בתרגום יונתן בן עוזיאל כתב, שבגלל שאנשים היו מבזים את פינחס, "ראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודת כוכבים והרג נשיא שבט מישראל", לכן בגלל הבזיון הזה שסבל אותו בדומיה, קיבל שכר שהזרע שלו יהיו כהנים ויקבלו זרוע לחיים וקיבה, כלומר הלחיים שקיבל זה כנגד מה שדיברו עליו ושתק. לכאורה צריך להבין, מדוע השכר על הבזיונות היה דווקא קבלת כתר כהונה ומתנות כהונה ולא דבר אחר?
יש לבאר זאת על פי מעשה שהיה, באחד מגדולי הרבנים שבא לפניו ת"ח צעיר כדי לקבל ממנו "סמיכת חכמים". כשהחל אותו גדול לתהות על קנקנו, נוכח שאינו ראוי לסמיכה משלא ידע להשיב על שאלותיו, אך מכל מקום סבר שאולי בהמשך השיחה בדברי תורה, יוכל לעוררו להשיב כהלכה ויוכל לעטרו בסמיכת חכמים. תוך כדי השיחה, נכנסו לביתו של אותו גדול שני בעלי דינים, בבקשה לערוך להם דין תורה. השנים הרצו את טענותיהם בפני אותו אדם גדול ולאחר מכן הפקידו בידיו חמשת אלפים רובל בתורת שליש על העסק שביניהם. לאחר מכן פנו השנים והלכו לדרכם כשאותו גדול מלוום החוצה, ולאחר זמן קם לו גם אותו תלמיד חכם צעיר והלך לדרכו. לפתע הבחין אותו גדול שהכסף שהושלש בידו והונח על השולחן איננו. מיד יצא אל רחוב העיר בבהלה ורץ אחר התלמיד חכם הצעיר, לשואלו האם נטל בטעות את הכסף שהונח על השולחן על ידי בעלי הדין, הלה השיבו שלא נטל את הכסף ואותו גדול הניחו לילך לו. כשחזר אותו גדול לביתו, התחילה אשתו לטעון כנגדו, כיצד הוא מתנהג באופן בלתי אחראי, בעוזבו לבדו אדם צעיר שאינו מכיר ליד סכום כסף כה רב, והלא אילו לא לקחה היא את הכסף מן השולחן והניחתו במקום סתר, היה יכול אותו צעיר ליטול את הכסף לכיסו. הבין אותו גדול שהחשד שהטיל על אותו תלמיד חכם צעיר שמא הוא נטל את הכסף, היה חשד שווא, שהרי אשתו הרבנית נטלה את הכסף לידה, ומיד יצא אותו גדול מביתו ורץ בכל סביבות ביתו, כדי לחפש אחר אותו תלמיד חכם צעיר, כדי לבקש ממנו סליחה ומחילה על שחשד בו שלא כדין ואכן בסייעתא דשמיא מצאו ואותו צעיר מחל לו על אתר. אך אותו אדם גדול לא נחה דעתו וכדי לרצותו עוד, למד איתו משך שנתיים שולחן ערוך יורה דעה עם כל הפוסקים, עד שכבר היה ראוי להתעטר בסמיכת חכמים, או אז ישב וכתב לו כתב סמיכה מופלא, בו קילסו ושיבח גדלותו למאוד, ולא זו בלבד, אלא גם סייע בידו לקבל משרת רבנות מכובדת באחת מן העיירות הגדולות, שם נהג רבנותו ברמה כדת של תורה ולאחר זמן אף הוציא לאור ספר שאלות ותשובות. למן אותו מעשה, היה אותו גדול חוזר בכל ערב יום כיפור מדי שנה בשנה לבקש מחילה מאותו תלמיד חכם על דבר אשר חשדו בממון, ואף קודם הסתלקותו קרא לאותו תלמיד חכם וביקש ממנו מחילה על כך שחשדו בדבר שאין בו.
מבואר, שהדרך של הפיוס היתה, שאותו אדם גדול קירב אותו אליו ללמוד איתו זמן רב, עד שידע את כל שולחן ערוך יורה דעה וגם דאג לו לתפקיד של רבנות מכובדת, וגם אז היה עדיין מבקש ממנו מחילה כל שנה כל ימי חייו.
לפי זה יהיו מובנים הדברים, הבזיונות שהיו מבזים את פינחס היו בגלל שעשה פעולה של מסירות נפש לכבוד הקב"ה, ומכיון שהוא סבל לכבוד הקב"ה, מן הראוי שהקב"ה יפייס אותו, ודרך הפיוס היא, כמו שאותו אדם גדול כל חייו רדף אחריו לבקש ממנו מחילה, כמו כן לכל הדורות נתן הקב"ה דרך פיוס לפינחס על הבזיונות שביזו אותו, שהרי הרעיון של הטענות שהיו מדברים עליו היה, שמכיוון שהסבא שלו היה מפטם עגלים לעבודה זרה, אם כן בוודאי גם הוא כוונתו לא היתה בדיוק לשם שמים, לקנאות במי שנדבק בפעור שהיא עבודה זרה, שהרי באיזה שהוא מקום יש לו שייכות לעבודה זרה ואין הוא מנותק לגמרי, וזה חשד שיכול לרדוף אותו ואת זרעו לדורות, שרצח אדם ללא סיבה מוצדקת באמת. ולכן הקב"ה לקח אותו ואת זרעו וקירב אותם אליו יותר מאשר את הלוים והישראלים וגם נתן להם תפקיד מכובד שזה עבודת הכהונה וגם היה צריך פיוס לכל הדורות, וזה היה דרך הפיוס, שבכל דור ודור זרעו יקבלו לחיים, בגלל מה שדיברו עליו.
