אף אחד לא צריך ללמד אותנו לפחד, הגוף מבין שהוא נמצא במצב סכנה ומנגנון ההגנה מתחיל לפעול באופן אוטומטי, הבחירה והרצון להגיב מול החשש הוא לא אחד מן הדברים הטבעיים שאנחנו בוחרים לעשות, הרצון לעמוד מול המערכת ולדבוק בערכים, ויתרה מכך, להבין את המשמעות הנגזרת מכך, היא נחלתם של גיבורים, כאלו שרואים את הפחד, מיישרים לו מבט וממשיכים ביתר שאת לפעול, למען מטרה גדולה ורחבה יותר.
הגבלות שלטון קומוניסטי יכולים להיות חוויה לא נעימה במיוחד, על אחת כמה אם מדובר בתלמודי תורה ושמירה על מסורת ישראל. בברית המועצות של המאה הקודמת, בתי הספר הציבוריים היו בבחינת 'קודש', אם ניתן להגדיר זאת כך, לאחר שהשלטון הקומוניסטי הסיר את כל לימודי הדת והקודש מספרי הלימוד. הרצון להחדיר תורה חדשה, קומוניסטית, כזאת שתובעת את ערכי הסוציאליזם והמפלגה בכל ילד וילדה, התעלתה מעל כל רצון אישי לקיים פולחן דתי, לשמור ולקיים את מסורות ומצוות שהנחילו האבות לילדיהם.
השבוע (יום א') התקיים בבית הקונגרס בתל אביב מפגש יוצא דופן, תלמידי ורבני מחתרת סמרקנד נפגשו להתוועדות בהשתתפות בני קהילה רבים מרחבי הארץ וחסידי חב"ד, ששמחו והתרגשו לספר את זכרונותיהם מהימים בהם שום דבר לא היה מובן מאליו. לאחר התכנסות באולם המרכזי ותפילת מנחה, התיישבו הנוכחים סביב שולחן ערוך לצלילי הניגון 'אתם שלום' ובמעמד נשיא קונגרס יהודי בוכרה מר לב לבייב, שפתח את הערב בנאום ייחודי ומרגש (ראו מסגרת בעמ' 4 ) וכן באמירת לחיים לאורחים שהגיעו למפגש ההיסטורי.
ספסל הלימודים
מעטים האירועים שבהם לתלמידים יש הזדמנות להיפגש עם מוריהם הרבנים שליוו אותם בתקופת נעוריהם, חמישים שנה לאחר שחינכו ולימדו אותם. כיבדו בנוכחותם, הרבנים, המשפיע הרב מיכאל מישולובין והרב דוד אבא גורביץ' המורה האישי של נשיא הקונגרס מר לב לבייב, שתיארו עד כמה הם מתרגשים להיות נוכחים במעמד ואת רוב הנחת שהמפגש מסב להם.
מנחה הערב, הרב שמואל סעידוב שאל במהלך הערב את המשתתפים שאלות מנחות והם השיבו לכלל הדברים בהרבה זיכרונות וחוויות משותפות. מי היה באיזה חדר, מתי לראשונה שלחת מכתב לרבי, כיצד מומנה הפעילות הלימודית והחינוכית במחתרת, ועל דמותו החסרה של הרב יוסף לדיוב זצ"ל במפגש.
הרב בצלאל שיף שהיה בין התלמידים ולאחר מכן מהצוות הרבני, תיאר בסגנונו הציורי את אורח הלימודים, עד כמה הייתה מובהקת מסירות הנפש ולאיזו תעצומות היו נדרשים התלמידים והרבנים על מנת ללמוד וללמד. "אנחנו זכינו להגיע לרבי ולראות אותו, היה ארגון שנקרא 'עזרת אחים', שם בניו יורק שאלו אותנו, כולם בחב"ד מדברים על משיח, מה אתם אומרים? אז אח שלי התחיל לצחוק, אני לא יודע מה יש פה בניו יורק, אמר, אנחנו ידענו ויודעים שמשיח צריך לבוא. לצאת מרוסיה הגדולה, עם כל המשמר ההדוק של הק.ג.ב היה בלתי אפשרי וכמעט שלא ניתן אפילו לדמיין, אם הרבי אמר שנצא אז זה יקרה ואם הרבי מדבר על משיח אז אין כאן על מה להתלבט". תיאר הרב שיף.
את הערב הנעים הזמר זבולון נתנוב יחד עם הקלידן מנחם טויסטר. בזה אחר זה, עבר המיקרופון בין הנוכחים שזכו ללמוד בחדרים ובישיבות המחתרת תחת השלטון הקומוניסטי, לאורך כל הערב הוזכרה והודגשה מעורבותם של אדמ"ורי חב"ד למען יהדות בוכרה וברית המועצות.
הרב יהודה סעידוב תיאר במהלך הערב "אנחנו דור שלישי של קומוניזם, כל הצעירים של אז, שהיו בני נוער בשנות השבעים, הייתה לנו היכרות שטחית עם הדת, אמנם ההורים שלנו היו דתיים ושומרי מסורת, גדלנו בתוך המח'לה אבל לא נמשכנו אחרי הדת. היה קושי גדול, אבא ואמא היו מבקשים מאיתנו לשמור על הדברים הבסיסיים, כל הצעירים הבוכרים בלי יוצא מן הכלל עשו את ההשתדלות הזו וככה זה נמשך עד לשנת 1967, עד מלחמת ששת הימים, עד אותה התקופה לא שמענו והכרנו מה שהולך בארץ ישראל. מלחמת ששת הימים הפכה אותנו לגמרי, הנס שהיה שם הביא אותנו לחשוב מחדש מה המטרות בחיים שלנו. כבר בשבועות שלאחר המלחמה הצטרפתי על ידי הרב חודיידטוב ללמוד, לאחר שהאנשים שם הבינו שהבוכרים מתחילים לעלות למדינת ישראל, הם התחילו לשלוח את הילדים שלהם ללמוד בחדר עברית".
קשר רציף
במונחים מודרניים כמעט ולא ניתן לתפוס את המשמעות של מסירות הנפש שנטלו כל אחד מבין היושבים סביב השולחן, אלפי שעות לימוד משותף נוכחים באולם אחד. הפרשי הגילאים לא היוו פער משמעותי עבורם ללמוד ביחד. לאחר עלייתם למדינת ישראל הם הצליחו לשמור על קשר בין מכרים ומשפחות, את החוויות מ'מחתרת סמרקנד' חלקם העלו על הכתב וסיפרו לבני משפחתם, אבל הייחודיות הגדולה עוד יותר של כל אחד מהנוכחים במעמד הוא דווקא העובדה שכיום הם משמשים כמשפיעים בסביבתם, אבן שואבת בקהילה ומוקד הנהגה בשכונה. הרב זקס מלונדון פעם תיאר את הייחודיות של הרבי מליובאוויטש ואמר: "כל אדמו"ר מטפח בחצרו חסידים, הרבי מליובאוויטש טיפח בחצרו מנהיגים". קצרה היריעה להכיל את כל התפקידים שחברי העדה הבוכרית נטלו על עצמם בקהילתם. רבים מהם מחזיקים תלמודי תורה ובתי כנסת, משמשים כמורים ורבני קהילות וזוכרים מאין הגיעו ולאן הם הולכים. "זהו ערב היסטורי וראשון מסוגו, עוד משחר נעוריי גדלתי על סיפורי אבי וסיפורים ששמעתי מאלו שהיו הרוח החיה של מחתרת סמרקנד – בראש ובראשונה הרב יוסף לדיוב, שממש אסף וליקט ילדים מבית לבית וממשפחה למשפחה, לזכות אותם להיות יהודים יודעי ספר. דודי הרב יעקב לויוב זצ"ל שהיה מהמלמדים הבכירים במחתרת ההיא, דודי מר אברש בורוכוב שנתן את ביתו וחדר השינה הפרטי שלו, ששם ישבו וילמדו תורה, ועוד ועוד. מהרגע ששוחחו איתי סמנכ"ל הקונגרס הרב יוסי ניאזוב והרב בוריס יצחקוב על המפגש, מרגע שפרסמנו את תאריך המפגש בשיחת טלפון, כל מי שהכרתי הוסיף עוד ועוד חברים. לצערנו, לפעמים מלבד שמות לא ידעו לתת פרטים של כתובת או מס' נייד, בסופו של דבר עברו יותר מ-50 שנה מאז שנפגשו. מאוד מרגש, מעצים ובמיוחד מעניק לנו כוחות להמשיך בתנופה גדולה ואדירה יותר, הקהילה הבוכרית ידועה מאוד כמי ששמרה בקנאות על היהדות ולא התפשרה על כלום, מחתרת סמרקנד היא ההוכחה שגם במקום מאוד חשוך ניתן להאיר אור גדול" סיכם הרב שמואל סעידוב, מי שהנחה את הערב המרגש.