מסע הרבנים תשפ"ה

סמרקנד: תחנת הפתיחה במסע השורשים

הנחיתה הייתה בעיר סמרקנד – אחת הערים הקדומות והמרתקות ביותר במרכז אסיה, עיר בה התקיימה קהילה יהודית מפוארת במשך מאות שנים. הרבנים, בלבושם המסורתי ובלב נרגש, החלו את מסעם בביקור באתרים המרכזיים בעיר, ובייחוד באתרים בעלי הקשר יהודי. על אף הדגשים של משרד החוץ להצניע סממנים ישראליים ויהודיים, כאן לא היה צורך ולא היה רצון. חברי המשלחת הסתובבו לאורך כל הטיול ב"גאון יעקב", עם כיפה לראשם, ציציות ולבוש חרדי-תורני. נהפוך הוא- בכל זמן שחברי המשלחת הגיעו לאתר מסויים או ירדו מהאוטובוס, המקומיים בירכו אותם לשלום ורחשו להם סימני כבוד, נוכח התמונה המרשימה והחריגה בנוף האוזבקי. 

במהלך הביקור ברובע היהודי בעיר סמרקנד, חברי המשלחת התפללו בבית הכנסת 'גומבז' העתיק, אשר עמד במשך עשרות שנים כמרכז רוח והשראה ליהודי האזור. עבור רבים מהרבנים, הייתה זו הפעם הראשונה שבה דרכו רגליהם באותם בתי כנסת בהם התפללו אבותיהם וסביהם, רגע שזכה להגדרה בפיהם "חדש ימינו כקדם". גם מוסדות הקהילה שעדיין פעילים, כמו בית הספר "אור אבנר", שבו נערכת פעילות חינוכית יהודית עד היום – בלטו כעדות חיה להמשכיות ולחוסן של קהילת יהודי בוכרה.

אחת התחנות המרגשות במיוחד הייתה בית העלמין היהודי הבוכרי בעיר, שם קיימו הרבנים טקסי אזכרה ואמירת קדיש על קברי בני משפחותיהם. במעמד נרגש זה, שזר כל אחד מהמשתתפים זיכרון פרטי אל תוך הסיפור ההיסטורי הרחב של יהדות בוכרה. ההתרגשות ניכרה על פניהם של הרבנים, שחלקם אף מצאו את קברי אבותיהם לאחר עשרות שנים של חיפוש.

בוכרה: לב ליבה של המורשת הבוכרית

לאחר יומיים גדושים בסמרקנד, המשיכה המשלחת בנסיעה לעיר בוכרה – אחת הערים המרכזיות במסורת יהדות בוכרה. הנסיעה ארכה כחמש שעות, אך כל רגע במסע היה רווי בתפילה, שירה וסיפורים מהעבר.

בעיר בוכרה ביקרו חברי המשלחת באתרים יהודיים משמעותיים, כולל השכונה היהודית ההיסטורית ובתי הכנסת שנותרו על תילם. אחד הרגעים המרגשים התרחש כאשר הקבוצה ביקרה באתר המרכזי של המינרט העתיק – מבנה רב רושם בלב העיר, ממנו, על פי המסורת, ניסו להשליך את רבי פנחס הגדול הכהן רבין עם תלמידיו בשל פעילותם הדתית, אך באורח נס הם ניצלו. באירוע זה לקח חלק מיוחד הרב שלמה רבין – אב"ד העדה הבוכרית בארה"ב וקנדה, וצאצאו הישיר של הרב פנחס 'הגדול'. בדברים שנשא בפני הקהל, תיאר הרב רבין את סיפור הנס כפי שעבר מדור לדור במשפחתו, וחתם את דבריו בברכה מרגשת לזכר הקדושים ולכבוד השורשים העמוקים של הקהילה.

בהמשך נערך סיור מרתק בין סמטאות הרובע היהודי העתיק של בוכרה, בשיתוף עם נציגי הקהילה המקומית, שהצטרפו אל המשלחת ופתחו את ליבם למפגש חם ולשיח משותף. הרבנים נאמו, חלקו דברי תורה, ופתחו צוהר לעבר המפואר של הקהילה – מן ההווי החברתי ועד המסורת ההלכתית המיוחדת.

נבואי: חנוכת בית העלמין המשופץ ומעמד מרשים לזכר הלוחמים

בשלב הבא המשיכו חברי המשלחת לעיר נבואי. שם נערך טקס רב משתתפים אליו הגיעו למעלה מ-400 אנשים – יהודים בוכרים מרחבי העולם, בני משפחותיהם, ונציגים מקומיים של הקהילה היהודית והבוכרית באוזבקיסטן. גולת הכותרת הייתה חנוכת בית העלמין היהודי בעיר, אשר עבר שיפוץ מקיף שנמשך זמן רב.

ראש העיר נבואי ואישי ציבור מקומיים, יחד עם שליחים מישראל וקהילות בוכרה ברחבי העולם, נטלו חלק באירוע בהנחיית עורך ה'בוכריאן טיימס'מר רפאל נקטלוב. נציגי הקונגרס הבוכרי העולמי– מר יעקב בבייב שאף נאם במהלך האירוע , מר בוריס דוידוב, מר אמנון אהרונוב ומר ראובן שמעונוב – בנוסף השתתפו גם חבר מועצת העיר רמלה מר אברהם דז'ורייב וחברת מועצת העיר אור יהודה הגב' ז'אנה כהן שאף נשאו דברים נרגשים והדגישו את מחויבותם לשימור הזיכרון היהודי הבוכרי ולהעברת הלפיד לדור הצעיר, במהלך כל האירוע הביעו הנואמים והמשתתפים הרבים הוקרה לפעילות הרב גונית של נשיא קונגרס יהודי בוכרה מר לב לבייב, ועל הירתמותו לסייע בכל אשר נדרש.

במרכז האירוע נערך טקס ממלכתי ומרשים על ידי חיל המשמר האוזבקי, שנערך באנדרטה החדשה לזכר לוחמים יהודים בוכרים שנפלו במלחמת העולם השנייה. במעמד מרגש במיוחד, הוזמן הרב שלמה רבין להסיר את הלוט מעל האנדרטה החדשה – בה שובצה מנורה כסמל יהודי מובהק, והנצחה לתרומתם של יהודי בוכרה להגנה על העולם החופשי.

חטרצ’י: אבן פינה, הנצחה ומוזיאון חדש

היום נחתם בביקור בעיר חטרצ'י, שם נערך טקס הנחת אבן פינה לשיפוץ בית העלמין המקומי. אחת ההפתעות הגדולות במסע הייתה הצבת שלט הנצחה ייחודי, בו הונצחו שמותיהם של רבני הקהילה לדורותיהם. להתרגשות המשתתפים נוספה ההפתעה, כאשר גילו ששמותיהם עצמם מופיעים בשיש – הוקרה לפועלם הרבני ולהמשכיות הקהילה. במהלך האירוע נאם חבר נשיאות הקונגרס מר בוריס דוידוב שחיזק את ידי העוסקים במלאכה ובינהם קהילת יוצאי חטרצ'י והאמן שמעון פולטוב שמשקיע זמן חשוב בשיקום ותיאום הגורמים הרלוונטים בבית העלמין. 

ראש העיר חטרצ'י לא חסך במאמצים להעניק לאורחים קבלת פנים מלכותית. לאחר הטקס הוזמנה המשלחת לביקור במוזיאון העירוני החדש, שהוקדש בין היתר ללוחמים היהודיים ולחיי הקהילה היהודית שהתקיימה בעיר במשך דורות. המקום עוצב ברוח מורשת יהדות בוכרה, ובליווי תזמורת מקומית נפתח בטקס רב רושם. במהלך הביקור הוצגו תערוכות, מסמכים היסטוריים, תצלומים נדירים ומוצגים מרגשים שהביאו לידי ביטוי את התרבות וההיסטוריה של יהדות בוכרה.

מסע הרבנים תשפ"ה: השיבה לסמרקנד, קביעת המזוזה, ציון דניאל הנביא ושבת בלתי נשכחת

לאחר האירועים רבי-המשמעות בעיר נבואי וחטרצ'י, שכללו את טקס חנוכת בית העלמין והסרת הלוט מהאנדרטה ללוחמים הבוכרים, המשיכה המשלחת בדרכה, וחזרה לעיר סמרקנד – אחת הערים המרכזיות והמרגשות ביותר במסע כולו. העיר, שהייתה לתחנת הפתיחה של המסע, קיבלה שוב את פני המשתתפים בהתרגשות רבה, והפעם – לביקורים נוספים באתריה המיוחדים והעמקת הקשר עם ההיסטוריה היהודית המפוארת ששורשיה נטועים באדמת המקום.

ביקור נוסף ברובע היהודי: מעמד קביעת מזוזה בבית הכנסת 'גומבז'

אחת התחנות הראשונות עם החזרה לסמרקנד הייתה הרובע היהודי. שם, בלב הקהילה היהודית ההיסטורית, התקיים מעמד נדיר ומרגש במיוחד: קביעת מזוזה חדשה בכניסה לבית הכנסת 'גומבז' – בית כנסת מיתולוגי שפעל במשך עשרות שנים ברציפות ושימש מרכז רוחני לקהילת יהודי סמרקנד.

הטקס היה מלא בתחושת קדושה. המזוזה החדשה, אשר הובאה במיוחד מארץ ישראל, נתלתה על מזוזת הדלת בטקס רב רושם, בנוכחות כלל חברי המשלחת – רבני קהילות, ראשי ישיבות ונציגי הקהילה המקומית. ברגע ההצמדה והברכה, ניכרה התרגשות אמיתית על פניהם של המשתתפים. דמעות של שמחה, הוד והודיה ירדו על לחייהם של רבים, כשחשו את עומק המעמד – חיבור חי בין עבר מפואר לעתיד רוחני מתחדש. 

חגיגות ל"ג בעומר בציון דניאל הנביא

לקראת ערב ל"ג בעומר, המשיכה המשלחת אל אחד האתרים הקדושים והמוערכים ביותר באזור: ציון קברו של דניאל הנביא, אתר עלייה לרגל עתיק, שיהודי בוכרה נהגו לפקוד אותו מזה דורות רבים, ובמיוחד ביום ל"ג בעומר. עם הגעת הקבוצה למקום, נערכה תפילה חגיגית ומרגשת, בה נשמעו מזמורים מיוחדים לל"ג בעומר בשילוב נוסח בוכרי עתיק.

היה זה מחזה מרגש במיוחד: עשרות רבנים ועשרות משתתפים עולים אל הציון העתיק, נושאים תפילה עמוקה לזכרו של הנביא דניאל, וממשיכים מסורת בוכרית מרתקת שחיה לאורך הדורות. האירוע לווה בניגונים מיוחדים שהועברו מדור לדור, ותפילה נאמרה ברוב עם וברגש גדול.

לאחר התפילה, עם רדת הערב, חזרו המשתתפים למלון – שם נערכה סעודת ל"ג בעומר חגיגית שכללה את המאכל הלאומי האוזבקי האהוב – "אושפלוב", אותו בישלו במיוחד עבור המשלחת לפי מתכון בוכרי מסורתי. השיא של הערב היה טקס הדלקת מדורה לכבוד התנא רבי שמעון בר יוחאי, מלווה בשירים ומזמורים מסורתיים לכבוד החג. האווירה הייתה כמעט חסידית במהותה – מלאת חום, קירבה ואור פנימי שהזכיר את ל"ג בעומר במירון, רק בניחוח מזרח-אסיאתי מובהק, "ואמרתם כה לחי"!

קבלת שבת

ביום שלאחר ל"ג בעומר ניתן לחברי המשלחת יום חופשי, במהלכו הסתובבו בסמרקנד, השלימו קניות בשווקים המקומיים, סיירו באתרים היסטוריים נוספים או פשוט נחו והתבוננו לאחור על החוויות הרבות שצברו במסע. רבים מהם תיארו את היום הזה כהזדמנות להעמיק את החיבור למקום, בלי לו"ז לחוץ – פשוט לשהות במקום בו צעדו אבותיהם ולהרגיש אותו.

כאן המקום לציין את רמת האירוח הגבוהה שסיפקה סוכנות הנסיעות "אסיה טרוול", שליוותה את המסע מתחילתו ועד סופו. המשלחת שהתה באחד מהמלונות המפוארים בעיר, עם תנאים מעולים, ארוחות מותאמות לצרכים הדתיים, שירות צמוד ודאגה לפרטים הקטנים ביותר. האווירה הכללית הייתה של חמימות, מקצועיות ותחושת בית – גם בלב הרפובליקה האוזבקית.

שבת בסמרקנד – חוויה של נשמה יתרה

לקראת ערב שבת נערכה קבלת שבת חגיגית ומרגשת במיוחד, בנוסח בוכרי עתיק עם שירה מלווה בכלים מסורתיים. ההתרגשות גברה כאשר התברר כי לא רק חברי המשלחת משתתפים בתפילה, אלא גם ישראלים נוספים שבאו לטיול שורשים והצטרפו למעמד. תפילת קבלת השבת הפכה לחגיגה של ממש – מלאת פיוטים, ניגונים וסיפורי מסורת.

עם סיום התפילה, נכנסו כל המשתתפים לסעודת ליל שבת, שנערכה באולם מרווח בבית המלון. בשולחן המזרח ישבו כל רבני הקהילות, ולצידם ראשי מוסדות חינוך ורבני הדור הצעיר. במהלך הסעודה נשמעו דברי תורה, שירים מסורתיים ייחודיים של יהדות בוכרה, וניגוני שבת שהעבירו רבים מהנוכחים חזרה לימי ילדותם בבית סבא וסבתא. הייתה זו שבת מיוחדת במינה, בה עוצמתה של המסורת הורגשה בכל פרט – מהמאכלים ועד הברכות, מהפיוטים ועד השקט של מנוחת השבת בעיר כה שונה ומיוחדת.

שבת של אחדות, רוח וגעגוע

ביום השבת עצמו התקיימו תפילות שחרית, קריאת התורה, מוסף, מנחה ושיעורי תורה לאורך כל היום. השבת התאפיינה באווירה רוחנית עילאית, ובתחושת אחווה אמיתית בין כלל חברי הקבוצה. כולם ציינו את העובדה שמדובר בשבת יוצאת דופן – לא רק בשל המרחק מהבית, אלא דווקא בגלל הקירבה לשורשים. להיות בשבת בעיר שבה גדלו הוריהם וסביהם, ולשמוע את אותם ניגונים של שבת כפי ששמעו בבית הכנסת "גומבז" ושאר בתי הכנסת הבוכריים העתיקים, היה עבור רבים רגע של סגירת מעגל.

השבת הזו גם הדגישה שוב את הפלא של שימור הזהות היהודית בתוך רפובליקה אסלאמית – מציאות שבה יהודים, לאורך דורות, שמרו על מסורתם באהבה ובמסירות. תחושת געגוע חזקה לימים בהם חיי התורה והמסורת פרחו בערים אלו אפפה את כולם. לא מעטים מהמשתתפים ציינו, בעיניים דומעות, כי "היהדות כאן מעולם לא כבתה – רק המתינה שנשוב ונשיב לה את קולה".

מסע הרבנים תשפ"ה לא היה רק טיול שורשים – אלא אירוע מכונן בתולדות יהדות בוכרה. ההשתתפות של רבנים מרכזיים, אישי ציבור, ראשי קהילות ונציגי הדור הצעיר, הפכה את המסע לחוויה מעצימה, שמטרתה לשמר, לכבד ולחזק את השרשרת הדורית של היהדות הבוכרית.

קונגרס יהודי בוכרה העולמי בנשיאות מר לב לבייב, בשיתוף פעולה עם רשויות אוזבקיסטן ועם הקהילות המקומיות, הצליח לא רק לקיים מסע מוצלח – אלא ליצור תשתית חדשה להמשך הקשר והעשייה ההיסטורית-תרבותית-רוחנית של העם היהודי בחבל ארץ בוכרה.

כפי שציין אחד מהרבנים במסע: "לא באנו להיפרד מן העבר, אלא להתחבר אליו בעוצמה – כדי לבנות עתיד טוב יותר".

סמרקנד

 סמרקנד היא אחת הערים העתיקות בעולם. יהודים חיו בסמרקנד עוד בימי אלכסנדר מוקדון – לפני כ-2,300 שנה. במקורות יווניים נזכרת העיר בשם “מרקנדה”, שהייתה חלק מממלכת סוגדיאנה. קיימת אגדה סמרקנדית בשם “החכם היהודי”, המתארת אירועים בני כ-2,000 שנה.

במאה ה-12 מציין בנימין מטודלה – נוסע מספרד, קהילה יהודית עניפה בסמרקנד. לאחר כיבוש העיר בידי המונגולים בשנת 1220, הקהילה כמעט נעלמה.

במאה ה-14 הכריז טימור לנג על סמרקנד כבירת האימפריה שלו, והביא אליה רבבות בעלי מלאכה מפרס. תחת שלטון שושלת התימורים (1370–1499) נרשמה התחדשות של הקהילה היהודית.

מהמאה ה-16 הייתה סמרקנד תחת שלטון חאנות בוכרה, שהוקמה על ידי שבטים טורקיים. בשנת 1533 הועברה הבירה מסמרקנד לעיר בוכרה. החאנות נשלטה על ידי שושלות שונות, ביניהן השייבאנים והאשטארחנים.

במאה ה-16 הוקמו גם חאנות חיווה ולאחר מכן (1709) גם חאנות קוקאנד, שכללה את עמק פרגנה ואת דרום קזחסטן.

במאות ה-17 וה-18 הפכה בוכרה למרכז ההתיישבות היהודית המרכזי באסיה התיכונה – ומכאן נובע הכינוי “יהדות בוכרית”. גלי הגירה חדשים לסמרקנד התרחשו במחצית השנייה של המאה ה-18, בעקבות כיבוש בוכרה וסמרקנד על ידי המלך הפרסי נאדיר שאה ב-1740. לאחר מותו ב-1747, חזרו חאנויות בוכרה לעצמאות.

בראשית המאה ה-19 חיו בסמרקנד כ-400–500 יהודים. מנהיגם היה אבא -זבדל והרב היה בנימין פוזאייל, שהגיע מבוכרה. ב-1827 בנו היהודים את בית המרחץ שלהם, וב-1843, ברשות אמיר בוכרה, רכשו שטח של 300 דונם והחלו להתגורר בנפרד מהמוסלמים.

בשנות ה-1850 הגיעו לסמרקנד יהודים מאיראן (בעיקר ממשהד), עיראק (בגדד) ואפגניסטן (קאבול), והשתקעו ברובע היהודי.

ב-1868 נכבשה סמרקנד על ידי הרוסים והפכה לחלק ממחוז טורקסטן. מרכזו של המחוז היה טשקנט.

יהודי האזור נחלקו לשתי קבוצות – “יהודים בוכריים” ו”ילידים” (טוזמים): היהודים שחיו בחאנות בוכרה לעומת אלה שחיו בשטח שנכבש על ידי הרוסים.
לפי מפקד האוכלוסין של 1916, בסמרקנד חיו 12,000 יהודים.

אחרי מהפכת 1917 השתלטו הקומוניסטים על השלטון והקימו את ברית המועצות (1922). באסיה התיכונה הוקמו חמש רפובליקות: אוזבקיסטן, טורקמניסטן, טג’יקיסטן, קירגיזסטן וקזחסטן. בין 1924 ל-1930 סמרקנד הייתה בירת אוזבקיסטן.

אז פעלו בעיר מעל ל-20 בתי כנסת. אך בשלטון הסובייטי נסגרו מרביתם, ועד 1940 נותר בית כנסת פעיל אחד – “גומבז”, והאחרים הפכו למבני ממשל.

בסמרקנד שני בתי קברות יהודיים, העתיק יותר קיים כ-230–250 שנה, נמצא סמוך למוזוליאום המוסלמי “שוחי זינדה”. זהו בית הקברות היהודי הגדול ביותר במרכז אסיה – כ-12 הקטאר, עם יותר מ-10,000 קברים.

קיימות מאות קברים ללא שם של יהודים אשכנזים – שהגיעו לעיר בזמן המלחמה (1941–1945) ממדינות כמו רוסיה, אוקראינה, פולין, בלארוס ובסרביה, ונפטרו מרעב ומחלות.

ב-1905 נבנה בית טהרה (חונאקו) שתכנן דוד בן אברהם (“חאמוֹמי”). אותו דוד גם בנה את ה'סנהדרין' ב-1891, ושיפץ את בית המרחץ ב-1883.

ב-2002 הוקם אתר הנצחה בשם “האם האבלה” לזכר היהודים הבוכריים שנפלו במלחמה. ב-2005 הוצב פסל לזכר משה קלונטר, ראש הקהילה (1815–1878).

בית הקברות האשכנזי בעיר הוקם בשנות ה-1880. הוא נמצא במרכז העיר, שטחו 2 הקטאר ויש בו כ-2,000 קברים, כולל כ-20 של שבויי מלחמה אוסטרים ממלחמת העולם הראשונה (1915–1917). חלק מהיהודים האשכנזים נקברו גם בבית העלמין הבוכרי.

חטרצ’י

 חטרצ’י – עיירה קטנה הנמצאת כ-120 ק”מ מסמרקנד. בתקופת שלטון הצאר, חטירצ’י נכללה תחת חאנות בוכרה והייתה עיר גבול עם קטקורגן. בתקופה הסובייטית נכללה במחוז סמרקנד, וכיום שייכת למחוז נבאוי.

הגעתם של היהודים לעיירה חטרצ'י

אין מידע מדויק על זמן התיישבות היהודים בחטרצ’י, אך קיימות עדויות על קיומם כבר במאה ה-18. לפי המסורת, היהודים הראשונים הגיעו מבוכרה. הם עסקו במסחר והחליטו להשתקע במקום. ככל הנראה, הקהילה היהודית התגבשה בתחילת המאה ה-19.

בסוף המאה ה-19 מנתה הקהילה היהודית למעלה מ-1,000 איש. במקום פעלו רבנים מוכרים, מורים ובית כנסת קהילתי.

בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 עברו יהודים רבים מהעיר לערים אחרות במחוז טורקסטן, שכן השלטון הצארי העניק זכויות שוות לכל התושבים באזורים הכבושים, כולל יהודים.

במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, תחת השלטון הסובייטי, נסגר בית הכנסת וכל ספרי התורה הוחרמו. התפילות התקיימו בבתים פרטיים.

לאחר מלחמת העולם השנייה (1945) חיו בחטרצ’י כ-150–180 משפחות יהודיות. הקהילה רכשה בית פרטי ששימש כבית כנסת.

בשנים 1972–1974 היגרו רבים מיהודי חטירצ’י לישראל, והצעירים עברו לערים הגדולות של אסיה התיכונה. לאחר גל ההגירה הגדול בשנות ה-90, לא נותרו יהודים בחטרצ’י.

עולים מחטרצ’י החיים כיום בישראל וארה”ב הקימו קרן לשיקום בית העלמין היהודי בעיר. בית העלמין היהודי בעיר קיים כנראה מאז אמצע המאה ה-19. הקברים העתיקים ביותר מתוארכים לשנות ה-1880. חלק מהשטח הוחרם על ידי השלטונות הסובייטיים לטובת שדות כותנה, ולכן קברים עתיקים רבים לא שרדו. שטח בית הקברות כ-1.5 הקטאר, ובו כ-800 קברים.

נבואי

 נבואי – עיר באוזבקיסטן, השוכנת בין סמרקנד לבוכרה. שמה הקודם היה קרמינה. מהמאה ה-16 הייתה תחת חאנות בוכרה.

 תחילת החיים היהודיים בנבואי

העדויות הראשונות לקיום קהילה יהודית קבועה במקום הן משנת 1830, אז עברו לשם יהודים מבוכרה עם משפחותיהם.

ב-1872 הוקם רובע יהודי שכלל כ-60 בתים. בשנת 1889 פעלו בעיר בית כנסת ומקווה. בעת עליית השלטון הסובייטי, התגוררו בעיר מעל 1,000 יהודים. במרץ 1918 התרחש בעיר פוגרום נגד היהודים, ביוזמת הצבא האדום, בהנהגת מושל מחוז טורקסטאן, פ. קולסוב. בשנות ה-30 הוקם בעיר קולחוז יהודי.

 בשנת 1949 נסגר בית הכנסת והוסב לאכסניה לסטודנטים. בשנת 1970 הוחזר המבנה לקהילה היהודית. רבים מיהודי העיר עברו לטשקנט, סמרקנד וערים אחרות. במהלך גל העלייה ההמוני של שנות ה-90, לא נותרו יהודים בעיר.

בית העלמין היהודי בעיר נוסד בשנות ה-1860. שטחו כ-1.5 הקטאר ויש בו כ-1,000 קברים. הוא נמצא ליד בית העלמין המוסלמי סמוך לקבר קאסם שייח. ב-1959 נבנה בו חונאקו (מבנה להלוויות וטהרה). בשנות ה-80 שופצה חלקה מיוחדת שבה קבורים יהודים פליטים מהמלחמה – שהגיעו ממערב ברה”מ.

בשנת 2004 הוקמה מצבה עם שמות הנופלים היהודים הבוכריים מהעיר שנפלו במלחמת העולם השנייה. יוצאי נבוי הקימו קרן לשימור בית העלמין היהודי.

בוכרה

 בוכרה היא אחת הערים העתיקות ביותר באסיה התיכונה. במאה ה-10 הייתה מרכז תרבות ומדע תחת שלטון הסאמנידים הפרסיים. מתקופה זו שרד קבר איסמעיל סאמני.
במאה ה-13 נכבשה העיר בידי המונגולים ונהרסה. לאחר נפילת האימפריה של תימור, הפכה בוכרה לבירת חאנות בוכרה במאה ה-16.
ב-1920 נכבשה העיר על ידי הרוסים והוכנסה לרפובליקת אוזבקיסטן הסובייטית (1924).
לפי המסורת, יהודים הגיעו לבוכרה מהאימפריה הפרסית במאה ה-5, בתקופת המלך פירוז. מסורות אחרות טוענות שלא היו יהודים בבוכרה לפני האסלאם. ההיסטוריון נרשחי מהמאה ה-10 כתב שהיהודים הגיעו לעיר רק לאחר הכיבוש הערבי במאה ה-8. במאה ה-17 וה-18 גדלה הקהילה כתוצאה מהגירת יהודים מאיראן, עיראק, תימן, סוריה ומדינות נוספות. בוכרה הפכה למרכז הקהילה היהודית של אסיה התיכונה.
היהודים גרו ברובעים יהודיים נפרדים – שלושה עיקריים:

1. “מהליי קונה” (הרובע הישן)
2. “מהליי נאו” (הרובע החדש)
3. “מהליי אמיראבאד” (רובע אמיראבאד)

 קם גם רובע של “יהודי צ’אלה” – יהודים שהתאסלמו בכפייה. בתחילת המאה ה-19 מנו כ-400–500. חלקם נטמעו, אך רובם חזרו ליהדות ועברו לערים אחרות.

בית הכנסת הראשון ב”מהליי קונה” נבנה במאה ה-17, בתקופת שלטונו של חאן אימאם-קולי (1611–1642) – בית כנסת זה פעיל עד היום (כ-400 שנה).

ברובע “מהליי נאו” פועל בית כנסת שנבנה ב-1800 על ידי יצחק (בכינויו זאמבור), ושופץ ב-1862 על ידי הסוחר יעקבבוי.

לפי דברי הנוסע י. מיינדורף (1820), היהודים בבוכרה היו בעלי מפעלים, סוחרי משי, ובעלי מונופול בתחום צביעת הבדים.

הם סחרו בהצלחה עם הודו, אפגניסטן, קשגר ורוסיה.

בשנת 1793 הגיע לבוכרה מצפת הרב יוסף ממון אל-מגריבי (1752–1822), שמוצאו ממרוקו. הוא השפיע רבות על החיים הדתיים, לימד תלמידים רבים, וחלקם הפכו לרבנים בקהילות בוכרה והסביבה. קברו נשמר בבית העלמין ונחשב לאתר קדוש.