לאחר שמיצג המחאה של משפחות התצפיתניות הוצב ברחבת הכנסת וכיכר החטופים, השבוע הוצב המיצג בכניסה לשוק מחנה יהודה במרכז העיר ירושלים. כחלק ממחאת משפחות התצפיתניות, נבנה מיצג המדמה את דסק הפיקוד והשליטה של התצפיתניות שנחטפו מבסיס צה"ל בנחל עוז. חמשת העמדות, כמספר התצפיתניות החטופות בעזה למעלה משנה, נקרא "עולות למשמרת" והוא מופעל ומנוהל על ידי תצפיתניות לשעבר המתנהלות כמו משמרת אמיתית. ברקע המחאה, קולות של החטופות רגעים בודדים לפני שנחטפו ונלקחו בידי מחבלי חמאס, המתארים את חדירתם של המחבלים לארץ ולבסיס נחל עוז, שם ישבו עם שאר החיילים. כזכור, מבסיס נחל עוז נחטפו שבעה חטופות, חמש מתוכן עדיין נמצאות בשבי לאחר שחרורה במבצע מיוחד של אורי מגידיש והחזרת גופתה של נועה מרציאנו ז"ל בפעילות צה"ל.
הפעילות במתחם לבשו חולצה שעליה נכתב "לא מורידות את העיניים עד שכולן חוזרות", אמירה מצמררת שמהווה חלק בלתי נפרד ממסלול ההכשרה של התצפיתניות בגזרות השונות, בשום שלב אין להוריד עיניים מהמסך, בכל עת, גם אם התמונה אינה ברורה, על אחת כמה בזמן חירום ובמהלך אירוע פח"ע וחדירה. כחלק מהשמירה על כוננות ביטחון שוטף במשך כל השנה, התצפיתניות היו מתנהלות במשמרות מסביב לשעון וללא הפסקה, בזמן מנוחה דאגו התצפיתניות לשמור על מורל גבוה, סעודות משותפות ואירועים להעלאת המורל, כפי שקרה לילה לפני השביעי באוקטובר, ביום שישי. על גבי דסק התצפיתניות (פסקל) נכתבו שמותיהן של חמשת החטופות. אגם ברגר, דניאלה גלבוע, לירי אלבג נעמה לוי וקרינה ארייב. אחותה של קרינה, סשה, התראיינה לאתר ynet וציינה "אחותי קרינה הייתה כבר שנה בתפקיד. היא הייתה אמורה להשתחרר מצה"ל ואני מקווה שגם תכף תשתחרר מהשבי", שיתפה סשה. "תפקיד התצפיתנית לא מוערך וההפקרה מתמשכת. החטופים נמצאים שם המון זמן ומי שחוזר – חוזר בארון". סשה הוסיפה: "אני לא אומרת לאף אחד איך להחזיר, אני רק אומרת 'תחזירו'. מי שיושב למעלה צריך לדעת איך להחזיר אותם, זה התפקיד שלו. אני רואה שהם לא יודעים או לא רוצים – אז שימצאו מישהו שכן יודע לעשות את זה ויפנו את המקום. רצח ומות החטופים על הידיים שלהם. נכון, חמאס רצח אותם, אבל אני לא רואה השתדלות להוציא אותם".
54 חיילות וחיילים נפלו במוצב נחל עוז בבוקר ה-7.10 מתוכם 16 תצפיתניות, ביניהן גם בת הקהילה סמל שיראל מור ז"ל, רק שתיים הצליחו להימלט ושרדו את התופת. "המשמרת -כך מתארת אחת החיילות- הייתה אמורה להסתיים בשעה שמונה בבוקר, בשעה שש ועשרים עם תחילת ירי הטילים המאסיבי, זיהו הבנות את הפריצות בגדר, באמצעות המכ"מ והמצלמות, הן מכריזות "פרט טורקי"- שם קוד לחציית גדר, לאט לאט, הוכרז אירוע פשיטה, אירוע בלתי צפוי שהתצפיתניות הכירו רק מהפקודת חירום. חיילי גולני החלו לתאם גישה למוקדי היישוב ולסגירת הצירים, אלא שבעקבות ריבוי הפרצות ועומס המחבלים שחצו את הגדר. חיילי הכוננות על הקו לא יכלו לתת מענה. כל התרגולים שבהן תורגלו התצפתיניות ובעקבות כך גם הלוחמים בשטח היו למחבלים בודדים, מספר לא רב של אופנוענים ומחבלים, לא יותר מעשרה. המפקדות הכריזו בתדרי הפיקוד על האירוע ובעקבות כך החלה להתברר התמונה המלאה, כשבעים מחבלים מסתובבים ברחבי הבסיס ולאחר עשרים דקות הם עוברים את הש.ג ומתחילים להסתובב בבסיס. בכל אותו הזמן התצפיתניות לא קמות מהעמדה ולא מסיטות את המבט, עד שהן מקבלות הוראה לקום מהעמדה.
התצפיתניות במוצב נכנסות למשרד הסמוך שבתוך החמ"ל, כל אותו הזמן אזעקה נשמעת גם בתוך החמ"ל, גלאי העשן החלו לעבוד והחלו להישמע קולות ירי מאסיבים מסביב לחמ"ל. בשעה שמונה בבוקר, נפלה הקליטה בבסיס וההודעות שנמסרו למשפחה נקלטו רק לאחר דקות ארוכות. לחמ"ל כניסה ויציאה אחת, בשלב הזה מגיעים מחבלי חמאס נוספים למוצב. לאחר שש שעות המחבלים צעקו לחיילים להיכנע, ולאחר שהחיילים סירבו הם החלו להצית את החמ"ל. חלל החמ"ל והמשרד התחיל להתמלא בעשן, בהתחלה ניסו הבנות לסתום את הפתחים ולבסוף יצאו למסדרון הסמוך, חושך מוחלט. דקות ספורות לאחר מכן שקט מוחלט וכל החיילים והחיילות שנותרו בחמ"ל, למעט מספר מצומצם שהצליח לברוח מהחלון בשירותים, נרצחו בידי המחבלים. במהלך שעות הבוקר, התבצרו במיגונית סמוכה תצפיתניות נוספות שאינן כונניות או במשמרת, שבעה מתוך השמונה נחטפו על ידי ג'יפ צה"לי לרצועת עזה.
