הרב אייל יוסף שליט"א
אב בית הדין הרבני תל אביב
המלכת הקב"ה
אחינו בית ישראל בכל אתר ואתר, עיקר התפילות בראש השנה עוסקות בהמלכת הקב"ה עלינו, על כך אנו מתפללים בתפילת שמונה עשרה של ראש השנה וזה מקבל נופך בתפילת מוסף, כשמזכירים עשרה פסוקים של "מלכויות".
לכאורה קשה, מה עניין המלכת הקב"ה בראש השנה כדבר עיקרי, הרי כל השנה אנו ממליכים את הקב"ה בתפילת שחרית, כשאומרים "ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך לעולם ועד"?
כדי לתרץ את השאלה נקדים משל, לשר חשוב שמרד במלך ואנשי המלך תפסו אותו והעמידו אותו למשפט. במהלך המשפט היה ברור שהשר יצא חייב במשפט. ביקש השר כמה ימים כדי להוכיח את חפותו ולהביא ראיות חדשות, והשופט אפשר לו. הלך השר והכין למלך כתר מרהיב ביופיו, משובץ באבנים טובות ומרגליות. כשהמשפט חודש, הורה השופט לשר להציג את הראיות החדשות. השר הוציא את הכתר מהקופסה שהיה מונח בו וביקש להתקרב אל המלך. כאשר השופט אפשר לו, לקח השר את הכתר והניח על ראש המלך ואמר: "יחי אדוני המלך לעולם" והשתחווה. המלך עצר את המשפט ואמר: "השר זכאי ולא יעמוד לדין". שאל אותו השופט: למה, הרי הוא מורד במלכות? אמר המלך: עכשיו הוא חזר בו, ברגע שהניח לי כתר על הראש ואמר "יחי אדוני המלך לעולם", הרי הוא קיבל את המלכות שלי ולעולם לא ימרוד יותר. עד עכשיו המלכות שלי כלפיו הייתה בידיעה, עכשיו זה במעשה.
בכל יום ממליכים את הקב"ה בידיעה, אך בראש השנה זה במעשה, וממילא הקב"ה מוחל על העוונות ופותח בשנה חדשה ומבורכת.
ידוע שיש אצל הקב"ה שני סוגי כעס, יש כעס שנקרא 'אף' ויש כעס חזק יותר שנקרא 'חמה'. הפסוק אומר "הרף מאף ועזוב חמה". על הכעס שנקרא 'אף' הקב"ה מרבה לסלוח, על כעס שנקרא 'חמה' אין הקב"ה מרבה לסלוח. אנחנו מתחילים את תפילת ערבית בכל יום בפסוק "והוא רחום יכפר עוון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו", שהכוונה שהקב"ה מרבה להשיב את הכעס שנקרא 'אף', וזה בתנאי שלא יעיר כל חמתו, בתנאי שלא יעלה כעס שנקרא 'חמה'. אצל פנחס כתוב "השיב את 'חמתי' מעל בני ישראל", וכיצד הצליח פנחס להשיב את ה'חמה' של הקב"ה, הרי אמרנו שעל כעס שנקרא 'חמה' הקב"ה לא מרבה לסלוח? אלא ע"י שעשה מעשה, הקב"ה מחל גם על כעס ה'חמה'. נמצא, שע"י המלכת הקב"ה עלינו שזה מעשה, הקב"ה מוחל גם על הכעס שנקרא 'חמה'.
על העיר סדום נגזר שתיהפך ולוט ברח לעיר שנקראת 'מצער'. למה נגזר על סדום שתיהפך? כיון שעשו עוונות והגדישו את הסאה, עלתה ה'חמה' אצל הקב"ה, ולא היה מי שיעשה מעשה שישיב את ה'חמה'. בני העיר צוער לא היו יותר טובים, גם שם היו חטאים, אלא שבצוער לא עלתה עדיין ה'חמה', כי סדום הייתה חמישים ושתיים שנים ואילו צוער הייתה שנה פחות – חמישים ואחד שנים.
המלכת הקב"ה זהו מעשה שיש ביכולתו להשיב את הכעס שנקרא 'חמה', ועיקר המלכת הקב"ה זה בלימוד תורה. בשיר השירים בסופו (פרק ח' פסוק י"ד) נאמר, "ברח דודי ודמה לך לצבי או לעופר האיילים על הרי בשמים", וצריך להבין, מדוע להידמות לצבי או לעופר האיילים ומה המיוחד בהרי בשמים?
כדי להבין זאת נקדים משל. בימי קדם היה תחביבם של שרים ורוזנים לצאת ליער לצוד חיות, הם היו רוכבים על סוסים אבירים, כשלפניהם היה רץ כלב ציד בעל חוש ריח מפותח, והוא היה מגלה היכן יש חיות כדי לרדוף אחריהם ולצוד אותם. והנה באחד ממסעות הציד הללו, חש כלב הציד בריחו של צבי הנמצא באזור, ומיד החל לרוץ אחריו, כשהשר היושב על הסוס רודף אחרי הצבי לפי הכוונתו של כלב הציד. הצבי שחש בסכנה, החל בורח, אך כלב הציד שהיה לו חוש ריח מפותח לא הרפה, ורדף אחר הצבי לכל מקום שברח הצבי והשר הצייד בעקבותיהם. כשראה הצבי שאין לו סיכוי, נכנס מיד לתוך פינה בה צמחו שושנים עם ריח טוב והתחבא שם בין השושנים. ואז קרה הבלתי יאמן, כלב הציד נעצר ואיבד את מקום הימצאו של הצבי. שהרי מהרגע שנכנס הצבי לתוך השושנים, ריח השושנים האפיל על ריחו של הצבי, וכלב הציד איבד את הצבי וכך ניצלו חייו.
והנמשל – יצר הרע נמשל לכלב הציד והאדם נמשל לצבי. יצר הרע רודף אחרי האדם להחטיאו ולא מרפה ממנו, אך אם האדם יכנס לבית המדרש ויעסוק בתורה, הרי זה כצבי שנכנס לתוך השושנים, וריח השושנים גורם לאויב לאבד את טרפו. כך לימוד התורה גורם לכך שיצר הרע מאבד את האדם ולא מצליח להחטיאו וכך ניצל האדם ממנו. וזהו מה שאומר שלמה המלך בשיר השירים, ברח דודי דהיינו האדם שרוצה להינצל מיצר הרע ודמה לך לצבי או לעופר האיילים על הרי בשמים, כך האדם שיכנס לבית המדרש וילמד תורה ינצל מיצר הרע, כמו אותו צבי שנכנס לבשמים וניצל מאויבו.
לקראת השנה החדשה נקבל על עצמנו להתחזק בהמלכת הקב"ה ובלימוד התורה, נשתדל לבלות יותר את זמנינו היקר בבית הכנסת ובית המדרש, ונזכה לשנה טובה ומבורכת בכל מכל כל.
לקראת השנה החדשה נאחל שהקב"ה ישמור את חיילינו ויצליח את מעשיהם, ירפא את הפצועים והחולים ויחזיר את החטופים, ויצילנו ממלחמות ויראנו נפלאות ונזכה לביאת משיח צדקנו השנה אמן.
