בשבוע שעבר ליווינו למנוחת עולמים ידיד יקר, חבר נשיאות קונגרס יהודי בוכרה מר רפי אהרוני ז"ל, שהלך לעולמו ונטמן באדמת עיר הקודש ירושלים.
בהספד שנשאתי בבית העלמין אמרתי על רפי ז"ל את הביטוי "קול המון כקול שד-י". משמעות ביטוי זה היא, שכאשר יוצא קול על מישהו בציבור (קול המון), יש לזה תוקף וגם הקב"ה כביכול מסכים לדברים.
בפרקי אבות נאמר "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו". מי שנוח ונעים ומיטיב עם הציבור, גם הקב"ה מלא ממנו נחת.
כאשר מביטים על דמות של יהודי כמו רפי אהרוני ז"ל, מבינים היטב את הדברים. רפי היה אדם שדאג להיטיב כל חייו עם הזולת. היו בו טוב לב ואכפתיות נדירים. רפי הגיע למדרגות גבוהות מאוד בנתינה, באהבת ישראל ובאהבת אדם בכלל.
במשך כ-15 שנים היה שותף עמנו בעבודת הקודש בקונגרס כחבר הנשיאות. אבל לא על התרומה הכספית-חומרית ברצוני לכתוב כעת, אני מבקש להעלות על נס את הרוח. את האנושיות, את הלב הגדול שלו.
רפי ז"ל נולד בשכונת הבוכרים וגם כאשר הפך לאיש עסקים מצליח ובינלאומי, מעולם הוא לא עזב באמת את הבוכרים ואת שכונת הבוכרים. הוא היה מחובר בליבו ובכל מהותו לעדה, לקהילה, לשכונה ולעשייה.
זכה להיות יהודי נאמן וגאה. מורשת בית אבא פיעמה בתוכו והוא היה מאותם יהודים שורשיים שבכל מקום שאליו הגיעו, הביאו עמם את רוח המסורת ושמירת הלפיד היהודי.
היה איש נעים שיחה. משכיל, חכם ובעל אופקים רחבים. יהודי משכמו ומעלה.
זכה לתרום למוסדות רבים ופרויקטים רבים. יש לא מעט עשירים שעושים פילנתרופיה, כל אחד וסיבותיו הוא. רפי, כך מעידים כל מי שבאו עמו במגע, היה איש עם לב ענק, שמה שהניע אותו לנתינה היה טוב לב ואכפתיות בלי גבול.
שמעתי בשם שליח חב"ד בקאולון, הונג קונג, הרב ישראל ליברמן, שרפי ז"ל היה ראש הקהילה שם, את הסיפור הבא:
פעם היה יהודי שנסע להונג קונג ובאמצע הטיסה קיבל התקף לב פתאומי. הוא נחת ב-1 וחצי בלילה, בלי שום קרובים או מכרים בהונג קונג, ללא ביטוח רפואי. הטלפון הראשון של שליח חב"ד שהתעורר באמצע הלילה, היה לרפי.
רפי הפנה אותו מיד לבית רפואה מסויים. "אני אדאג להכל", הוא אמר, ונסע בעצמו לבית הרפואה באמצע הלילה, כשהוא אורז מזוודה עם בגדים ופריטים אישיים שלו עצמו, לתת לאותו יהודי. הוא גם דאג לכל הוצאות האשפוז והאירוח של אותו יהודי, שאותו כלל לא הכיר.
זה סיפור כל כך אופייני לרפי ז"ל. בכל מקום שתזכירו את שמו, תשמעו התפעלות, הערכה ואהבה בלתי מסויגת.
אכן, כל שרוח הבריות נוחה הימנו, רוח המקום הימנו!
ואכן זכינו ללוות יהודי מיוחד כמוהו בערב שבת למנוחת עולמים. נאמר שמי שנטמן בערב שבת – סימן יפה לו, כדי שיכנס לגן עדן מיד.
אין לי ספק שמנוחתו של רפי ז"ל במחיצת צדיקים וגדולים.
צדיקים אינם רק יהודים עם זקנים לבנים… יש צדיקים שנראים כאנשים פשוטים.
רפי היה כזה. בכל ליבו ומאודו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
