כל דבר בתורה מדוייק ובעל משמעות, במיוחד פרטים הנוגעים למתן-התורה עצמו. מתן-תורה עניינו גילוי מופלא של הקב"ה בעולם, וכאשר התורה אומרת, שגילוי זה מיוצג ב"חמישה קולות", אפשר להבין שבזה בא לידי ביטוי עניין מהותי ביותר בתורה ועל-ידו מתגלית מעלתה המיוחדת.
הקול כגילוי
עניינו הכללי של 'קול' הוא לגלות דבר-מה שהיה מוסתר עד כה. האדם, למשל, מגלה באמצעות קולו את מה שהיה חבוי ונעלם במוחו ובליבו. מכאן, שחמשת הקולות שהיו במעמד הר-סיני מבטאים חמש התגלויות שונות של הקב"ה.
גם במושגי אנוש אנו מכירים קולות שונים, המבטאים מסרים פנימיים נבדלים. יש קול של פקודה, שהוא תקיף וחזק; יש קול שבו מסבירים עניין שכלי, "דברי חכמים בנחת נשמעים"; וכך יש כמה וכמה סוגים של קול, שכל אחד ואחד מהם מבטא דבר-מה. גם בדרך שבה נתגלה אלינו הקב"ה במתן-התורה היו חמש התגלויות שונות.
גדרי הבריאה
הבריאה בכלל מיוצגת במספר ארבע. העולם נברא באמצעות שם הוי-ה, שיש בו ארבע אותיות. כמו-כן מתחלקים העולמות הרוחניים העליונים לארבעה – אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. גם את הברואים שבעולמנו אנו מחלקים לארבעה סוגים – דומם, צומח, חי, מדבר.
ארבע החלוקות הללו מקיפות את כל הבריאה. הדומם הוא הסוג הנחות ביותר, שאין בו חיות כלל. למעלה ממנו הצומח, שיש בו חיות מצומצמת, של צמיחה וגדילה בלבד. במדרגה גבוהה יותר ניצב סוג החי, שיש בו נפש רוחנית של ממש. בדרגה העליונה ביותר עומד האדם, המדבר, שיש לו יכולת לתפוס דברים רוחניים אמיתיים, ועד שבאמצעות שכלו הוא יכול להבין שיש דברים שלמעלה מגדרי העולם והבריאה.
למעלה מהבריאה
אילו הייתה התורה ניתנת בארבעה קולות בלבד, פירוש הדבר שהקב"ה גילה אז את הקדושה האלוקית השייכת לגדרי הבריאה, המיוצגת במספר ארבע. אולם כשאומרים לנו שהתורה ניתנה בחמישה קולות, הכוונה לומר, שבמתן-תורה גילה הקב"ה קדושה אלוקית שלמעלה מגדרי הבריאה.
המספר חמש מסמל את השלמות של גדרי הבריאה (ארבע), בתוספת דבר נוסף – הקב"ה עצמו (הוא החמישי). במתן-התורה גילה לנו הקב"ה את הדרגות העליונות ביותר, וכאשר יהודי עוסק בתורה הוא זוכה לא רק לקדושה השייכת לגדרי הבריאה, אלא גם לקדושה העליונה של הקב"ה עצמו, שלמעלה מגדרי הבריאה לגמרי.
