פעם שוחחו שני חסידים של האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, רבי אייזיק מהומיל ורבי אייזיק מויטבסק. בנוסף לחסידותם, שניהם היו גאונים גדולים. רבי אייזיק מויטבסק היה בעברו 'מתנגד' שלא השתייך לתנועת החסידות ולמד תורה אצל דודו, גאון ליטאי ידוע.
"מה ההבדל בין התורה שלמדת אצל הרבי ובין התורה שלמדת אצל דודך הגאון?", ביקש חברו רבי אייזיק מהומיל לדעת. ענה לו רבי אייזיק מויטבסק: "ההבדל היה בעיקר ההרגשה לאחר הלימוד". ורבי אייזיק החל לבכות בכי חרישי.
"במה התבטא ההבדל בהרגשה לאחר הלימוד?" המשיך חברו ושאל. רבי אייזיק, עדיין בוכה, החל לומר, "כאשר סיימנו לשמוע שיעור של דודי הגאון, חשנו תחושה של התרוממות הרוח. הנה, אנו יודעים עוד פלפול גאוני ועוד חידוש תורה גאוני.
"אך כאשר סיימנו לשמוע שיעור מפי הרבי, הרגשנו תחושת שברון לב מכך שאין לנו כל מושג מהפנימיות שבתורה, מהגסות האישית שלנו, מכך שאנחנו לא מרגישים בגלוי את נותן התורה, הקדוש ברוך הוא…"
חג השבועות הוא חג מתן תורה, אבל הפעם אבקש לדבר איתכם לא על התורה, אלא על נותן התורה!
אין לי ספק שאנחנו חיים בשנה ובתקופה היסטורית. רק עיוור לא רואה זאת. האירוע שהתרחש לאחרונה בו נהרג נשיא איראן ראיסי פחות מחודש אחרי ששיגר מאות טילים כלפי ישראל, הוא בעיניי אירוע היסטורי בסדר גודל תנכ"י, עם גילוי אלוקות של בורא עולם בלי שום הסתר.
כמו נס ההצלה של עם ישראל במגילת אסתר (שגם הוא התרחש באותה מדינה, פרס), כך גם כאן, הקב"ה מראה לנו: אני איתכם, אני זוכר אתכם, אני אוהב אתכם, אני שומר עליכם.
קרו עוד דברים מדהימים מאז, במבצע נועז החזירו בשבת האחרונה כוחות הביטחון של ישראל בחסדי ה' ארבעה חטופים חיים, בריאים ושלמים, מתוך עומק האויב, מתוך ציפורניהם המרושעות של אלפי מחבלי חמאס חמושים ששמרו עליהם בעשרות מעגלים, כמו ששומרים על יהלומים בתוך עשרות כספות משוריינות.
הקב"ה עושה לנו ניסים גלויים ומראה לנו בשנה האחרונה בגלוי את ידו הגדולה והקדושה.
עלינו לזכות רק לדבר אחד – לא לפספס את הרגע. לא לעבור ליד האירועים ולהסתכל עליהם רק במשקפיים של חדשות אקטואליות, אלא במשקפיים של יהודי שמצליח לראות את הפנימיות של האירועים.
אין לי ספק שגם בזמנים הכי גדולים עם הניסים הכי מדהימים שהקב"ה עשה לעם ישראל כמו יציאת מצרים וקריעת ים סוף, היו כאלה שלא הצליחו להסתכל על האירוע במבט אמיתי והיסטורי. הם היו עסוקים בשטויות קטנוניות ובמקום לראות את הנס האלוקי האדיר, הסיחו את דעתם ופספסו את המאורע ההיסטורי.
אפילו במעמד הר סיני, תאמינו או לא, בו התרחש הגילוי האלוקי הגדול ביותר בהיסטוריה – "וירד ה' על הר סיני", בו שמעו בני ישראל בעצמם ובאוזניהם את הקב"ה אומר להם "אנכי ה' אלוקיך"… "לא יהיה לך אלוקים אחרים על פני"… "לא תעשה לך פסל וכל תמונה"… היו כאלה שכמה ימים בלבד אחרי מתן תורה נפלו נפילה קשה מאוד, וחטאו בחטא הכי נורא, חטא של עבודה זרה, חטא העגל, ועברו על אחד מעשרת הדיברות "לא תעשה לך פסל", ששמעו מהקב"ה בעצמו רק עכשיו!
איך קורה דבר כזה? איך יהודי מצליח להתדרדר לכזו תהום של חטא העגל, רגע אחרי מעמד הר סיני ומתן תורה?
התשובה ניתנת בתורת החסידות: הקב"ה ברא לנו עולם קשוח עם יצר רע, והרצון של הקב"ה הוא שיהיה לנו דווקא עולם כזה, תחתון וקשה, ודווקא בו אנחנו נתעורר ונגלה את הניצוץ האלוקי, נלמד תורה, נקיים מצוות ונגלה שיש הקב"ה בעולם!
לאדם יש בחירה חופשית בכל רגע נתון – להתדרדר למקומות הכי אפלים, או להתרומם לגבהים הכי מוארים ומדהימים.
הבחירה היא בידינו. והיא חופשית לגמרי.
בחג השבועות תשפ"ד יש לנו בחירה חופשית: האם להתעסק בשטויות, בפוליטיקה, במחשבות קטנוניות, או להתעורר, להתרומם, להבין את גודל השעה, לראות את הניסים המדהימים שהקב"ה עושה לנו, להודות לו, להתחבר אליו ופשוט להגיד לו תודה באהבה גדולה.
