השבוע זכיתי לבקר בביתה של הגב' אנג'לה היקרה מרמלה – אישה חרוצה, פעלתנית ומלאת שאיפות. היא אוהבת את החיים, לא מוותרת לעצמה ונחושה להמשיך להתפתח בכל שלב בחיים. אנג'לה, אחות מיילדת במקצועה, לא נתנה לקשיי העלייה לעצור אותה, והתעקשה להמשיך במקצועה גם בארץ. כיום היא פעילה במועדון הנשים ומתנדבת בבית החולים אסף הרופא. לכבוד חג השבועות, בחרה אנג'לה להכין מאכל בוכרי נוסטלגי בשם 'פולוני' – מנה פשוטה, טעימה ומנחמת, שמחזירה אותה לזיכרונות של בית אמא.
חלום הילדות
נולדתי בטשקנט, למשפחה חמה ואוהבת. ילדותי לא הייתה קלה, התקופה שלאחר המלחמה הייתה קשה והמצב הכלכלי היה ירוד. כשהתבגרנו סייענו להורים, ובמהלך הזמן מצבנו השתפר.
הוריי היו אנשים נדיבים, שתמיד פתחו את ביתם למי שנזקק. אמי הייתה ספרית ועבדה מהבית, מה שאפשר לה גם לשמור על הילדים וגם לתרום לפרנסת המשפחה.
בגיל 17 התחלתי ללמוד סיעוד, ובחרתי להתמחות כאחות מיילדת – מקצוע תובעני אך מלא שליחות. אהבתי הגדולה לילדים והרצון לעזור לאחרים ליוו אותי תמיד, תכונות שספגתי מהוריי הנדיבים. במשך 12 שנה עבדתי כאחות בטשקנט, כשבלב, חלום הילדות האמיתי הוא להיות רופאה. ההורים שלי, שהיו חולים, חלמו שאגשים את השאיפה הזאת. סיימתי את לימודיי בהצטיינות וקיבלתי דיפלומה אדומה (מצטיינת), אך בגלל מצבם הבריאותי נאלצתי להפסיק את לימודי הרפואה ולעזור להם. אמנם לא הפכתי לרופאה, אבל כאחות אני מרגישה שמילאתי את החלום של אמא – לעזור ולרפא, בדיוק כמו שהיא רצתה.
הכוח האמיתי
באוזבקיסטן לא גדלנו עם הרבה ידע על מה זה להיות יהודים, אבל תמיד ידענו שאנחנו כאלה, והרגשנו את זה היטב – בגלל יהדותנו ספגנו אלימות והשפלות, אך דווקא הקשיים חישלו אותנו.
מה שנתן לנו כוח ועמד לצידנו, היה שהצטיינו בתחומים שלנו וכך המעסיקים שלנו היו תלויים בנו.
ההורים שלי תמיד אמרו לנו: "כשאתם לומדים – תהיו הכי טובים שיש, כי חכמה מכבדת את בעליה, והידע הוא הכוח האמיתי".
אני תמיד מעבירה את המסר הזה לילדים שלי – תלמדו, תתפתחו, תשאפו למצוינות. זה הכלי הכי חזק מול העולם. תמיד להיות הכי טובים, הכי חכמים – ככה מנצחים.
הימים הראשונים בארץ
עלינו לארץ בשנת 1992, ביום העצמאות – תאריך שלא אשכח לעולם. הגענו 14 נפשות וגרנו כולנו בדירה אחת. היה צפוף וקשה, אך גם מלווה בתחושת הקלה. עוד לפני העלייה התחלתי ללמוד עברית עם רב בבית הכנסת. באוזבקיסטן לא הכרנו את חגי ישראל פרט לפסח. למרות שסבא רבא שלי היה חרדי ולמד בישיבות, בעקבות המהפכה הרוסית המשפחה נאלצה להתרחק מהמסורת, וכך יצא שלא ידענו על חגי ישראל. לאחר העלייה, התרגשנו לחגוג את החגים בגלוי. זכור לי במיוחד שחגגנו את חג החנוכה – וזה היה מרגש במיוחד.
כשהגעתי לארץ, ידעתי מיד שאני רוצה להמשיך ולעסוק במקצוע שלי. למרות הקושי בשפה ולמרות שהרבה אנשים נאלצו לעבוד בעבודות מזדמנות כדי להתקיים, אני הייתי נחושה להצליח ולהתמקצע כאחות. למדתי עברית באולפן, התאמנתי יום ולילה והשקעתי מאמצים רבים לצד גידול הילדים, במטרה להתקבל לעבודה בתחום.
בתחילה לא קיבלתי הכרה מיידית כאחות – נדרשתי להתחיל לעבוד, להוכיח את יכולותיי, ורק אז לגשת למבחן. כתבתי מכתבים למשרד הבריאות ולא חששתי להדגיש שאני טובה; הבנתי שבישראל חייבים להיות קצת חצופים כדי להצליח, כי כשהייתי ביישנית ומנומסת – לא התייחסו אליי. בסופו של דבר עברתי את הבחינה והתחלתי לעבוד בבית החולים אסף הרופא, במחלקה הגריאטרית. העבודה הייתה תובענית – גם פיזית, גם רגשית וגם מקצועית, לעיתים נדרשתי לתפקד גם במקום רופא או כוח עזר.
במקביל לכך, למדתי לימודי אחות מוסמכת. אלו היו לימודים קשים מאוד, כמעט ולא ראיתי את ילדיי – השארתי להם מכתבים בבוקר עם הוראות וחזרתי מאוחר בלילה. לאחר שסיימתי את הלימודים, פתחתי בבית סדנאות עזרה לאחיות המעוניינות לעבור את המבחן המעשי. בתחילה עשיתי זאת בהתנדבות, אך כשהבנתי שהמשתתפות לא משקיעות די הצורך, התחלתי לגבות תשלום – וזה גרם להן להקדיש יותר מאמץ.
הלב הרחב
אני מאוד גאה בזה שאני בוכרית. הבוכרים ידועים כחמים, מסורים וחרוצים – אנשים שעובדים בשקט, בענווה, ותמיד נותנים את המקסימום. במיוחד בעבודות טיפוליות כמו סיעוד, ראיתי מקרוב את המקצועיות והלב הרחב של בני הקהילה שלי. הם תמיד נתנו את כל כולם.
קיבלנו הרבה תמיכה וסיוע מקונגרס יהודי בוכרה ללימודים שלנו. הילדים שלי התקבלו ללימודים באוניברסיטת תל אביב, ואני השלמתי תואר ראשון באוניברסיטת אריאל. כולנו למדנו וקיבלנו עזרה משמעותית מנשיא הקונגרס מר לב לבייב שיחי', זו הייתה תמיכה גדולה עבור כל בני הקהילה הבוכרית שלמדו באותה תקופה, במיוחד כי ההורים התקשו לממן את הלימודים.
מתנת יום הולדת
היום אני בפנסיה, והשבוע, ב-27/05, אני חוגגת יום הולדת. אני מרגישה שהכתבה והסרט הזה הם מתנה מושלמת ליום ההולדת שלי. כל חיי עבדתי קשה כדי להשיג כל דבר, ועכשיו אני נהנית ומשקיעה בעצמי.
אני תמיד מעסיקה את עצמי, יחד עם בלה פולטוב פתחנו מועדון לנשים צעירות מעל גיל 50, ברמלה בו אני מעבירה מדי פעם הרצאות על בריאות נכונה. אנחנו נפגשות, מתלבשות יפה, מטפחות את עצמנו – זה עושה לנו טוב לנפש. אנחנו מחזקות אחת את השנייה, תומכות ומדברות. בנוסף, במועדון יש חוגים רבים כמו ריקוד, ציור, מלאכה, מוזיקה ודרבוקה.
בנוסף יש לנו תחרויות, למשל הקבוצה שלי זכתה מקום ראשון בתחרות "סופר סבתא" שכללה נשים מעל גיל 70. זאת כבר השנה השנייה ברציפות שאנחנו מנצחים. אז כן, גם בריקודים אני מצטיינת!
אני גם מתאמנת פילאטיס פעמיים-שלוש בשבוע, ולא יושבת בבית. פעם בשבוע אני מתנדבת בבית החולים אסף הרופא, שם אני מנחה אנשים איך להתנהל לפני ואחרי ניתוח. בבית אני מלמדת את נכדי לבשל מאכלים בוכרים.
בנוסף, יש לי יומן שבו אני מתכננת כל יום את המשימות שלמחרת, כדי לא לשכוח כלום. אני מאוד אוהבת לטייל בעולם – כל שנה אנחנו נוסעים לחו"ל, ואני שומרת מזכרות מהטיולים ומדביקה אותן על המקרר. זה נותן לי שמחה ואנרגיה. הטיולים האלה נותנים כוח אחרי שנה של עבודה קשה.
אני ממליצה לנשים בגילי: צאו מהבית! אל תישארו במקום, למדו משהו חדש, שפות, תחביבים, תפגשו עם חברות ותעשו ספורט. ככל שנשמור על פעילות ונצא מהבית – נרגיש טוב יותר, נראה טוב יותר ונאריך חיים. תאהבו את עצמכן ותצאו כמה שיותר!
פולוני לכבוד חג השבועות
"היום החלטתי להכין מאכל בוכרי מיוחד בשם 'פולוני' – מתכון שעבר אליי מאמי וסבתי. כשעלינו לארץ הוא קצת נשכח, אבל לקראת חג השבועות, כששאלתי את החברות מה הן מתכננות להכין, אחת מהן הזכירה את הפולוני – וזה מיד החזיר אותי הביתה לזיכרונות מהילדות. זה מאכל פשוט, טעים ומנחם, שמתאים במיוחד לשבועות. במשפחה הגדולה שלנו תמיד היינו מתחילים עם בצק, ומכינים ממנו פולוני או מנטו. זה מאכל זול וקל להכנה, ויש שמגישים אותו עם שמנת חמוצה ויש כאלה שאוכלים אותו פשוט עם שמן, שום וקצת ירק – וזה הכי טעים בעולם".
פולוני\ אנג'לה ניאזוב
מצרכים לבצק:
- 500 גרם קמח
- כפית מלח
- ביצה
- 3 כפות שמן
- כוס מים חמים
אופן ההכנה:
מערבבים את כל המצרכים לעיסה גמישה כמו בצק למנטו ונותנים לבצק לנוח כ-30 דקות.
מחלקים את הבצק ל-4 חלקים ומרדדים כל כדור לעלה דק בעזרת מכונת רידוד או מערוך דק.
חותכים את הבצק לריבועים קטנים.
מרתיחים סיר רחב עם מים חמים, מוסיפים מעט מלח ומבשלים את ריבועי הבצק במים רותחים כ-5 דקות.
לרוטב:
- 4 כפות שמן קנולה
- 3 שיני שום כתושות
מחממים את השמן עם שיני השום בסיר קטן במשך מספר שניות, רק עד שהשום מפיץ ריח – חשוב לא לשרוף את השום כדי שלא יהיה מריר.
הגשה:
מניחים את ריבועי הבצק המבושלים על צלחת, מוזגים מעל את רוטב השום, ומפזרים ירק קצוץ שאוהבים.
בתיאבון!
סרטון אופן ההכנה יעלה ביום חמישי ברשתות החברתיות של הקונגרס חפשו: בוכרים.קום
