באחד מימי שהותי בעיר הנובר, בירת מחוז סקסוניה התחתונה שבגרמניה, נועדתי לפגישה עם נשיא המרכז של הקהילה הבוכרית בעיר, יוחנן (יורי) מוטייב, בדרכנו למבנה אייקוני של תחנת רכבת לשעבר, מבנה בעל מאפיינים אדריכליים קלאסיים, המשמש כיום כמרכז חב"ד בעיר. "למקום הזה יש היסטוריה מאוד יוצאת דופן", התחיל יורי את סיפורו ברגע שיצאנו לתחנת הרכבת לשעבר. הרב בנימין וולף ז"ל ורעייתו הרבנית שטערנא עברו להתגורר בהנובר בשנת 2005. כאן הקימו את בית חב"ד עבור יהודי העיר, ביניהם ולצד הקהילה האשכנזית היו יוצאי ברית המועצות דוברי רוסית רבים, קווקזים, בוכרים ושאר יהודי מרכז אסיה שהגיעו להנובר. לא כולם בעיר האמינו שהקהילה היהודית הקיימת (הוותיקה) זקוקה לזוג הצעיר הזה. אך כאן, המקום שבו הצניעות של וולף, גינוניו החמים באמת והחיוך התמידי נשאו פרי. הרב וולף אהב אנשים וראה בכל יהודי נשמה יקרה מפז. פעילותו הצליחה כבר מהיום הראשון. הרב וולף ורעייתו שינו תוך זמן קצר את חייהם של אלפים רבים של יהודים בעיר והכניסו לתוכם אלמנטים נחוצים של רוחניות ומסורת.
הצרות הגיעו ממקומות לא צפויים. בערב יום שישי, 24 באפריל 2020, זמן קצר לאחר כניסת השבת, נפטר הרב בנימין וולף באופן טרגי בגיל 43. הוא הותיר אחריו את אשתו ושמונת ילדיהם בגילאי 4 עד 19 יחד עם אלפי בני משפחה, חברים, תלמידים ובני קהילה המומים וכואבים. לאחר הטרגדיה הזו, החליטה משפחת וולף להישאר בהנובר, בעזרת תנועת חב"ד, הצליחו לגייס כספים ולרכוש את בניין התחנה הישן, בו פתחו לאחרונה מרכז חב"ד חדש בהנובר, שקרוי על שם הרב וולף, 'בית בנימין'.
כאשר יצאנו מהחניון לכיוון המרכז, פגשנו את הרבנית שטערנא בכניסה למרכז התורני, לצידה היה חתנה, שליח חב"ד בעיר הרב לוי יצחק גוטליב, שלאחר פטירת חותנו הפך לרב המרכז היהודי ובית הכנסת "בית בנימין". כבר מהמילים הראשונות של השיחה, הרבנית שטערנא, אישה נמרצת עם תחושת שליחות עמוקה, סיפרה לי על הקשר עם הקהילה הבוכרית בעיר והעומד בראשה. "יורי עשה הכל למען יהודי בוכרה, למען קהילת הנובר, זה השירות הגדול שלו לקב"ה", הדגישה הרבנית, "אנו משתפים פעולה ועוזרים אחד לשני. אי אפשר אחרת בזמנים הקשים שלנו". אמר הרב גוטליב.
בתוך בית חב"ד בעיר, נכנסנו לחלל חדר האוכל והמטבח, מאחורי דלת כבדה מצאנו את עצמנו בתוך מנהרה עם טפטוף של מים מהתקרה וריח לחות כבד, "מסילות הרכבת עוברות מעל המנהרה הזו", המשיכה הרבנית "תראה כמה מקום יש כאן. חבל שהעירייה לא נותנת לנו אישור להשתמש במנהרה לצרכינו".
"אבל בכל זאת יצרת כאן מחסן קטן," אמרתי, והיא השיבה. "זה לא מספיק, המרכז גדל, יש עוד ועוד דברים וציוד וצריך לאחסן את הכל. יש רכבות שעוברות מעל המנהרה, היא מיועדת לשאת עומסים כבדים ולנו כמו לעירייה חשוב מעניין הבטיחות" תוך שהיא מצביעה על הקסדות הצהובות שתלויות על הקיר ומשמשות את פקחי העירייה". ובכן, אמרתי, אם הקסדות האלה ישכנעו את הפקחים העירוניים במשהו, אז בהצלחה.
בית בנימין
שליחותו של הרב בנימין ז"ל תתפוס ללא ספק מקום חשוב בהיסטוריה היהודית של אירופה המודרנית, ולפיכך ראוי להזכיר במיוחד את שליח הרבי שעל שמו קרוי הבית חב"ד "בית בנימין" בעיר.
הנה מה שכותב הרב דוד מרגולין על אישיותו של השליח:
בנימין וולף נולד בקריית מלאכי, ישראל, ב-12 בספטמבר 1976, בנם של הרב מני וולף ורעייתו פייגה, שהיו בין הראשונים שהתיישבו בשכונה החדשה 'נחלת הר חב"ד'. בנימין למד בישיבות חב"ד בקריית גת ולאחר מכן בכפר חב"ד, שנה בניו יורק, שם המשיך את לימודיו בישיבת ליובאוויטש המרכזית ב-770 Eastern Parkway בשכונת קראון הייטס בקווינס, ניו יורק. תוך תחושת שליחות עמוקה ורצון לפעול למען היהודים בעולם, נסע הרב וולף ללמוד בחו"ל, תחילה במילאנו ולאחר מכן למבחני ההסמכה לרבנות ביוסטון, טקסס. שם שילב לימוד תורה ופעילות למען הקהילה. "לא היה אדם שבני לא יכול היה להסתדר איתו", נזכר הרב שמואל גופין, מנהל חב"ד מידטאון (מיאמי), שעבד עם וולף בניו יורק וביוסטון, ולאחר מכן כחצי שנה בעבודה עם תיירים ישראלים בבית חב"ד בבנגקוק, תאילנד. "הוא היה נעים לכולם, איש אמת".
בשנת 2000 נישא הרב וולף לשטערנא לבית גרינברג, וזמן קצר לאחר מכן יצאו הזוג לשליחותם הראשונה בעיר אודסה שבאוקראינה. שם בין יתר הפעילויות, ניהל הרב בנימין את קייטנת 'גן ישראל'. בני הזוג למדו את השפה הרוסית במהלך שליחותם, מה שהקנה להם את היכולת לסייע לקהילת דוברי הרוסית בהנובר, בשנת 2005 עבר לעיר הנובר בגרמניה יחד עם שלושת ילדיהם ועד לתקופת הקורונה הרימו את קרנה של הקהילה היהודית בעיר, הידיעה על מותו בטרם עת של הרב בנימין זעזעה את כל הקהילה היהודית בגרמניה: "בלב שבור ובכאב עמוק נודע לנו על פטירתו של עמיתנו ושותפנו היקר הרב בנימין וולף", אמרו ראשי תנועת חב"ד בגרמניה, בהודעה לעיתונות בגרמנית ובעברית שפורסמה לאחר צאת השבת. "הוא נלקח מאיתנו בשיא הכוח והפעילות שלו, הוא אובדן נורא עבור יהדות גרמניה בכלל ועבור יהודי הנובר בפרט". גם הועד המרכזי של היהודים בגרמניה ושגרירות ישראל בברלין, פרסמו הצהרות תנחומים ומודעות אבל בדבר פטירתו בטרם עת של הרב הצעיר, אבל בשום מקום לא הורגשה האבידה כשם שהורגשה בעיר הנובר, עיר של חצי מיליון תושבים שהרב וולף שימש בה כתובת ומענה, עבור הקהילה היהודית המונה למעלה מחמשת אלפים איש.
בנאום במפגש זום בשפה הרוסית לזכרו של הרב וולף, נזכר הרב בערל לאזאר, הרב הראשי של רוסיה והשליח הראשי של תנועת חב"ד ברוסיה, כיצד ביקר בעיר הנובר לפני שבע שנים בהזמנתו של הרב וולף ולקח חלק באירוע החגיגי של הכנסת ספר תורה לבית הכנסת. "נפגשנו עם ראש העיר וראש הקהילה, נפגשנו עם יהודים גרמנים, יהודים דוברי רוסית ויהודים בוכרים ואז עם האדם הזה והאדם הזה, וזה היה בנוסף לתוכנית המרכזית", אמר הרב לאזאר והמשיך "הייתי עד איך הוא מתקשר עם כל אדם, הוא בירך אותם ודיבר איתם כחבריו הטובים ביותר. נדהמתי לראות את הפעילות שלו, זה היה מופלא, כיצד הרב הצעיר מצליח להסתדר עם כולם".
המסורת היהודית מחייבת לקבור את הנפטר בהקדם האפשרי ולמרות נגיף הקורונה המשתולל, בסיוע ראש עיריית הנובר בליט אונאי, התקיימה הלוויתו של הרב וולף ב-26 באפריל אחר הצהריים. רבנים ובני משפחה השתתפו באופן אישי, בעוד כ-15,000 אנשים נוספים השתתפו בהלוויה באמצעות פלטפורמת הווידאו זום, ששידרה את הטקס באינטרנט. תמונות של רעייתו, שטערנא וולף וילדי הרב בזמן קריעת הבגד כסימן לאבלות, זעזעה את כל העולם ובפרט את מכרי המשפחה. הרב וולף נקבר בהנובר, העיר בה הפך לשליחו של הרבי מליובאוויטש ואליה הגיע מתוך כוונה להישאר כאן עד ביאת המשיח.
איך הצלחת להתמודד עם אבל ובמקביל להמשיך בעשייה ובפעילות באופן מלא? לא יכולתי להתאפק ושאלתי את הרבנית שטערנא וולף ברגע שבו יורי ואני עמדנו לעזוב. "זה פשוט" היא השיבה "אנחנו צריכים לבכות ולהתלונן פחות על קשיים ולעבוד יותר למען המשפחה והקהילה שלנו. ותאמין לי, הקב"ה עוזר תמיד".
הקהילה הבוכרית בעיר
נשיא מרכז יהודי בוכרה בגרמניה (JB-SZׂ) מר יורי מוטייב, מתאר את ההכנות האחרונות לאירוע בתחילת ספטמבר, כאשר במסגרת החגיגות המוקדשות לציון עשרים שנה למרכז הקהילה הבוכרית, ייפתח המקווה הראשון של יהודי בוכרה באירופה. "זה יהיה רגע היסטורי עבור כל הקהילות באירופה" תיאר מר מוטייב, "אחרי מאמצים רבים, השקעה ארוכת טווח שתיכננה ואירגנה הקהילה הבוכרית בהנובר, מדובר בפרויקט אחד מיני רבים שמניב תוצאות, תוך רצון לשמור על הקהילה, המנהגים והמסורות שלנו לדורות הבאים".
