יוסף מסטורוב ז"ל, הבחור שאהב והעריך את התורה, זכה שהוכנס ספר תורה על שמו לבית הכנסת דרכי שלום וישראל ברמלה * מאות מבני המשפחה ותושבי האזור ליוו את ספר התורה ברחובה של עיר בשמחה וריקודים * שמחו נא בשמחת התורה
בשבוע שעבר התקיימה חגיגת הכנסת ספר תורה ברוב פאר והדר ושמחה גדולה בעיר רמלה. ההכנסה היתה לעילוי נשמתו הטהורה של הבחור יוסף מסטורוב ז"ל. שנספה ב'אסון מירון' יחד עם עוד 44 יהודים ששהו על ההר בהילולת רבי שמעון בר יוחאי. סיום כתיבת האותיות בספר התורה התקיים בבית משפחת מסטורוב, שם ברוב התרגשות עלו בזה אחר זה האורחים ובני המשפחה כדי לכתוב אות בספר ולקחת חלק בכתיבתו וסיומו. בין בני המשפחה החשובה והאורחים שהגיעו למעמד, היה גם ראש העיר רמלה מר מיכאל וידאל וסגנו מר אברהם דז'ורייב. לאחר סיום והשלמת כתיבת ספר התורה, הורד ספר התורה אל רחובה של עיר ובתהלוכה שמחה במיוחד בהשתתפותם של מאות מתושבי האזור, מלווים במוזיקה יהודית משמחת, נכנס הספר לבית הכנסת 'דרכי ישראל שלום' בשכונת נאות בגין בעיר רמלה.
בבית הכנסת, קיבלו את פני הספר החדש בספרי התורה הקיימים שהוצאו מארון הקודש, ובשמחה וריקודים הוכנס הספר למשכנו הקבוע בארון הקודש של בית הכנסת. לאחר מכן התקיימה סעודת מצווה כיד המלך בהשתדלותו של מר אהרון ארקדי אבקייב, יו"ר בית הכנסת.
הרב יוסף מסטורוב, אביו של יוסף ז"ל סיפר ל'מנורה' על בנו אהובו: "כילד, יוסף היה ילד שקט ומופנם. לא היה בולט בחברה ובמשפחה. המהפך באישיותו החל כאשר הוא החל לגדול והפך לנער. מאז האישיות שלו התפתחה והוא קיבל הרבה ביטחון. בכל פעם שהיית רואה אותו, הוא ידע לפרגן ולתת את המילה הטובה בזמן הנכון ובמקום הנכון. הפנים שלו היו מאירות תמיד וכולו היה אהבה אחת גדולה. הוא לא ידע מה זה רוע או כעס, רק רוך וטוב היו בו. הוא שידר לכל מי שסביבו אווירה חיובית כל הזמן. פשוט היה תענוג צרוף להיות בסביבה שלו. יוסף היה 'פריק' של שמחות ואירועים משפחתיים. הוא היה 'מסמר הערב' באירועים הללו והיה שמח ורוקד ללא הפסקה. הוא תמיד אמר לכולם שהוא רוקד בשמחות של כולם והוא מצפה שבחתונה שלו כולם ירקדו וישמחו לפחות כמוהו… כמה חבל שאת החוב שלנו כלפיו לא נוכל לשלם לעולם" אומר הדוד אריה בדמעות.
גם בתחום הלימודי, התעלה יוסף עוד ועוד לאורך שנות חייו. "יוסף היה ברמה לימודית גבוהה מאוד. הוא התברג בישיבה אשכנזית ליטאית נחשבת מאוד והיה שם לאחד מטובי הבחורים. ראינו את זה בלוויה כשבאו שלושה אוטובוסים מלאים של בחורי הישיבה שלו, שבכו בכי תמרורים על חברם המצוין שהלך מהם בדמי ימיו. גם לאחר שהמשפחה עזבה את חלקת הקבר לאחר מסע הלוויה, הם לא עזבו את המקום למשך שעה ארוכה. הוא היה המצטיין שבחבורה. זה גם בא לידי ביטוי באירועי הלילה הנורא במירון. חבריו, שנסעו עימו למירון מספרים שהוא נורא התרגש מהנסיעה ואמר להם שהוא מעוניין ללמוד לאורך כל הלילה על הציון הקדוש של רשב"י עד לתפילת השחר בנץ החמה ולהספיק לחזור לישיבה שלו עד לכניסת השבת. כשלפני כן הוא רוצה לטבול במקווה. העיניים שלו היו נוצצות מהנסיעה הזו, כך מספרים חבריו. אימו ניסתה לשאול אותו על הנסיעה, הוא השיב לה שהוא מרגיש שהוא חייב להיות שם ולהתפלל על משפחתו ועל עם ישראל".
לסיום הוא רוצה להודות בשמו ובשם המשפחה לכל מי שבא להשתתף בשמחה לעילוי נשמתו של יוסף ז"ל ובמיוחד לקונגרס יהודי בוכרה בנשיאותו של מר לב לבייב, על הסיוע והליווי לכל אורך התקופה הקשה, כמו גם על הסיוע בקיום הכנסת ספר התורה לעילוי נשמתו של יוסף ז"ל.
