"לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"
כתוב במדרש תנחומא בפרשת לך לך: ר' לוי אמר, ניסיון הראשון כניסיון האחרון, הניסיון הראשון בלך לך מארצך, והניסיון האחרון בלך לך אל ארץ המוריה.
וכתב שם בפרוש עץ יוסף שכן דעת הרמב"ם, אך דעת הפדר"א ורבנו יונה שהניסיון הראשון היה שנחבא במערה י"ג שנים, והניסיון השני היה שהושלך לכבשן, והנסיון ה-ג' היה בלך לך.
וכתב נתיב הים, שהניסיון הראשון לעזוב את בית אבא היה גדול כניסיון האחרון להקריב את בנו יחידו, ולכן כתיב "לך" יתרה לדרשה זו. יוצא א"כ, שלפירוש הרמב"ם והמדרש תנחומא, ניסיון כבשן האש לא נמנה בין העשרה נסיונות. וקשה על פירושם 2 קושיות – א. מדוע לא מנו את הניסיון של אור כשדים כאחד הנסיונות של אברהם אבינו, שנשלח לכבשן האש ע"י נמרוד? ב. למה הניסיון "לך לך" נחשב לניסיון? הרי רש"י ז"ל פירש: "לך לך מארצך- להנאתך ולטובתך, ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שהודיע טבעך בעולם". ה' מבטיח לו בזכות זה שכר אדיר, בלתי נתפס, האם יש מישהו שלא יעמוד בנסיון כזה? ואיך ניסיון זה שקול כעקדת יצחק?
ראיתי מתרצים, שלאחר שאברהם ניצל מאור כשדים, היה לו קל מאוד להכניס את כל בני ארצו תחת כנפי השכינה, אחרי שראו את הנס הגדול שאברהם יצא חי מתוך האש, אמר אברהם זה הזמן וההזדמנות המתאימה להכניס את כולם תחת כנפי השכינה, ואז, בדיוק באותו זמן, בא ה' ואומר לו "לך לך מארצך" וכו', ואין אברהם אבינו שואל שאלות אלא מיד מקיים את ציווי ה' יתברך.
ולכאורה נשאלת השאלה, מדוע באמת אמר ה' לאברהם אבינו באותה עת שיכול להשפיע על כולם, לעזוב את ארצו ומולדתו?
ונתרץ ע"פ קושיא נוספת, הרי ידועה השאלה שהרי הפסוק תמוה – בתחילה אדם קודם עוזב את בית אביו, אח"כ את מולדתו ורק אח"כ את ארצו, מדוע הפך ה' את הסדר ואמר קודם "לך לך מארצך, מולדתך ואח"כ מבית אביך? ויש לתרץ, דאמרו חז"ל (עדיות פ"ב מ"ה) "האב זוכה לבן בחמישה דברים", דהיינו הטבע שיש באב נמצא בבנו, לפי שקרוב טבע הבן להיות דומה לטבע האב, ויש טבעיות אדם אצל משפחתו, דהיינו, הרגל שהוא אצלם ולומד ממעשיהם, ויש עוד טבעיות אצל אדם מאנשי ארצו מחמת שיושב בתוכם ולומד ממעשיהם, וידוע שא"א להעלות רמה בפעם אחת כמו שא"א להעלות על סולם גבוה בפעם אחת, לכן אמר ה' לאברהם "לך לך" דהיינו שילך מקרבו, להוציא מליבו כל הטבעיים הרעים שנשארו בליבו, בהדרגה מהקל אל הקשה, תחילה מארצך- שיוציא מלבו טבעים הרעים של ארצו שנשרשו בליבו מחמת היותו יושב בתוכם, ובגלל שהם מעטים, בקלות יכול להסירם מליבו. ולאחר מכן ממולדתך- להוציא את הטבעים הרעים שנשרשו בליבו ממשפחתו שזה יותר קשה מהראשון, בגלל שהיה רגיל איתם ביותר ולמד מהם יותר ממה שלמד מאנשי ארצו. ואח"כ מבית אביך- שזה קשה מכולם, להוציא מליבו את הטבעים הרעים שנשרשו בו מאביו ומאמו מבטן ומלידה. וא"כ מתורץ מדוע אמר לו ה' "כאן אי אתה זוכה לבנים", אע"פ שאברהם היה צדיק ואולי יצליח לעקור את הטבעים של ארצו ומשפחתו ממנו בעצמו, אבל עכ"פ זה יכול להישאר בבנו, הטבע וההרגל של משפחתו וטבעיות הארץ, ומי יודע אם יוכל להתגבר עליהם כמו אברהם? לכן ציווה אותו ה' שירחיק עצמו משלושה מקומות אלו, וילך אל הארץ אשר אראך ושם יזכה לבן צדיק. וע"פ זה אפשר ליישב את כל השאלות, מדוע זה נחשב לניסיון הראשון של אברהם אבינו ולא אור כשדים שנשלח לכבשן האש, כיוון שיותר קל לאדם למות על קידוש ה', אבל לחיות על קידוש ה', דהיינו לעקור מעצמו מידות רעות של ארצו ומולדתו ובית אביו, זה הרבה יותר קשה. כידוע, כתב הגאון מוילנא שקל ללמוד את כל הש"ס מאשר לעקור מידה רעה אחת, ולכן אצל אברהם, "לך לך" היה ניסיון יותר קשה מאור כשדים, וה' יתברך רצה להוציא את עם ישראל מאברהם אבינו כשהם מזוככים מכל מידות רעות, וזה רק ע"י שיצא מארצו ומולדתו ובית אביו. וזה היה עדיף לה' אפילו יותר משיציל את ארצו ולהוציאם מעבודה זרה לעבוד את ה' יתברך.
המסר הברור מכאן הוא, שעיקר מבחן האדם בעולם, הוא לחיות על קידוש ה'.
שנזכה בקרוב ממש לביאת גואל צדק במהרה בימינו, אמן.
