"ה' אלוקיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים לרוב"
כתב בעל הטורים וזה לשונו, והנכם, ב' [כלומר, מוזכר פעמיים בתנ"ך המילה והנכם] פעם ראשונה כאן ופעם שניה נאמר "והנכם הולכים איש אחרי שרירות לבו", פירוש, אף על פי שהלכתם אחרי שרירות לבכם, הנכם היום ככוכבי השמים לרוב. עד כאן לשונו.
לכאורה דבריו צריכים ביאור, הרי משה רבינו בכל דבריו כאן, בא לחזק את עם ישראל שצריך להקפיד לשמור על דרכי התורה, חוקיה ומצוותיה בכל הכוח, ללא שום חולשה ורפיון, ובזה שאומר להם שאפילו שהלכו אחרי שרירות ליבם קבלו ברכה, הרי זה לכאורה ההפך הגמור מהמטרה הנכספת, שזה מראה שאפילו שלא מקיימים את התורה, יכול להיות לאדם טוב בחייו וזה לכאורה ההפך מכל מטרתו של משה בעצמו, ואם כן דברי רבינו הטור צריכים עיון.
יש לבאר זאת על פי מעשה (אשיחה נפלאותיך פרשת מצורע). מר שולץ קנה בשלושה מיליון דולר קרקע כפרית באיזור חסר תקנה ברומניה, ונותר ללא כסף וללא עתיד. גם את הדירה שלו ברמת אביב עיקלו לו. הוא נחת ממרום העשירות אל אשפתות העניות והתחיל לחיות מהיד לפה. יום אחד הוא מקבל מכתב מאיים משלטונות המס: באם לא תעביר לידינו סך של 17000 ₪ עבור חובך למס הכנסה, יוצא נגדך צו מעצר. מחוסר ברירה הוא נכנס למשרדי המלווים בריבית קצוצה, והללו החתימו אותו על עשרות מסמכים, והושיטו לו במזומן 17000 ₪. מר שולץ החליט לעשות ביקור בבניין זה, שהיה בבעלותו בעבר. הוא עלה במדרגות וראה שהבניין מאוכלס, הוא המשיך לעלות והגיע לקומה העליונה, שם דליל יותר ומפואר פחות, עד שהגיע לקומה ה-41 קומת הגג, שם הכל היה עדיין מוזנח וטרם סיימו את עבודות החשמל. הייתה שם דלת פלדה, הוא פתח אותה, וסייר בקומה, בחדריה ובמבואותיה ולפתע נטרקה הדלת. הוא ניסה לפותחה אך לשווא, הדלת ננעלה. הוא דחף, בעט, אך לא הצליח לפותחה. הוא נותר תקוע בקומה ה-41 ללא טלפון, ועם שטרות כסף גדולים בכיס. הוא החל לחפש רעיון כיצד להיחלץ, ניגש למעקה וצעק, אך האנשים נראים כחגבים, לא שומעים ולא רואים. לפתע נצנץ רעיון במוחו, הוא שלף את השטרות, הוציא שטר של 100 ₪, זרקו למטה ועקב אחריו, השטר נחת, אדם שמצאו התכופף, הרימו והכניסו לכיסו. הוא זרק עוד שני שטרות, סבתא עם עגלת תינוק הרימה אחד ואיש עסקים עם תיק הרים את השני, אך אף לא אחד הרים עיניו השמימה. הוא זרק עוד עשרה שטרות, העוברים ושבים אספום, אך לא הרימו את עיניהם למעלה כדי לראות מי הוא הזורק. ביאושו כי רב החליט שולץ לזרוק את כל שאר השטרות למטה, אולי אם יבחינו במטר הכסף, יזקוף מישהו ראשו וישלח לו ישועה, אך גם זה לא עזר מאומה… שולץ היה מיואש, עלול הוא למות ברעב. לפתע נצנץ רעיון במוחו, הוא הרים כמה אבני חצץ והטיחן ארצה, אבן אחת פגעה בראשו של עובר אורח, הלה אחז בראשו הפצוע, הרים עינו והפליט קללה. שולץ החליט להמשיך ביידוי האבנים, עשרות מגדפים התגודדו סמוך לכניסה לבניין, כולם הצביעו כלפי מעלה ואמרו: יש שם מטורף רשע בקומת הגג שזורק אבנים, צריך לעצור אותו לפני שיתחיל להטיח בלוקים ויהרוג בני אדם. צוות טכנאי התחזוקה בליווי שוטר, פרצו לקומת הגג, רצו לעברו של שולץ, הסתערו עליו בכמה חבטות וקשרו את ידיו באזיקים. שולץ בכה ובדמעות הסביר לשוטר את פשר יידוי האבנים: אני לא מטורף, פשוט נקלעתי לצרה, זרקתי 17000 ₪ בשטרות ואף אחד לא הביט לעברי, זרקתי אבנים ונחלצתי… השוטר האמין לדבריו ושחרר אותו, שולץ ירד עימם במעלית שקט ונעלב, בלובי הבנין הוא חיפש כורסא, התיישב עגום ומרוסק ועשה חשבון נפש: אני אמנם חילוני, אך יודע שיש אלוקים בשמים, כאשר האלוקים נתן לי המון כסף לא הסתכלתי לעברו, לא הרמתי עיניים לשמים, אספתי והמשכתי בלי לומר תודה. גם כשנפלתי מטה והאלוקים זרק עלי אבנים, עדיין הייתי רחוק מלהבין מי זורק עלי אבנים, אבל האבן האחרונה שיידה בי- השאיר אותי על גג הבניין מושפל וזנוח, היא שעוררה אותי… שולץ אמר לעצמו, "תביט למעלה, זה האבא שבשמים שעורר אותך על ידי אבנים וייסורים, זה הוא ורק הוא", שולץ בכה על הכורסה ושחזר בדמיונו את הצלחותיו המסעירות ונפילתו הכואבת, "ריבונו של עולם" הרהר בדרכו לביתו, "תודה לך על הצלחות העבר ותודה על אבני החצץ שבהווה, התוודעתי למקומי בעולם". כשנכנס שולץ לביתו, הודיעה לו אשתו כי אחד בשם חגורוב מרומניה התקשר עם בשורה טובה, הוא הודיע לו שממשלת רומניה הפשירה סוף סוף את הקרקעות באותו אזור, ועוד מעט יבנו שם והוא הפך למיליונר.
לפי זה מובנים דברי הרב בעל הטורים, משה רבינו עיקר מטרתו היא לחזק את עם ישראל באמונה חזקה, ושילכו בהתמדה בדרך התורה והיראה, והוא רוצה להוכיח להם שהם בנים של הקב"ה והוא רוצה בטובתם, כמו שאב רוצה טובת בניו. והם, עם ישראל בכל מקרה הם בנים שלו, גם כשהם הולכים בשרירות לבם הם בניו והוא משפיע להם רוב טובה ונהיו ככוכבי השמים לרוב, אלא שהם צריכים לדעת שהקב"ה הוא זה שהרבה אותם ונהיו כל כך הרבה, והם צריכים להיות דבקים בו, להודות לו ולדעת שהכל בא ממנו. ובדרך הזאת לא יצטרכו להגיע למצב שחלילה יהיו להם יסורים, כדי שזה יזכיר להם שהקב"ה הוא זה שנותן להם הצלחות. ובזה שיחיו בהכרה מתמדת שהקב"ה הוא זה שנותן להם את כל ההצלחות ומשגיח עליהם על כל צעד ושעל, זה יגרום להם תמיד להתחזק בעשיית רצון ה', וזה עצמו יביא להם את כל ההצלחות ויזכו לחיים טובים ומאושרים.
