זיכרונות ילדות
שמי אסתר פזילוב-מולקנדוב, נולדתי בעיר סמרקנד, בשכונה שנקראת 'מחלה'. למדתי בבית ספר שנקרא '25', שבו הלימודים התקיימו בשפה הרוסית. מגיל צעיר הייתי תלמידה מצטיינת, והמורים אהבו אותי מאוד, אבל כשהגעתי לגיל 16, המצב הכלכלי בבית חייב אותי לצאת לעבוד ולעזור לאמא, למרות ההצלחה בלימודים.
המורה שלי לתפירה אמרה לי פעם: "לא ראיתי תלמידה כמוך", תוך שלושה חודשים בלבד כבר ידעתי לגזור, לתפור ולעצב. גם המורים לפיזיקה ולמתמטיקה ראו בי תלמידה מבריקה, עד כדי כך שבאחת השנים הם רבו ביניהם באיזו אולימפיאדה אשתתף, כי שתיהן התקיימו באותו תאריך. בסוף בחרתי במתמטיקה ואני זוכרת עד היום את המבט העצוב של המורה לפיזיקה.
אחרי שלמדתי תפירה התחלתי לעבוד, והיו לי המון לקוחות. תפרתי באוזבקיסטן, ושלחתי בגדים לישראל ולארה"ב. עד היום קורה שעוצרים אותי באוטובוס או באירועים חברתיים ואומרים לי: "את תפרת לי את השמלת כלה!"
התחתנתי בגיל 25, למרות שהתחלתי לצאת לשידוכים כבר מגיל 17 ולכולם הייתי נותנת תשובה שלילית. תמיד מצאתי תירוץ, אמרתי: "אני צריכה ללמוד". אני לא אשכח איך הכרתי את בעלי, הוא הגיע אליי כדי לתקן חולצה והציע לי שנצא יחד, כמובן שישר מתוך הרגל אמרתי לו מיד "לא", אבל הוא לא ויתר, כל פעם ניסה מחדש, הציע להסיע אותי הביתה, היה סבלני ומנומס, ובסוף כבש את ליבי. אנחנו יחד כבר 45 שנה, בעזרת השם1 שנמשיך כך עד 120.
נתינה ללא גבולות
אבא ואמא שלי היו מורים, אבא היה מורה לגיאוגרפיה, ואמא מחנכת בכיתה א'.
אבא שלי, בשמו הפרטי 'כהן', בא ממשפחת מולקנדוב- משפחה של כהנים, והוא היה הבכור מתוך חמישה אחים. עד היום מדברים עליו ועל ההליכות המיוחדות שלו. הוא לא היה מרים את הקול, תמיד דיבר בנועם, בשקט ובענווה. לצערי, אבא נפטר צעיר, בגיל 56 בלבד. הוא תמיד היה אומר לנו: "תספיקו לעשות טובה, החיים קצרים". הוא היה אדם של צדק ונתינה ללא גבולות.
אמא שלי, נקדם בת ציפורה, נולדה למשפחה חרדית. היא הייתה כל כך צדיקה, עד כדי כך שאפילו מים היא לא הייתה שותה במקומות שהיא לא מכירה. הכל תמיד עשתה בבית, בצניעות ובטהרה.
אמא הייתה גם שפית מעולה (קייבונו). בשעה אחת יכלה להכין סיר ענק של פלוב, במהירות ובדיוק שאין דברים כאלה. היא הייתה כל כך מסודרת ביום שישי, כבר ב-12 בצהריים השולחן היה ערוך. ממנה קיבלתי את האהבה למטבח. בסמרקנד לא היו אולמות אירועים ולא מקומות כשרים, אז כל אירוע אמא שלי הייתה מבשלת ומארגנת בבית לבד באהבה. היא הייתה ממש דוגמה חיה לפסוק: "ואהבת לרעך כמוך", הייתה מכינה אירועים שלמים לאנשים מבלי לבקש תמורה.
ברוח החגים
תמיד בחגים אני נזכרת בבית של סבא וסבתא היקרים שלי. אני לא אשכח איך סבתא הייתה מניחה לי כיסא קטן, בדיוק בגובה שלי, ומרשה לי להכניס את הלחם לתוך הטנדיר. כבר אז, בגיל קטן, היא הכניסה אותי למטבח, ושם התאהבתי בבישול.
סבא וסבתא שלי היו אנשים של נתינה. לא הייתה שבת בלי אורחים. תמיד הכינו יותר אוכל, שמו יותר מים בקומקום, והכל היה מונח ממש ליד האושטון. עד היום נשאר בי המנהג הזה: בכל שבת אחרי הסעודה, אני מכינה שולחן מלא ממתקים ואומרת לעצמי אולי יבואו אורחים…
סבא וסבתא חיו יחד 60 שנה. סבא היה רודף שלום אמיתי, כשהיו באים אליו זוגות עם מריבות, הוא היה מחייך ואומר: "את לא יודעת כמה הוא אוהב אותך… הוא בא אליי בוכה, אמר שהוא לא יכול בלעדייך וסיפר לי כמה טוב את עושה". הוא היה ממציא דברים רק כדי להשכין שלום. גם כשמישהו רצה לקנות בית, סבא היה הראשון לעזור. היה תורם כסף, הולך בעצמו למוכר ומתמקח בשביל להוריד את המחיר. אני לא אשכח את החגים, במיוחד את פסח. סבא היה מארח מאה איש! כולם ישבו על שטיחים יפים על הרצפה, לכל אחד כוס יין, סבא היה מחליף את הג'ומה, עומד ומברך בכובד ראש. היה בו כל כך הרבה כבוד ודרך ארץ, אני זוכרת איך הוא נתן כבוד מיוחד לאבא שלי כי הוא היה כהן.
בבית של סבא וסבתא הייתה ספרייה שלמה, וזה היה חריג מאוד, כי תחת המשטר הסובייטי באותם ימים, היה אסור להחזיק ספרייה יהודית בבית. ועדיין, לסבא הייתה ספרייה ענקית מלאה בספרי קודש, והדבר נשמר בדיסקרטיות. אני זוכרת שכאשר סבא נפטר, לקחנו את כל הספרים ותרמנו אותם לבית הכנסת, אומרים שהם עדיין שם.
בשלושת הימים האחרונים לחייו הוא ישן על הרצפה ולא לקח תרופות, הוא האמין באמונה תמימה שאם זה הזמן שלו ללכת אז זה הזמן. הוא נפטר בגיל 84 והדבר היחיד שביקש זה להיקבר עם שני ספרים. אני כל יום מתפללת שנזכה להיות כמו אבותינו- צדיקים, ישרים, מלאים בדרך ארץ ויושרה.
העלייה לארץ
בשנת 1993 עלינו לארץ ישראל עם שלושה ילדים קטנים. גם כאן, כמו באוזבקיסטן, המשכתי לעסוק בתחום התפירה. עבדתי כתופרת במקומות הכי יוקרתיים בישראל – בכיכר המדינה, בחברת 'סגל', וב'פקטורי 54'. הייתי מתקנת חליפות לגברים, מלבישה חתנים, אנשי ציבור כמו שמעון פרס ואריה דרעי, ואפילו זמרים מוכרים.
ברוסיה הייתי עצמאית, תפרתי שמלות ערב וכלה, הייתה לי רשימת לקוחות גדולה, אבל בארץ נאלצתי לעבוד כשכירה. היום אנחנו גרים בלוד, ואני מודה לקב"ה על כך בכל יום. אני באמת מאמינה שכאשר אדם מרוצה מחייו, הוא האדם הכי עשיר בעולם.
יש לי שמונה נכדים והילדים שלי הם מקור גאווה בשבילי. כל שבת כשאני מדליקה נרות, הלב שלי מתמלא באור ובתפילה. אני מדליקה נרות עבור הילדים, עבור הנכדים מונחים מלא נרות על השיש, וזה מראה כל כך יפה ומרגש לכבוד השבת. בנפרד אני מדליקה נר מיוחד לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, ומבקשת ממנו שיתפלל עבורנו בשמיים. עוד מעט שני נכדים שלי מתגייסים לצבא, אני מחכה כבר לגאולה.
גאווה בוכרית
בעדה שלנו אני אוהבת את תחושת האחדות, כולנו כמו משפחה אחת גדולה. אני זוכרת שהתחתנתי, גרנו יחד עם ההורים תקופה וזה עשה כל כך טוב לילדים שלי. לגדול עם סבא וסבתא זה חינוך אחר, זה משפיע על הילד לטובה.
דבר נוסף שמרגש אותי בתרבות שלנו, זה הכבוד שאנחנו נותנים לאנשים שהיו. גם אם מישהו נפטר לפני 60 שנה, עדיין זוכרים אותו, עושים לו אזכרה יפה ומכובדת, ממשיכים להזכיר את שמו ולכבד את דרכו. וגם מי שנחשב "חילוני" בבני העדה אף פעם לא באמת רחוק, הוא עדיין שומר על מסורת, על כבוד לדת ולמנהגים, יש בו חיבור אמיתי לשורשים.
מסר לדור הצעיר
אין דבר כזה "לא יכול", אם בן אדם אומר לעצמו "אני יכול", הוא באמת יכול. בין אם זה בלימודים, בצבא, במקצוע או באוניברסיטה, הכל תלוי ברצון, מי שרוצה מצליח ומי שלא רוצה לא יצליח. ככה גדלנו ברוסיה, "יש רק 'לא רוצה' וזו כבר בושה". כשחיים ככה, כולם יכולים להפוך לאלופים.
צ'אקצ'אק לכבוד ראש השנה:
את המתכון הזה למדתי מחמותי, תמרה יגודייב, שהייתה אישה מאוד מסודרת ומדויקת.
יש לי ספר מתכונים שאני שומרת כבר שנים, אספתי בו מתכונים מסבתא שלי, חמותי וחברות שעבדו איתי ברוסיה. אני מאחלת לכל עם ישראל שתהיה לנו שנה טובה ומתוקה כמו הצ'אקצ'אק המתוק הזה ושהמלחמה תיגמר בקרוב, אמן.
גם לכם יש סבתא בשלנית עם סיפור חיים מרתק?
בפרויקט “מבשלים היסטוריה עם סבתא” יוצרים סרטון אישי ומרגש חוויה אותנטית שהופכת למתנה מיוחדת לסבתא
לפרטים והזמנות צרו קשר
058-6278003
צ’אקצ’אק
מצרכים:
3 ביצים
שקית סוכר וניל
כף סוכר
קורט מלח
רבע כפית סודה לשתייה
כף חומץ
2 כפות וודקה
כף שמן קנולה
כ-3 כוסות קמח (עד לקבלת בצק קשה)
אופן ההכנה:
שוברים את הביצים לתוך קערה רחבה, מוסיפים וניל, סוכר וקורט מלח ומערבבים היטב.
בקערית נפרדת מערבבים את הסודה עם החומץ ומוסיפים לתערובת הביצים.
מוסיפים את הוודקה והשמן תוך כדי ערבוב.
מוסיפים את הקמח בהדרגה עד לקבלת בצק קשה ומניחים לבצק לנוח חצי שעה.
מחלקים את הבצק ל-4 חלקים שווים.
מרדדים כל חלק ומעבירים דרך מכונת פסטה (שלבים: 1, אחר כך 3, ולבסוף 6 – פעמיים)
מעבירים את הבצק במכונת פסטה, משתמשים בחיתוך הרחב (לרצועות עבות) ומניחים לייבוש קל לפני הטיגון
מחממים שמן עמוק במחבת רחבה ומטגנים את הרצועות עד שהן זהובות (לא חומות).
חשוב שהשמן יהיה רותח אך לא יישרף.
הכנת הרוטב:
400 גרם דבש
200 גרם סוכר
מחממים את הדבש על אש נמוכה, מוסיפים את הסוכר בהדרגה תוך ערבוב מתמיד – חשוב שלא ירתח.
כשהסוכר נמס לגמרי שופכים את הרוטב על האטריות המטוגנות ומערבבים.
משמנים תבנית, מעבירים את התערובת ומעצבים עם ידיים רטובות לצורה הרצויה.
בתיאבון ושנה טובה ומתוקה!
סרטון אופן ההכנה יעלה ביום חמישי ברשתות החברתיות של הקונגרס, חפשו: בוכרים.קום
