר בסעודה שלישית (שהיא סעודה המפסקת) שלא יאמר שאוכל בשביל שיהיה לו כוח לצום, שהרי הוא כמכין משבת לחול, אבל במחשבתו יכול לכוון כך.
אין אומרים בתפילת ערבית פסוקי "ויהי נועם", אלא מתחילים מ"ואתה קדוש". ונאמרו בזה כמה טעמים: מפני שנקרא מועד, וכשחל יו"ט באותו שבוע לא אומרים במוצ"ש "ויהי נועם". או משום שבמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בתשעה באב אין עושים, ולכן אין לומר "ומעשה ידינו כוננה עלינו" ולברך את מעשה ידיו. או מפני שפסוק זה נוסד על הקמת המשכן, וביום שנחרב אין לאומרו.
אין עושים הבדלה על כוס יין ועל הבשמים במוצאי שבת שהוא תשעה באב, משום שיש בהרחה תענוג מריחם הטוב, אלא מבדילים בתפילת שמונה עשרה בלבד, באמירת "אתה חוננתנו", ועל הכוס מבדילים במוצאי התענית.
החולה שאוכל בתשעה באב שהדין הוא שצריך להבדיל, לא נהגו שיאמר הפסוקים שאומרים בהבדלה, משום שפסוקים אלו נתקנו להרבות שמחה, ובתשעה באב צריך להימנע מזה.
אם לא הבדיל בתפילת לחש באמירת "אתה חוננתנו", אין צריך לחזור ולהתפלל, כיון שיבדיל על הכוס במוצאי תשעה באב.
מי שלא הבדיל בתפילה, לפני שיעשה מלאכה יאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול". וגם הנשים שלא התפללו ולא הבדילו במוצאי שבת בתפילה, צריך כל איש להזהירן שלא תדלקנה אש לבשל במוצאי שבת וכדו', עד שתאמרנה "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
לפני קריאת מגילת "איכה" מברכים בשם ומלכות על הנר ברכת "בורא מאורי האש", כדי שלא ייהנה מן האור מבלי לברך עליו (ולפי מה שנוהגים להקדים כפתיחה ל"איכה" את הקינה "למי אבכה" וכו', יברך "בורא מאורי האש" קודם שמתחיל קינה זו).
אם לא ברך "בורא מאורי האש" לפני קריאת מגילת "איכה", יברך אחר כך במשך הלילה, כיוון שהחיוב עדיין חל.
נכון ששליח הציבור יברך בקול רם, ויכוון בברכתו להוציא ידי חובה את כל הציבור בבית הכנסת. והטעם: יש אומרים כיון שיש פלוגתא האם לברך "בורא מאורי האש", לכן עדיף למעט בברכה ויברך השליח ציבור ויוציא את כולם ידי חובה. ויש אומרים שהוא משום "ברוב עם הדרת מלך".
גם הנשים שלא שומעות ההבדלה במוצאי שבת שחל בו תשעה באב, תברכנה ברכת "בורא מאורי האש". ואם לא התפללו ערבית ולא אמרו "אתה חוננתנו", יזהרו שקודם שידליקו האש יאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול".
חולה האוכל בתשעה באב שחל ביום ראשון, צריך להבדיל על הכוס במוצאי שבת קודם אכילתו, כי הלכה רווחת (פסחים ק"ה, ש"ע סימן רצ"ט ס"א) שאסור לאכול ולשתות קודם הבדלה על הכוס. וכן הדין ביולדת ושאר נשים חולות. וכשמבדילים יברכו ברכת "בורא מאורי האש" בתוך סדר ההבדלה על הכוס, אבל אינם מברכים על הבשמים.
חולה המבדיל קודם אכילתו, יבדיל על היין וישתה כמלא לוגמיו (והיינו רוב רביעית שהוא כארבעים ואחד מ"ל). שאף שהאוכל בשר ושותה יין בתשעה באב עליו נאמר "ותהי עוונותם על עצמותם" (תענית ל ע"ב, ש"ע סימן תקנ"ד סכ"ה) כל זה מדובר בבריא שמזלזל בתענית. אמנם כאן שעושה לצורך מצוות הבדלה, שפיר דמי. ואין צריך ליתנו לתינוק. ואם אין החולה יודע להבדיל על הכוס, רשאי מי שהוא בריא להבדיל בשבילו, וישתה החולה מן הכוס. ואותו בריא שהבדיל על הכוס רשאי לכוון לצאת ידי חובה בהבדלה זו, ואינו צריך לחזור ולהבדיל במוצאי התענית.
יש שכתבו דכל זה דווקא אם צריך לאכול במוצאי שבת. אבל אם אינו צריך לאכול בעת ההיא, לא יבדיל עד שיהא נצרך לאכול. ואמנם לדינא נראה שמכיוון שהותר לחולה לאכול בכל שעה שירצה, בין ביום בין בלילה, יבדיל מיד אחר תפילת ערבית, כמנהג להבדיל בשאר מוצאי שבת, שעל החולה לא גזרו כלל, הלכך יכול להבדיל אפילו אם עדיין אין צריך לאכול.
חולה שאינו צריך לאכול אלא לשתות מים בלבד (כגון חולה כליות), ישתה בלא הבדלה, כיון שמעיקר הדין מותר לשתות מים בלא הבדלה וכמו שכתב בשלחן ערוך (סימן רצ"ט ס"א).
ילד קטן שהגיע לחינוך ולא מתענה בתשעה באב, צריך להבדיל על הכוס לפני אכילתו משום מצוות חינוך.
חולה המבדיל קודם אכילתו במוצאי שבת, רשאי להוציא ידי חובת ההבדלה את כל בני ביתו.
