בס"ד

14.2.2025 | ט"ז שבט התשפ"ה

0

פוסטים עלו השבוע

החדשות החמות:

>> חדשות > חדשות משני

"להתחבר לעולם של אמת"

במהלך השבע ברכות השתתפו רבים מאישי, פעילי ושליחי הציבור המובילים של הקהילה הבוכרית ברחבי הארץ ובעולם בחגיגות שבע הברכות של החתן וסגן נשיא הקונגרס אור אבנר לבייב, התרגשנו לשוחח עימם, לשאוב את האנרגיה ממה שקורה בשטח ולדאוג להמשך העשייה, המפגשים האלו המחישו לנו בבירור את הזכות להיות יהודי.

מסופר על ר' ניסן נמנוב, מחסידיו של הרבי הקודם מליובאוויטש, שהתגורר תקופה מסוימת בסמרקנד יחד עם יהודי בוכרה, כאשר ברח לשם במהלך מלחמת העולם השניה יחד עם אלפי יהודים אשכנזים.

לפני שר' ניסן עזב את סמרקנד ערכו החסידים התוועדות חסידית, וכך אמר ר' ניסן בהתוועדות: "רבותיי, אנחנו עוזבים את עולם האמת והולכים לעולם השקר", ופרץ בבכי.

החסידים הסתכלו על ר' ניסן כמי שנטרפה עליו דעתו – הוא יוצא מארץ שהיא בבחינת "ארץ אוכלת יושביה", ובמקום לרקוד ולשמוח הוא בוכה?!

ענה להם ר' ניסן: "פה זה עולם האמת. על כל דבר תורה מקבלים עוד שנת מעצר, על כל תלמוד תורה במחתרת מקבלים גזר דין מוות. אני תכף הולך מפה ואגיע לעולם השקר, לעולם ה'חופשי' כביכול, שבו על כל מצווה שאעשה, על כל דבר תורה שאגיד, כולם ימחאו לי כפיים…".

נזכרתי בסיפור הזה לאחרונה, בשמחת הכלולות של בננו היקר אור אבנר. הילד הזה נולד בשיאה של מהפכה חינוכית עולמית, וכיום, חצי יובל לאחר מכן, הוא זוכה להקים ב"ה בית נאמן בישראל. באופן טבעי, חלק עיקרי משמחת החתונה והשבע ברכות עסק בסקירת הפעילות ובשבחים שנאמרו מפי דוברים שונים.

ברשותכם אדלג על דברי השבח ומחיאות הכפיים… מבחינתי, הדבר הכי משמח ומעורר השראה, היה לשבת ביחד עם אנשי העשייה – אנשים שמוסרים נפש כל יום, כל היום, לאורך השנה כולה, זה עשרות שנים. הפעילים והרבנים שבשטח. אם היו אלה שלוחי חב"ד ברחבי חבר העמים, או רבני ומנהיגי קהילות יהודי בוכרה מסביב לעולם. כל אחד בדרכו, לקחו על עצמם את המשימה הקדושה והנעלית: להיות שם עבור הדורות הבאים. לדאוג שאף ילד יהודי לא ישאר לבד. זהו עולם של אמת.

אלכסיי היה איכר רוסי ששיחק לו המזל והוא התעשר בבת אחת. יום אחד הזדמנה לו עסקה טובה, אך כדי להשלים אותה הוא היה צריך לנסוע מעיירתו הקטנה והרחוקה אל מוסקבה הבירה.

אלכסיי היה איכר פשוט ולא חכם גדול, אבל אפילו הוא הבין שהסוס שלו לא ישרוד מסע של אלפי קילומטרים מסיביר למוסקבה. אחד השכנים שלו נתן לו עצה: שמעתי שלאחרונה יצאה המצאה חדשה בשם 'רכבת'. "מדובר בכלי רכב שהוא למעשה שורה ארוכה של קרונות, מחוברים אחד אל השני, כאשר בראשם יש קרון אחד חזק שסוחב איתו יחד את כל הקרונות", הסביר לו השכן.

אלכסיי בירר ומצא שבעיר נובוסיבירסק יש תחנת רכבת, שם עליו לעלות על הרכבת לכיוון מוסקבה.

כמה ימים לאחר מכן הגיע אלכסיי אל תחנת הרכבת בנובוסיבירסק, הוא ניגש לדלפק והזמין כרטיס נסיעה לעיר הבירה.

"איזה כרטיס תרצה לרכוש, אדוני"? שאלה הפקידה. אלכסיי היה נבוך ולא ידע מה להשיב, והפקידה המשיכה: "כרטיס במחלקה השלישית הוא הכרטיס הזול ביותר. כרטיס כזה מקנה לך זכות נסיעה ברכבת, רק במידה ויש מקום פנוי. כרטיס במחלקה השניה יבטיח לך נסיעה, אך ללא מותרות ופינוקים. הכרטיס במחלקה הראשונה יתן לך מושב בקרון המרווח והמפואר".

מכיוון שאלכסיי היה עשיר, הוא לא חשב פעמיים וקנה את הכרטיס היקר ביותר, במחלקה הראשונה. הפקידה הסבירה לו שהוא צריך לשמור על הכרטיס מכל משמר, והוא ציית והטמין את הכרטיס עמוק בתוך החליפה.

כשהגיע הרגע לעלות אל הרכבת, אלכסיי עמד נבוך. הוא מעולם לא התנסה בחוויה כזו, זה המפגש הראשון שלו עם כלי הרכב החדש. איך עולים לרכבת? איך נראה הקרון? איפה בדיוק מתיישבים? כל אלו היו לו שאלות בלתי פתורות והוא לא ידע מה לעשות.

במוחו עלה רעיון: הוא פשוט ילך אחרי אחד הנוסעים ויחקה אותו בדיוק, כל מה שעושה אותו נוסע, יעשה גם הוא, אלכסיי. אלא שלרוע מזלו, הוא התלווה אל דמות מפוקפקת – היה זה צועני שלא קנה כרטיס והצליח לחמוק אל תוך הרכבת, במחלקה השלישית. אותו צועני הזדחל מאחורי אחד הספסלים ונשכב להתחבא, כדי לחמוק מעיניו של הפקח. ואלכסיי בעקבותיו… אלא שלרוע מזלו הרגליים שלו בלטו מתחת לספסל.

הרכבת החלה לנוע, והפקח התחיל לעבור מקרון לקרון כדי לנקב את כרטיסי הנסיעה. הוא הבחין באלכסיי ונתן לו בעיטה הגונה בצלעות תוך צעקה: "גנב! אתה מנסה להתגנב לרכבת ללא כרטיס נסיעה"! "אבל יש לי כרטיס" התנצל אלכסיי, והמבקר פרץ בצחוק מתגלגל. "אם היה לך כרטיס, לא היית שוכב מתחת לספסל כאחד הגנבים"! מול עיניו המופתעות של המבקר, שלף אלכסיי מכיסו כרטיס, ולא סתם כרטיס, אלא כרטיס למחלקה הראשונה! "אני לא מבין", נדהם הפקח. "מדוע, אם כן, התגנבת מתחת לספסל"? "ראיתי מישהו עושה את זה, ופשוט הלכתי בעקבותיו וחיקיתי את התנהגותו…", השיב העשיר הנבוך.

אחיי ואחיותיי. קיבלנו את הזכות והפריווילגיה הגדולה ביותר שיש בעולם הזה: הזכות להיות יהודים. זכינו לנסוע ברכבת החיים עם כרטיס למחלקה הראשונה. קיבלנו אותה באופן ישיר מהקב"ה במעמד הר סיני.

בפרשת השבוע, אנו קוראים כיצד משה רבינו מכין את עם ישראל, במצוות הקב"ה, ליציאה ממצרים. מה עושה משה באותו רגע מכונן? הוא לא מספר לבני ישראל על תהליך היציאה ממצרים, הוא לא מפתה אותם בארץ המובטחת. יש לו רק מסר אחד לומר להם: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם, מה העבודה הזאת לכם? ואמרתם…"; "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים".

משה מזכיר לבני ישראל – יש לכם כרטיס למחלקה ראשונה! זכיתם להיות בעולם של אמת! מחוברים לבורא עולם, לערכים של נצח, למסורת יקרה מפז.

בואו לא נהיה כמו אותו שוטה שחיפש לחקות ומצא את עצמו על רצפת המחלקה השלישית. בואו לא נחיה בעולם של שקר, בואו נתחבר יחד לעולם של אמת.

נגישות