למרות מזג האוויר הגשום והחורפי שהיווה אתגר נוסף, השתתפו במסע בני משפחתו, חבריו ליחידה, חניכיו מתנועות הנוער השונות, שכנים, מכרים ובני משפחה נוספים שצעדו לזכרו והוקירו את דמותו המיוחדת של אריאל.
המסע כלל לא רק צעידה פיזית סביב הר הרצל, אלא גם רגעים של שיח ושיתוף זיכרונות אישיים. חברי היחידה שהיו איתו בשירות הצבאי, תיארו אותו כמודל של לוחם עם ערכים, אומץ ונחישות, שמלא תמיד בצחוק ובחום אנושי. חניכיו בתנועות הנוער סיפרו כיצד אריאל היה מדריך דומיננטי ומעורר השראה, שהצליח להנחיל להם ערכים של עזרה הדדית וחשיבות הנתינה.
בני המשפחה שהיו חלק מהמסע, לא יכלו שלא להזכיר את התרומה הגדולה של אריאל לקהילה המקומית ולחברה הישראלית בכלל. הם סיפרו בכאב על האיש שהיו לו המון תוכניות ושאיפות לעתיד, אך נקטע בשיא הדרך.
המסע היה לא רק זיכרון למורשתו של אריאל, אלא גם מקור לתקווה ולהשראה. לאור מזג האוויר הקשה, כולם המשיכו במסע, מסמנים את הדרך בה אריאל הלך בחייו – לא נכנע אף פעם, תמיד המשיך קדימה, גם כשהיה קשה.
