גיורא פוזיילוב
בימים אלו בשכונת הבוכרים בירושלים, כמעט ולא ניתן לזהות את השכונה שוקקת החיים שהייתה בשיא פארה והדרה לבני עדתנו יוצאי חבל בוכרה מי שיסתובב בין רחובות וסמטאות השכונה יראה את כל המבנים שהקדישו הבוכרים בתמימותם, משמשים ארגונים ועמותות אחרות, המפעילות במבנים המפוארים את צרכיהם ובניתוק מוחלט מהמורשת והזיקה הבוכרית למקום ולשכונה
בחודש אלול תרמ"ט (1889) נוסדה בירושלים "חברת חובבי ציון מקהילת קודש בוכארא וסביבותיה", ובסיוון תר"ן (1890) התאספו בני הקהילה לכונן ועד בנייה שמטרתו "לייסד חברה לבנין בתים ובית כנסת ובית מדרש…". את שאיפתם פרסמו בקול קורא שיועד לאחיהם יושבי אסיה התיכונה. החל מחודש כסלו תרנ"א (1890) החלו בני הקהילה ב.ירושלים לרכוש קרקע לבניית השכונה.
כאשר נרכש שטח השכונה בשנת תרנ"א (1891-1890) ממר איסתריידי אפנדי הטורקי, הקרקע נרכשה כחלקה אחת על ידי כל הרוכשים. הנחלה כוללת את השטחים הפרטיים והציבוריים בשכונה: המתחם שאחר כך הוקמו בה בתי ההקדש, בתי הכנסת, השוק, החנויות וחדרי התלמוד תורה. השטח שנרכש כולל גם את הרחובות הרחבים, הכבישים והמדרכות; וגם את החלקות שנרשמו מאוחר יותר על שמם של הרוכשים כחלקות פרטיות. זאת אומרת, הרוכשים הראשונים של הנחלה היו שותפים ברכישת הנחלה כולה כולל השטחים הציבוריים. כאשר השטח הציבורי בשכונה תופס בה אחוז ניכר ביותר – מה שלא היה בשכונה אחרת שנבנתה באותה עת בירושלים.
לאחר רכישת הקרקע בשנת תרנ"א (1891), היא נרשמה על שמם של ר' שלמה מוסאיוב, ר' יוסף כוג'הינוף ור' פייזי משהיוף כשמות מושאלים. האחרון העביר את חלקו על שם שניהם. בי"ב בסיון תרנ"ו (1896) חתמו הרב מוסאיוב והרב כוג'הינוף עם הרב יעקב מאיר והרב אברהם אמינוף על תזכיר, שכל מי שידרוש קושאן (מסמך המעיד בעלות על קרקע) על אדמתו, יקבל מיד את האישור להעברת חלקתו בספרי האחוזה, לאחר ששילם את כל ההוצאות.
במשך כל התקופה היו ר' שלמה ור' יוסף מנהלי השכונה ולהם היה ועד נבחר שטיפל בכל ענייני השכונה. הוועד נבחר בבחירות חשאיות ודמוקרטיות מידי תקופה. הוועד פעל לבנייה בשכונה, לרכוש קרקע ולעמוד בקשר עם גורמי שלטון לטובת השכונה. בשנת תרס"א (1901) חזר ר' יוסף כוג'הינוף לסמרקנד, וניהול השכונה נותר בסמכותו של ר' שלמה מוסאיוב וברשות ועד השכונה.
השלב הראשון בבניית השכונה הסתיים בהצלחה, ובשנת תרנ"ח (1898) פורסם פנקס תנאים חדש ובו נאמר: "וברוב קנאתנו ותשוקתנו לארץ הקדושה קנינו קרקע רחבת ידיים כדי לזכות את עצמנו ואת אחינו בני ישראל הקרובים והרחוקים בבניין בתי דירה בתוך ארץ צבי… ובתוך זמן מצער נהפך רוב הקרקע הנזכרת לגן ה' צבאות בבניינים מפוארים ומשוכללים בכל יופי והדר".
ומאחר וראשי הקהילה חששו שישנם אנשים שאין ידם משגת לבנות בשכונה הוסיפו: "לכן כדי לזכות את נפש האנשים המתאווים האלה נתעוררנו אנחנו… ויחדנו קרקע בתוך חברתינו מקום יפה ונאה כדי לבנות חמשה ועשרים נומער (רוצה לומר בית דירה שלם בכל תשמישיו), במשך חמשה שנים מיום התחלת הבניין".
זו הייתה תוכנית חדשה, מעין 'שיכון' למספר משפחות שמחירו נמוך ממחיר הבתים הפרטיים. נראה שבעקבות יוזמה זו הוקמו במרכז השכונה שתי חצרות כבתי ההקדש הכוללות: שמונה בתי כנסת, ישיבות, חדרים, שישמשו דירות לנזקקים, חנויות, שוק, בתי מרחץ ומקוואות, חדרים לתלמוד תורה – ושם היה מרכז השכונה – מאז ועד ימינו.
במהלך המלחמה ניהל ר' אברהם אמינוב את רכוש הקהילה, השכיר את הבתים, מסר דירות למגורי חינם לעניים ולנזקקים, גבה את תשלומי השכירות ושילם את המסים על הקרקע.
במהלך השנים הועברו חלק מהקרקעות שנרכשו בשכונה לרישום על שמם של הרוכשים ששילמו את הוצאות הרכישה; על שמם של ר' שלמה מוסאיוב ור' יוסף כוג'הינוף נותרו רשומים רק קרקעות ורכוש שהוקדשו לטובת כלל בני הקהילה הבוכרית בירושלים. רכוש ההקדש היה אחד הנושאים העיקריים שבהם טיפל ועד השכונה ושליטתו ברכוש גדול הקנתה לו עוצמה רבה.
בראשית שנות העשרים דרשו שלטונות המנדט הבריטי שראשי הוועד ייבחרו בבחירות חופשיות וכך נעשה.
כאשר שב שלמה צופיוף לירושלים בשנת תרפ"א (1921), והתבקש לקחת חלק בשיקום ובהנהגת השכונה לאחר המשבר של מלחמת העולם הראשונה, ביקש מר' שלמה מוסאיוב להעביר את הקדשות השכונה הרשומות על שמו לשם החברה. ואכן ר' שלמה הודיע, כי שמו מופיע על קרקע ההקדשות רק כשם מושאל והסכים להעביר את חלקו. בשנת תרפ"ג (1922) הגיע לירושלים מסמרקנד ר' יוסף כוג'הינוף. שלמה צופיוף ומשיח ברוכוף קיבלו ממנו אישור דומה ובט"ז בשבט תרפ"ד (1924) נמסרה תכנית השכונה, הכוללת את המקומות הציבוריים השייכים לכלל הציבור הבוכרי, לרבנות הראשית בירושלים בבקשה לרשום את הקרקעות כהקדש השייך ל"חברת רחובות הבוכארים", כאשר האפוטרופוסים הממונים היו שלמה צופיוף, משיח ברוכוף ורחביה מוסאיוב. שטר הקדש חדש יצא מבית הדין הרבני בירושלים בכ"ט באדר א' תרפ"ד (1924).
כאמור, הרכוש שהוקדש לטובת עניי הקהילה, הבתים, חדרי התלמוד תורה ובתי הכנסיות על תכולתם היה רב. מרבית בתי ההקדש הוקדשו לשכונה בשנים תרנ"ט-תרע"ב (1912-1899). בתקופה זו נבנו גם מרבית בתי השכונה ובתי הכנסת והמוסדות שלה. אולם גם בתקופה הקשה של הקהילה הבוכרית בירושלים, בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים נבנו בתי הקדש רבים. בתקופה זו – שנות העשרים והשלושים פיתח הוועד בראשות שלמה צופיוף את מתחם בתי ההקדש הצפוני, שם נבנו כמה בתים הכוללים חדרים רבים, ובסך הכל שטח בתי ההקדש הבנוי היה 8-7 דונם.
לחברה היה גם חלקת קרקע בשטח של 23,000 אמות מרובעות (כ-13 דונם) בהר הזיתים, שהייתה אמורה לשמש בית עלמין, אולם מסיבות שונות לא השתמשו בקרקע זו. השטח הופקע על ידי רשויות המדינה לטובת משטרת ישראל, לאחר השתדלות הצליח ועד ההקדש להביא להסכם עם רשויות המדינה והקרקע הושבה לבעליה. ההקדש מכר את הקרקע לעמותת אלעד שבנתה במקום שכונת מגורים שהיא חלק משכונת 'מעלה הזיתים' ומתגוררות בה כמאה משפחות יהודיות הצופות על הר הבית.
ההכנסות מבתי ההקדש היו למקור כוחה של הנהגת הקהילה, מהן נתמכו מאות נפשות. רישום וארגון בתי ההקדש בשנת תרפ"ד (1924) היו גורם ראשון במעלה ליכולת התפתחותה של השכונה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים.
בהקמת מתחם בתי ההקדש המייסדים הציבו כמה מטרות בכדי לסייע לבני הקהילה:
א. לתת לבני הקהילה הנזקקים מקום מגורים קבוע וראוי.
ב. לסייע לבני הקהילה הנזקקים מהכנסות בתי ההקדש.
ג. לפתח את מתחם בתי ההקדש כמרכז לבני הקהילה הבוכרית.
ההכנסות וההוצאות פורטו בשבעה דוח"ות שיצאו לאור בין השנים תרפ"ב-תש"ה 1945-1922). את הדוחות המפורטים כתב מזכיר הוועד המסור רפאל גאליבוף.
בחודש אלול תרצ"ט (1939) נמנו בהקדשות השכונה 15 חדרי בתי כנסת – הכוללים למעלה ממאה ספרי תורה, 8 חדרי תלמוד תורה, 113 חדרים שהוקדשו למגורי עניים, 26 חנויות שהכנסותיהן שימשו לתמיכה בעניים ובתלמוד תורה, 3 חדרים ששימשו את משרד ועד הקהילה הבוכרית, שוק, בית מרחץ, בית תנור ומגרש שהכנסותיהם שימשו לתמיכה בתלמוד תורה ובעניי הקהילה. בסך רכוש רב ביותר המספר את סיפורה של הקהילה הבוכרית בירושלים בחומר וברוח. מהמתחם שאינו גדול ניתן ללמוד על קהילה גדולה בעלת לב נדיב ורחב, קהילה שאוהבת מאד את בתי הכנסת שלה ואת לימוד התורה; קהילה שאמנם אינה גדולה מספרית, אבל בניה דאגו לכל נזקק לקורת גג ולסיוע כספי; קהילה שהעמידה בראש מעייניה את השאיפה לחינוך יהודי טהור ופתחה את התלמוד תורה המיוחד שלה במיוחד לנזקקים מעדות שונות חינם אין כסף – ובית התלמוד תורה הזה – שנודע לשם ולתהילה ברמתו הלימודית, שכן גם הוא במתחם בתי ההקדש. כך שמבתי ההקדש צמחו ועלו מוסדות תורה ותפילה, צדקה וחסד. האם אתם מכירים קהילה דומה בירושלים או במקום אחר שפעלה כך?!
בערב ראש חודש מנחם-אב תש"ד (1944), ועד הקהילה – הוועד הכללי, הסכים שכל נושא האפוטרופסות על בתי ההקדש בשכונה יהיה נפרד מענייני הנהלת הוועד הכללי של קהילת יהודי בוכרה בירושלים והנהלת הוועד הכללי תהיה מנועה מלהתערב בענייני בתי ההקדש. האפוטרופסים שמונו על ידי הרבנות הראשית לארץ ישראל על בתי ההקדש היו רחביה מוסאיוב וארי ברוכוף.
בשנת תרפ"ט (1929) אישרה הרבנות הראשית בירושלים את תקנות ועד ההקדשות (ראה להלן), ובשנת תש"ד (1944) הוועד הכללי של הקהילה החליט שוועד ההקדשות הוא ועד עצמאי ונפרד מהוועד הכללי של הקהילה בירושלים. זאת אומרת מעתה הרכוש הרב של הקהילה נותר לניהולם של מספר מצומצם של אנשים, ללא ביקורת ודין וחשבון לציבור, הנהלתו אינה נבחרת, אלא בבחינת חבר מביא חבר. כל זאת בניגוד מוחלט לעבר הקרוב והרחוק של הקהילה בירושלים שהקפידה על עריכת בחירות תקופתיות לוועד הקהילה ועל הצגת דין וחשבון כספי מדויק לציבור על הכנסותיה והוצאותיה בבחינת "להיות נקיים מה' ומישראל".
תקנות ההקדשות של עדת הבוכרים
האפוטרופסים שנתמנו מטעם הרבנות הראשית בארץ ישראל בחודש אלול תר"ץ (1930)
- מו' אברהם אמינוב 2. מו' שלמה צופיוב 3. מו' משיח ברוכוף 4. מו' רחביה מוסאיוב
תפקיד האפוטרופוסים:
- להשגיח על בתי ההקדשות הבנויים ושיבנו בעתיד על ידי נדיבים שונים בשכונת רחובות הבוכארים. דהיינו בתי כנסיות, בתי מדרשות, בתי מרחץ, מקוואות, בתי תנור, מוסדות תלמוד תורה ובתים פרטיים שנבנו ושיבנו לטובת העניים הבוכארים וכיוצא.
- לבנות לעדה בניינים ציבוריים ולהרבות את ההכנסות של בתי ההקדשות וכיוצא.
- להגן על כל בתי ההקדשות הנ"ל שנבנו ושיבנו בעתיד שישארו ברשות וזכות קהילת עדת הבוכארים בירושלים.
- לנהל את כל ההקדש הנ"ל שלא על מנת לקבל פרס.
- להשכיר את בתי ההקדשות והמוסדות הנ"ל למי שירצו ובאיזה מחיר שירצו כפי שימצאו לנכון לפי ראות עיניהם.
- להושיב באיזה בתים מהם, העניים היותר הגונים והיותר נצרכים מתוך עניי עדת הבוכארים בירושלים חינם אין כסף, או בשכירות פחותה לפי מצבו של הנצרך, ולהוציא מהדירות את אלה שאינם ראויים לגור בבתי הקדש, או שהוטב מצבם אחר איזה זמן, או שיש בידם יכולת לשלם שכירות במקום אחר.
אופן השימוש של הכנסות שכירות בתי ההקדשות:
- כל הכספים הנכנסים משכירות בתי ההקדשות והמוסדות הנ"ל, ישארו תחת רשות אחד מהאפוטרופוסים הנ"ל הנבחר לסוכן שהוא מר שלמה צופיוב, והכספים הנ"ל ישמשו למטרות המבוארות להלן:
א. לתשלום מסי הממשלה
ב. להוצאות בדקי בתי ההקדשות
ג. לתשלום שכירות העניים הגרים מחוץ לבתי ההקדשות
ד. לקרן שמור לבנות עוד בתי הקדשות לטובת קהילת הבוכארים בירושלים
וכל ההוצאות הנ"ל יעשו בהסכמה 4 האפוטרופוסים הנ"ל או ברוב דעות.
חובות האפוטרופוסים:
- אין רשות לאפוטרופוסים הנ"ל או לאלה שיבואו אחריהם בשום אופן שבעולם למכור או למשכן את בתי ההקדשות הנ"ל אפילו לצורך גדול בשום זמן מן הזמנים.
- אין רשות לאפוטרופוסים הנ"ל ולבאים אחריהם למסור את השגחת ההקדשות לשום ועד אחר בין מעדת הבוכארים ובין מעדות אחרות, ואין לשום מוסדות אחרות שום שליטה ודריסת רגל על בתי ההקדשות של עדת הבוכארים בירושלים, כי אם כל בתי ההקדש הנ"ל ישארו תמיד ולעולם רכוש הקדש עולמי לטובת הציבור הבוכארי בירושלים תחת האפוטרופוסים החרדים הנ"ל שנתמנו על ידי משרד הרבנות הראשית בירושלים כפי שטר שיש בידי האפוטרופוסים הנ"ל מתאריך………
בחירת האפוטרופוסים:
- בהעדר אחד מהאפוטרופוסים הנ"ל, אז יפנה ועד הכללי של חברת רחובות הבוכארים אל הרבנות הראשית בירושלים למנות במקום הנעדר את האיש היותר מתאים לזה ואשר יש לו בית הקדש בנוי בשכונת רחובות הבוכארים בירושלים ואשר תבא עליו הסכמת 3 האפוטרופוסים הנשארים ורוב חברי הוועד הנ"ל, והאפוטרופוסים הנשארים יחוו את דעתם לפני משרד הרבנות הראשית בירושלים בנידון זה.
- כל בתי ההקדשות והמוסדות הנ"ל נשארים תמיד לעולם ועד תחת חסותם ופיקוחם של האפוטרופוסים הנ"ל והבאים אחריהם הנבחרים כפי המבואר בסעיף הקודם, ושום ועד של רחובות הבוכארים או איזה ועד שהוא אחר, או שום מוסד אחר אין להם שום קשר ושום שליטה בעניין בתי ההקדשות והמוסדות השייכים לעדת הבוכארים והכנסותיהן והוצאותיהן כלל ועיקר כי כל הנ"ל מתנהל אך ורק על ידי האפוטרופוסים הנ"ל לפי ראות עיניהם כפי שימצאו לנכון בהתאם לשטר ההקדש שנעשה על ידי משרד הרבנות בירושלים.
על השטר חתמו חברי הוועד הכללי לחברת יהודי בוכרה בירושלים, ביום ח' באלול תר"ץ (1.9.30).
