מדינות מגורים וצורות תקשורת מוכרות משתנות. השפה הרוסית והבוכרית, שאיחדה את יהודי בוכרה במשך עשרות שנים, מפנה בהדרגה את מקומה לעברית, אנגלית וגרמנית. זהו תהליך טבעי, אך הוא מעלה שאלה קשה: כיצד לשמר את הזיכרון התרבותי מבלי לאבד את זהותנו.
במשך השנים, עבודתה של איגוד הסופרים היהודים הבוכרים בישראל מקבלת משמעות מיוחדת כחלק ממפעל שימור ופיתוח של נכסי הצאן בקהילה הבוכרית. הם מארגנים כנסים, אירועים, שיעורי היסטוריה, הרצאות לקהל הרחב ומוציאים לאור ספרים רבים בתחומים שונים תחת המטרייה הרחבה של המורשת והמסורת הבוכרית. בעשור האחרון עמד בראש האיגוד המשורר והסופר מר ניסן ניאזוב ולפני כשבוע נבחר מר מרקיאל פאזילוב, דמות ציבורית ידועה ומחבר ספרים רבים על ההיסטוריה והתרבות של יהודי בוכרה, לעמוד בראש האיגוד.
לאחרונה נבחרת ליו"ר איגוד הסופרים היהודים הבוכרים. כיצד אתה מגדיר את ייעודה של אגודה זו כיום: האם היא בעיקרה פלטפורמה ספרותית, ארכיון תרבותי או סוג של דיאלוג ציבורי בתוך הקהילה?
"איגוד הסופרים היהודים הבוכרים נוסד בשנת 2000. זו הייתה קריאה רלוונטית בשעתה, סופרים, משוררים ואמנים שהגיעו בשנות התשעים שהגיעו ממרכז אסיה רצו לשתף את יצירותיהם בשפת אימם. האיגוד היה נחוץ כדי לארגן את הופעות חבריו בפני הקוראים, כדי להגן על האינטרסים של הסופרים ולתמוך בפרסומיהם.
כיום באופן טבעי מספר הסופרים ירד בחדות, סופרים חדשים בשפה הרוסית והבוכרית אינם מופיעים ועיתונאים בשפה העברית מתרחקים מאיתנו. עבדתי עשר שנים בעיתון מנורה. לאחר מותו של חגי איסחקוב (2018), כמעט ולא היו חומרים בשפה הבוכרית, מדי פעם מופיעים סופרים ברדיו רק"א. קשה לומר איזו משימה ממלאים הסופרים: אין יצירות גדולות על החיים בישראל. כיום נכתבים רק זיכרונות, גנאלוגיות משפחתיות ומסות ביוגרפיות – אולי זהו ארכיון תרבותי והיסטורי".
האיגוד מאחד סופרים יהודים מהקהילה הבוכרית הכותבים ברוסית. באיזו מידה לדעתך השפה הרוסית עדיין ממלאת תפקיד מאחד בקהילה כיום?
"ערכתי סקר דעת קהל בקרב יהודי בוכרה שחזרו לארצם בשנות ה-90. התברר שיותר מ-70 אחוז מהקוראים בני 60 ומעלה עדיין קוראים עיתונים ברוסית. הם גם מאזינים לרדיו וצופים בטלוויזיה ברוסית. לא סביר שלשפה הרוסית יהיה עתיד בישראל, אך היא תמשיך למלא תפקיד מאחד בקרב יהודי בוכרה עוד זמן רב. כל הכנסים הבינלאומיים של יהודי בוכרה מתקיימים ברוסית. ומוקדם מדי "לקבור" את השפה הבוכרית. תראו כמה צעירים מבצעים ששמקאם; קונצרטים והופעות בשפה זו ממלאים אולמות גדולים".
איזו עבודה מעשית עורך האיגוד שלכם: פגישות, פרסומים, ארכיון טקסטים, עבודה עם סופרים צעירים? מה, לדעתך, צריך להיות בראש סדר העדיפויות בשנים הקרובות?
"בשנים האחרונות כיהנתי כסגנו של יו"ר האיגוד מר ניסן ניאזוב. ניסינו להציג סופרים לקהל רחב יותר: בקונצרטים שונים, כנסים, פסטיבלים ובתקשורת היהודית הבוכרית. הודות למאמצינו, מספר רחובות בישראל נקראים על שם סופרים יהודים בוכרים. יצרנו ספריית ספרות, כלומר ספרים שפורסמו על ידי יהודים בוכרים, בספריית העיר רמלה ובקונגרס של יהודי בוכרה. כמובן, היו הצגות של ספרים חדשים, ערבי שירה ופרסומים ביוגרפיים".
האם אתם משתפים פעולה עם איגוד הסופרים דוברי הרוסית בישראל? האם זה נובע מחוסר תשומת לב לספרות קהילתית – עדתית, קשיים ארגוניים או משבר עמוק יותר?
"רוב חברי האיגוד שלנו הם סופרים דוברי רוסית. הם משתתפים באירועים של יהודי בוכרה, אך אין להם מידע על אירועי איגוד הסופרים דוברי הרוסית בישראל (URSI). מאז 2024, לא היה לנו קשר עם היו"ר החדש של URSI. עם זאת, המשבר נובע מהיעדר מבנה ממשל אחיד. איגוד הסופרים הישראלי חייב להיות מאוחד, ללא קשר לשפה".
