"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים". הגמרא אומרת על יעקב אבינו שהוא לא מת. ומדוע? כאשר זרעו נמצא בחיים, גם הוא ממשיך, כביכול, לחיות.
מאז ועד היום הפך מאמר חז"ל זה ללשון מליצה על אנשים גדולים שעשו מעשים גדולים, שכאשר ילדיהם ממשיכים את עבודתם ומעשיהם, גם אותם הורים ממשיכים, כביכול, לחיות.
בשבוע שעבר הלכה לעולמה אשה יקרה וקרובה לליבנו, הגב' דליה ארבוב ז"ל, אלמנתו של סגן נשיא הקונגרס ידידי היקר והבלתי נשכח מר דוד ארבוב ז"ל.
אני זוכר היטב כיצד לפני כשלושה עשורים הצטרף מר ארבוב בשמחה גדולה לנשיאות הקונגרס וכעבור מספר שנים, לאחר שראיתי כיצד נושא קידום ההשכלה והתעסוקה של בני העדה הבוכרית בוער בו, פעלתי למינויו כיו"ר קרן המלגות של הקונגרס.
הרמב"ם כותב שכמה מדרגות בצדקה, והדרגה הגבוהה ביותר היא לא רק לתת כסף למי שנזקק לכך, אלא לתת לו מקצוע שעמו יוכל וידע לפרנס את עצמו בכוחות עצמו. כך אתה לא רק מעניק לו באופן חד פעמי, אלא יוצר מעגל בלתי פוסק של הכנסה שמעמיד את האדם על רגליו בכוחות עצמו, בלי שיזדקק יותר לבריות.
נושא זה היה קרוב מאוד לליבם של הזוג ארבוב. דוד עמד בראש קרן המלגות ודחף ללא הרף את נושא קידום ההשכלה והתעסוקה של בני ובנות הקהילה.
אלפי סטודנטים קיבלו מלגה בזכות אותה קרן מלגות; אלפים זכו לכלים ומקצוע לחיים; מאות אחיות בנות הקהילה הוכרו כאחיות מוסמכות; רבות מהן שהוחזקו כעובדות זמניות זכו למשרה של קבע בזכות פעילות זו.
הרעיון הדוחף והמניע, לתת לבני העדה שלנו את היכולת להתפרנס בכבוד בזכות עצמם, מהווה חזון וקריאת כיוון לדור שלם ללכת בעקבותיו.
כאשר עמדתי לפני כמה ימים על הבימה בערב חלוקת המלגות ומאחוריי התנוססו תמונותיהם של דוד ודליה ז"ל, קראתי לסטודנטים לשאוב חזון והשראה ממי שעמדו בראש קרן המלגות. ביקשתי מהם: גם כאשר תהפכו מסטודנטים לבעלי עסקים, אל תשכחו את האחים שלכם. תמשיכו לתת, תמשיכו להתנדב, תמשיכו לתרום. תזכרו את אלה שדאגו לכם, ותהיו אתם אלו שדואגים לדורות הבאים.
*
יש משפט ידוע "מאחורי כל גבר מצליח עומדת אשה". במקרה של דוד ודליה ארבוב ז"ל, זו הייתה מציאות הרבה מעבר למה שאפשר לתאר.
דוד סיפר פעם שלאחר שנולדו לו שני בניו (חברי נשיאות הקונגרס דורון ואלון ארבוב), הוא חלה במחלה הנוראה והחל בסדרה של הקרנות וטיפולים קשים. מדובר על עשרות שנים אחורה, תקופה בה הטיפולים טרם התפתחו והיו קשים מנשוא. דוד "טיפס על הקירות" מרוב כאבים וסיפר שבשלב מסוים פשוט רצה להתייאש ולהרים ידיים. הייתה זו אשתו היקרה דליה, שאספה את כל כוחות נפשה ונתנה לו אור, תקווה ואמונה: "יש לך ילדים", אמרה לו, "אתה חייב להיות חזק בשבילם. אתה חייב לגדל אותם." היא פשוט עמדה ונתנה לו בלי סוף כוחות. ואכן הוא המשיך לחיות, הבריא, התחזק, המשיך להנהיג ולגדל את משפחתו ואף הביא לעולם בן נוסף – חבר הנשיאות צחי ארבוב.
דליה ז"ל כיבדה מאוד את בעלה. כשאני נזכר באירועים בהם פגשתי אותו, תמיד הם היו יחד. היא הייתה לצידו, תמכה, עודדה ודחפה עם השקט והשלווה שלה.
דליה הגיעה ממשפחת רבנים מכובדת מאוד. בצעירותה הייתה עובדת סוציאלית. התכונות המצויות ביסודות הנפש של עובדת סוציאלית – חמלה ואמפתיה לחלש, הנחו את חייה והיו לה למצפן.
כל נושא החסד בקונגרס כדוגמת פעילות מחלקת הרווחה, חלוקת הקמחא דפסחא והעזרה לחלשים, דיבר מאוד אל ליבה. היא התעניינה בפרטי פרטים והייתה שם תמיד עבור החלשים בחברה.
לאחר שדוד ז"ל הלך לעולמו לא ידענו מה יהיה הלאה. דליה ז"ל לא הייתה בת הקהילה הבוכרית ולא ידעתי איך וכיצד תמשיך פעילות המשפחה בקונגרס למען הזולת. התרגשתי מאוד לשמוע שדליה ז"ל ויבדלו לחיים טובים שלושת ילדיהם, דורון אלון וצחי, מבקשים להמשיך במפעל החיים ואף להרחיבו.
אין לי ספק שזהו פרי החינוך שהעניקו דוד ודליה ז"ל, חינוך שהוטמע היטב בתוך הדנ"א של המשפחה.
מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים! דוד ודליה ז"ל ממשיכים לחיות בתוכנו, כי החזון שלהם ממשיך לגדול ולהתפתח.
אין לי כל ספק – דוד ודליה ז"ל, מקומם מובטח בעולם האמת. הם מביטים מלמעלה בילדיהם ובפירות פעילותם ומלאים נחת.
כי יש שכר לפעולתך!