דניאלה יוסיפוב
זינה, ספרית במקצועה, מלאה שמחת חיים ובעלת כישרונות רבים, ביניהם ציור, תפירה, סריגה ויצירת אומנות. כל זאת ובאופן אוטודידקטי ועל ידי הסרטונים באינטרנט. כבר בפתח הבית ההרגשה היא כאילו נכנסים למוזיאון מלא ביצירות מיוחדות ופרטי אומנות. לכבוד ט"ו בשבט, זינה בחרה להכין סמוסה אגוזים, בדיוק כמו שהיו מכינים בבית אביה באוזבקיסטן. כל שלב בהכנה היה מלא בסיפורים וזכרונות.
נולדתי באוזבקיסטן בעיר אנדיג'אן. מגיל 14 אני זוכרת שנאלצתי לצאת לעבוד, מכיוון שהיינו משפחה מרובת ילדים, והייתי צריכה לעזור להוריי. התחלתי בתור מניקוריסטית, עבדתי ולמדתי יחד. בבריה"מ הייתה אפשרות ללמוד על פי שעות, כך שבבקרים עבדתי ובערבים הלכתי לבית ספר.
סימן משמיים
חמש שנים עבדתי במניקור, עד שנכנסתי לשלב הבא בחיי, החלטתי ללמוד משהו חדש והתחלתי ללמוד ספרות. הייתי מצטיינת מאוד ואהבתי את העבודה שלי. כל בוקר קמתי בהתרגשות, הייתי מתלבשת כאילו אני הולכת לאירוע, עם עקבים בגובה 15 ס"מ, מרגישה חיה ונושמת בעשייה של מה שאני אוהבת. בגיל עשרים התחתנתי והבאתי לעולם שלושה ילדים. ב"ה היום כולם נשואים ויש לי הרבה נכדים ונינים.
לאחר ארבע עשרה שנות נישואים, זכינו לעשות עלייה לארץ ישראל. כשעליתי לארץ לא היה לי כסף לפתוח מספרה והרגשתי כל יום מבוזבזת ממש, היה לי עצוב ונאלצתי לצאת לעבוד במפעל של עלית, עד שאוכל להתבסס מבחינה כספית. יום אחד סגרו את המפעל שעבדתי בו והבנתי שזה סימן עבורי לפתוח מספרה,
ב"ה העסק הצליח, היה לי מלא עבודה, הבאתי הרבה עובדים, פתחתי בתוך המספרה גם סלון כלות, מניקור ופדיקור, הייתה תקופה ממש מצוינת, הרווחתי מעולה והרבה אנשים התפרנסו בזכות המספרה.
העיר הגדולה
בעקבות אירוע משפחתי נאלצתי לעזוב את הארץ בגיל 45 ולעבור לניו יורק. המעבר לניו יורק היה קשה מאוד, אבל אני לא ויתרתי לעצמי לרגע, ידעתי שאני יכולה לרכוש את השפה, ידעתי שאני יכולה להוציא רישיון ולא ריחמתי על עצמי בכלל. ואכן כך היה, הוצאתי רישיון ובתור התחלה חיפשתי עבודות מזדמנות אפילו עבדתי בתור נהגת מונית, עד שהבנתי שהייעוד שלי זה להיות ספרית ופתחתי מספרה בניו יורק. כשאתה עושה את מה שאתה אוהב זה מורגש ומוקרן החוצה.
כשהגעתי לאמריקה הרגשתי בודדה, למרות שהגעתי עם הילדים שלי. התחלתי ללמוד תחומים שתמיד רציתי לפתח, כמו תפירה וציור. היתה לי חברה שלימדה אותי תפירה מורכבת, כי תפירה פשוטה ידעתי כבר מגיל 10. כשסיימתי ללמוד, הבנתי שיש לי את זה והחלטתי לפתח את הכישרון עוד יותר. כל פעם למדתי משהו חדש, בעיקר דרך האינטרנט.
הציור הפך לאמצעי לברוח מכל הבעיות והעצב. הייתי נסחפת לתוך הציור, וזו הייתה דרך נפלאה לשכוח מהקשיים. אני מודה לאלוקים על הכישרון הזה, כי הוא מאפשר לי להעסיק את עצמי, להרגיש טוב עם עצמי ולמצוא כוח.
לא קל להיות לבד, אבל היצירה נותנת לי המון כוחות. כולם אומרים לי: "וואו, זינה, איזה יפה!" וזה נותן לי המון עידוד להמשיך. אף פעם לא למדתי לצייר באופן רשמי – כל מה שאני יודעת למדתי באינטרנט. מי שאומר שמשעמם לו בבית, כנראה לא יודע מה הוא מפסיד. היום, כל אחד יכול להתפתח וללמוד כל דבר דרך המחשב.
אין לי זמן לבזבז, אני כל הזמן עסוקה ומלמדת את עצמי דברים חדשים. ב"ה שיש אינטרנט, כי אני תמיד מחפשת משהו חדש ללמוד.
אין לי ארץ אחרת
בגיל 58 החלטתי שאני חוזרת לארץ. כולם אמרו לי: את משוגעת, אין כמו ניו יורק, אנשים חולמים לגור כאן, תראי איזה עסק מצליח יש לך, למה את עוזבת? ואני אמרתי להם שאני לא מחליפה את ישראל באף מקום, חוויתי, טעמתי, ואני אומרת לכם חד משמעית: אין ולא יהיה כמו ארץ ישראל, כאן אני מרגישה חופשיה, כאן זה הבית!
אני הולכת למועדון נשים לגיל השלישי ברמלה בהנהלת בלה פולטוב, וזה עושה לי טוב לנשמה. אחת הפעילויות האהובות עליי הוא חוג הציור, בו אנחנו מציירות יחד עם מורה מומחה שתמיד יודע לדייק אותי ולהוציא ממני ציורים מדהימים.
בנוסף, יש לנו שלוש פעמים בשבוע ספורט, ואני לא מוותרת על זה. זה עושה לי טוב לגוף ולנשמה, ומחייה אותי בכל מובן.
ספר המתכונים
כשהייתי קטנה, לא היה לי הרבה זמן להיות במטבח כי עבדתי ולמדתי. אבא שלי תמיד היה אומר לי להיכנס למטבח וללמוד לבשל, בטענה שבעלי יהיה רעב. כשהתחתנתי והזמנתי את ההורים שלי, אבא שלי היה המום לגלות כמה אני יודעת לבשל טוב. אז אמרתי לו, "אבא, אמרתי לך שבעלי לא יהיה רעב!"
לאט לאט, עם השנים, התאהבתי בעולם הבישול. אפילו כתבתי ספר מתכונים שמכיל את כל המתכונים שהכנתי מאז גיל 20 – כל סוגי העוגיות, מאכלים בוכרים, ואפילו דליקטסים שאבא שלי היה מכין. הבת שלי ביקשה ממני כמה פעמים את הספר הזה כמתנה, ובעזרת השם אני אעביר לה אותו.
לדור הצעיר אני תמיד אומרת שיהיו עסוקים! אם לא מצליחים לעבוד עם הראש, תעבדו עם הידיים! אני יודעת שזה לא תמיד קל לחיות בארץ, אבל חשוב לדעת – אין כמו ארץ ישראל. גרתי בניו יורק, ואני לא אחליף את ארץ ישראל לעולם. כאן אני מרגישה חופשיה, המזג האוויר מחייה אותי, והאנשים חמים ונפלאים. כאן זה הבית שלנו.
סמוסה עם אגוזים
מצרכים:
לבצק:
קילו קמח
2 ביצים
קורט מלח
200 גרם נטורינה
כף שמרים
2 כוסות מים פושרים
כפית ערק
למריחה על שכבות הבצק:
100 גרם נטורינה מומסת
חצי כוס שמן
למילוי:
חצי קילו אגוזי מלך
ביצה
4 כפות סוכר
אבקת סוכר
אופן ההכנה:
מנפים את הקמח, מגרדים לתוכו בעזרת פומפיה את הנטורינה ומוסיפים 2 ביצים.
מכינים את השמרים שלנו: מערבבים כף שמרים בתוך כוס מים פושרים ושופכים לתוך התערובת.
מוסיפים כוס מים פושרים נוספים, קורט מלח וכף ערק.
לשים היטב את הבצק עד שמתקבל כדור ונותנים לו מנוחה של 20 דקות.
מבשלים חצי חבילת נטורינה עם חצי כוס שמן על אש נמוכה.
יצירת שכבות בבצק עלים בוכרי:
מחלקים את הבצק לשניים ומרדדים כל חלק לעלה דק מאוד.
מברישים את העלה בנדיבות עם הנטורינה המומסת (או שומן כבש).
מגלגלים את העלה לרולדה הדוקה, ואז מגלגלים אותה כמו שבלול.
מכסים ונותנים לה מנוחה 20 דקות במקרר.
הכנת המלית:
מערבבים אגוזים, סוכר וביצה לתערובת אחידה.
הרכבת הסמוסה:
מוציאים את השבלול מהמקרר, פותחים אותו בזהירות וחותכים ממנו עיגולים בעובי של כחצי ס"מ.
מרדדים כל עיגול בעדינות (כדי לא לאבד את השכבות), מניחים כף מהמלית, סוגרים לחצי ירח ומהדקים היטב את הקצוות.
מחממים תנור ל-180 מעלות.
מסדרים את הסמוסה בתבנית עם נייר אפייה, מברישים בביצה טרופה ואופים כ-20-25 דקות עד שהסמוסה זהוב.
הגשה:
מפזרים אבקת סוכר ומתענגים!
טו בשבט שמח!
סרטון אופן ההכנה יעלה ביום חמישי לרשתות החברתיות של הקונגרס, חפשו: בוכרים.קום
