מבשלים היסטוריה עם סבתא

נוף ילדות

שמי זולאי זבו, נולדתי בשנת 1948 בעיר סמרקנד שבאוזבקיסטן – "אני בגיל של מדינת ישראל" כבר בגיל 14 עבדתי כתופרת: בבוקר עבדתי ובערב הלכתי ללימודים. אמא שלי תמיד דחפה אותי ללמוד ולהתפתח, היא האמינה שמקצוע אחד לא מספיק לבן אדם. בהשראתה, למדתי גם הוראה והפכתי למורה. נולדתי למשפחה דתית גדולה, בת 13 אחים ואחיות.

אמא שלי היא זו שלימדה אותי לבשל, במיוחד את השולה המיוחד הזה. היא תמיד הקפידה לקרוא לי למטבח וללמד אותי את הסודות הקטנים של הבישול. כל הזמן היא חזרה ואמרה: "תלמדי כל עוד אני חיה", ובזכותה אני יודעת היום לבשל הכל.

אחותי זבו

אבא שלי היה חייל במלחמה. לפני שיצא, אמר לאמא שלי: "הנה הכסף והזהב – תשתמשי בהם כדי שהילדים לא יהיו רעבים, תקני מה שצריך, תאכלו, והכל יהיה בסדר". אמא שלי החליטה לא להשתמש בכסף ובזהב, אלא לחכות שאבא יחזור בריא ושלם, לחסוך ולעזור לו. היא עשתה הכל כדי שנשרוד – מכרה לחמים, הכינה דולמה עם חסה, ולא מיהרה לבזבז את הכסף, כדי שלא נשאר בלי כלום. בזכותה, לא היינו רעבים אפילו יום אחד.

אבל לצערנו הרב, בזמן המלחמה איבדנו את אחותי. היא הייתה בת 16 בלבד, לילה אחד היא חלתה לפתע, עלה לה חום גבוה והיא נפטרה. בתקופה ההיא היו הרבה מגפות ואנשים חלו. שמה היה זבו, ואמא שלי מעולם לא שכחה אותה. היא תמיד דיברה עליה בכאב. 

תמיד הייתי אומרת לה: "אמא, ב"ה יש לך שמונה ילדים בריאים מתוך שלושה־עשר, אל תבכי". והיא הייתה עונה לי: "את לא מבינה, לכל ילד יש מקום בלב שלי".

כשהגעתי לארץ והתחלתי להכיר חברות ולהשתלב במועדון נשים, שאלו אותי איך קוראים לי. רציתי לומר "זולאי", אבל ראיתי שכבר יש מישהי עם אותו שם – ובאותו רגע, בלי לחשוב יותר מדי, יצא לי מהפה "זבו", על שמה של אחותי היקרה שנפטרה, שהייתה כל כך יקרה לאמא שלי. מאז, כבר כמעט 30 שנה, כולם קוראים לי זבו וזה מרגיש לי כמו דרך להמשיך את הזיכרון שלה.

סופר סבתא

יש לי שלושה ילדים, תשעה נכדים, שלושה נינים, ונין רביעי בדרך בלי עין הרע. אני משתדלת לעזור להם כמה שאני יכולה, גם כיום. אני גרה לבד בדיור מוגן, אבל לרגע לא משעמם לי. אני משתתפת בהרבה חוגים. אנחנו יוצרים, מציירים ומכינים סבונים בעבודות יד, אני גם לומדת לנגן בדרבוקה. בכלל, קניתי אותה במקור לנכד, אבל בסוף אני זו שהתאהבתי בה".

בכל בוקר אני קמה, מכינה לעצמי ארוחת בוקר ויוצאת לפעילות. בימי ראשון ורביעי אני הולכת למועדון, שם אנחנו לומדים תיאטרון ומוזיקה – תחביבים שהיו לי עוד מהילדות. אני כבר 28 שנים במועדון ולא מפסיקה להנות, הקבוצה שלי אפילו זכתה במקום הראשון בתחרות "סופר סבתא" – הישג מרגש! תודה לא-ל שיש לי את המועדון נשים של בלה פולטוב, בלעדיו לא הייתי חיה, הוא ממלא אותי שמחה, משמעות לחיים וחברה טובה.

בפעולה מתמדת

לכבודכם לבשתי שמלה חגיגית, אני תמיד אוהבת להתגנדר, במיוחד כשיש סיבה טובה. בהופעות שלנו במועדון אני לובשת שמלות חגיגיות, ויש לי אפילו שמלה מיוחדת של אמא שלי זכרונה לברכה, שמלה בת יותר ממאה שנה, שאני שומרת להופעות – כל פעם כשאני לובשת אותה, אני מרגישה שהיא איתי.

מאוד חשוב לי להיראות טוב, אני עושה לעצמי תסרוקות וכולן שואלות לאיזה ספר אני הולכת. אני לא הולכת לשום ספר, אני עושה הכל בעצמי. מגיל קטן אני מסדרת לעצמי את השיער.

אני זוכרת כשהנכדים שלי היו קטנים ונשארו אצלי, לא ויתרתי לעצמי. לקחתי אותם איתי למועדון הנשים, פרסתי להם שמיכה על הרצפה, והם שיחקו לידי בזמן הפעילויות. למרות הכל, המשכתי לעשות את מה שעושה לי טוב.

אין לי זמן לומר "כואב לי פה או שם" – אני תמיד בפעולה. אני מתקשרת מידי פעם לבת שלי לשאול לשלומה, וכל הזמן חושבת על הילדים, הנכדים והנינים שלי.

ארץ ישראל שלי

אני מקפידה ללמוד עברית כל יום. יש לי טאבלט ובו אני משחקת משחקי מילים בעברית – זה עוזר לי לשמור על השפה ולא לשכוח. אני מאוד אוהבת לדבר ולכתוב בעברית. חשוב לי לדעת לקרוא ולכתוב כי אני חיה בישראל, גרה לבד, הולכת לקופת חולים לבד – ואני צריכה להסתדר בעצמי.

יש לי נכד דתי שהתחתן בגיל 19. ביקשתי ממנו שיתגייס לצבא, הוא אמר לי: בלי בעיה, סבתא, אני אתגייס למענך – וכך גם עשה. הוא התגייס, הביא בת בכורה, עובד ולומד במקביל. אני מאוד אוהבת את ארץ ישראל ומעודדת את כל הנכדים שלי להתגייס. אנחנו חייבים לשמור על הארץ שלנו – אין לנו ארץ אחרת ויש לנו זכות גדולה לגור כאן.

יש לי רק בקשה אחת גדולה מאלוקים: שייגמרו המלחמות, ושכל החיילים שלנו, כולל הנכדים שלי, יחזרו הביתה לשלום.

שולה חמוץ – ריזוטו בוכרי

מצרכים:

• חצי כוס שמן קנולה 
• בצל בינוני קצוץ לקוביות 
• 2 עגבניות קלופות וחתוכות לקוביות 
• גמבה אדומה קצוצה 
• גזר חתוך לקוביות קטנות 
• חופן גרגירי חומוס (שהושרו מראש) 
• חופן אולוצ'ה (שזיף מיובש) 
• כף שטוחה רסק עגבניות 
• 300 גרם בשר בקר מעורבב עם עוף 
• כפית מטבוחה (הסוד של זבו) 
• מלח ופלפל לפי הטעם 
• 2 כוסות אורז עגול 
• כ-2 ליטר מים רותחים 
• צרור כוסברה קצוצה

אופן ההכנה:

בסיר רחב מחממים חצי כוס שמן (שימו הרבה – חלק ממנו נשמר להגשה בסוף). 

מוסיפים את הבצל ומטגנים עד להזהבה.

מוסיפים את הבשר, החומוס, הגזר, העגבניות, הגמבה, המטבוחה ורסק העגבניות ומערבבים היטב.

מוסיפים 3 כוסות מים קרים ומבשלים עד שהחומוס מתרכך. 

מוסיפים את האולוצ'ה וממשיכים לבשל. 

כשהחומוס רך, אוספים את השמן שצף למעלה ושומרים אותו להגשה. 

מוסיפים את האורז ומתחילים לבשל באיטיות, כמו ריזוטו – מוסיפים מים רותחים בהדרגה תוך כדי ערבוב מתמשך. חשוב שהשולה יישאר מימי ולא יהפוך ל"אוסיבו". 

מתבלים במלח ופלפל לפי הטעם. 

מכבים את האש ומוסיפים את הכוסברה הקצוצה. 

בהגשה יוצקים מעל כל מנה מהשמן שאספנו.

בתיאבון!

סרטון אופן ההכנה יעלה ביום חמישי ברשתות החברתיות של הקונגרס. חפשו: בוכרים.קום