והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה וגו' ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואהבך וברכך והרבך וגו'
כתב הרב בעל הטורים וזה לשונו: ואהבך, בזכות אברהם שנאמר בו זרע אברהם אוהבי, וברכך, זה יצחק שנאמר בו ויברך אלוקים את יצחק, והרבך, בזכות יעקב שנאמר בו פרה ורבה, הפסוק מתחיל באות וא"ו ומסיים באות כ"ף, וכן ויתן לך האלוקים מטל השמים, הברכות שבירך יצחק את יעקב, מתחילין בוא"ו ומסיימין בכ"ף, שיהיו לך כל אותן הברכות. עד כאן לשונו.
לכאורה צריך ביאור, איך יתכן שהברכות שיצחק בירך את יעקב יהיו לזה ששומר את המצוות והמשפטים, והרי יצחק בירך את יעקב ונתן לו את הברכות האלו בגלל שהוא יעקב והוא בדרגה גבוהה, כראוי למי שהוא אחד מאבות האומה הקדושה של עם ישראל, ולכאורה הברכות האלו נאמרו דווקא לו, ואיך יתכן שכל אחד יוכל לזכות לברכות אלו שיתקיימו בו?
יש לבאר זאת על פי מעשה [אשיחה בנפלאותיך פרשת עקב], בסמוך לקברו של הרמב"ם בטבריה, שוכן קברו של רבי ישעיה הורביץ זצ"ל, הידוע בכינויו "השל"ה הקדוש", מקום קבורתו של השל"ה בטבריה מעורר פליאה רבה, מאחר שהשל"ה היה מחבר ומקובל, מגדולי התורה בפולין ושימש ברבנות בקהילות מפורסמות: פרנקפורט, פוזנא וקרקוב, ולעת זקנותו עלה לירושלים ונתקבל ברוב פאר והדר על ידי תושבי עיר הקודש, ואף נתמנה לרבה של ירושלים. אם כן מדוע איפה עזב השל"ה את ירושלים, ובחר לו למקום קבורה את טבריה, ולא את הר הזיתים המיועד להיות ראשון לתחיית המתים? אחת האפשרויות היא, שבסוף שנותיו סבל השל"ה מרדיפות ומהצקות של השלטון ובעקבותיהן נאלץ לעזוב את ירושלים ולעבור לצפת. על פי גירסה זו, בחר השל"ה להיקבר בטבריה בגלל סמיכותה לצפת, מקום מגוריו האחרון.
אולם לאיש הממונה על קברי הצדיקים בטבריה לפני כמה דורות, היתה גרסה אחרת. לדבריו, לא איש כהשל"ה יברח מירושלים מחמת המציק. והוא מספר סיפור ששמע לדבריו מאחד המקובלים. השל"ה היה גאון בחלק הנגלה של התורה וגם העמיק חקר בתורת הנסתר, ראשית פעולתו בירושלים היתה חיבורו "שער השמים", ושם גם חיבר את ספרו העיקרי והיסודי "שני לוחות הברית", שעל שמו נקרא השל"ה. לאחר שכתב את ספרו, הראה אותו לאחד הזקנים הנסתרים מגדולי המקובלים באותה עת בירושלים, שאל אותו הזקן כיצד העזת לתת לספרך שם נועז כל כך "שני לוחות הברית"? כששמע השל"ה את שאלתו הנוקבת של הרב, החויר וליבו החל פועם בחוזקה, השאלה היתה במקומה, אכן השם היה נועז ויומרני, אולם מיד התעשת וענה לזקן הנסתר, ומה בכך, למדתי זאת מרבה המנוח של צפת רבי משה אלשיך זצ"ל, הפרשן והמקובל, שקרא לספרו בשם נועז עוד יותר "תורת משה". תשובתו לא הניחה את דעת הזקן: אמנם נכון הוא כי כך קרא האלשיך לספרו, אך מי יערוב לך שנכון נהג, ושאכן היה שלם עם מעשהו? הקשה… דבריו של הרב המקובל עוררו מחשבות נוגות בליבו של השל"ה, ולכן החליט לנסוע לצפת ולברר את התלבטויותיו של האלשיך. לאחר ששוחח עם זקני צפת, נודע לו מפי אחד הזקנים, שהתלבטות דומה כרסמה גם בליבו של האלשיך עצמו ומשום כך ביקש מידידיו שלא לקרוא לו בשם ספרו "תורת משה" כמנהג החכמים, אלא בשמו הפרטי משה אלשיך, לבטל כליל את שם הספר לא רצה, שכן אין לבטל את תורת משה, אך להיקרא על שמו גם כן חשש, ולכן ביקש להתעלם ממנו. תלמידיו מילאו את רצונו, וקראו לו בשמו הפרטי, למרות שבדרך כלל אין התלמידים קוראים לרבם בשמו הפרטי. כששמע זאת השל"ה חלשה דעתו עליו, הצער השתלט עליו ולא ידע כיצד לנהוג, לבטים קשים התרוצצו במוחו, דבר שגרם לו להסתגר בחדרו, על מנת לחשוב כיצד לתקן את מעשהו. כשנודע לאותו זקן מקובל מירושלים עד כמה גדול צערו של השל"ה, נתמלא ליבו חרטה על דבריו הראשונים ובכל מאודו ביקש להפיג את צערו של השל"ה, לכן ביקש לפוגשו ולהפיס את דעתו. התייחד הרב עם השל"ה ואמר לו, "האמת היא שכאשר קרא האלשיך הקדוש לספרו "תורת משה" הסתמך אף הוא על קודמיו". על מי הסתמך? שאל השל"ה בחרדת קודש, "על גדול רבותינו רבי משה בן מיימון הרמב"ם, שקרא לספרו העיקרי "משנה תורה", ענה לו הזקן, זהו שם נועז ביותר השייך לחומש דברים, המכנס את כל דבריו של משה גדול הנביאים, אשר דיבר עם השכינה פנים אל פנים, אם כן הסתמך איפה האלשיך על הרמב"ם, ועליו סומך כל בית ישראל. כך אמר הזקן המקובל מירושלים בבקשו להפיג ולו במעט את הצער שנגרם להשל"ה בעקבות דברי הביקורת שהשמיע על השם שנתן לספרו. כשגברו הגזירות בירושלים, עלה השל"ה לצפת, לא ברח חלילה מירושלים, אלא ראה בגזירות הללו מעין סימן עבורו, להעתיק את מגוריו לצפת, כדי להימצא בסמיכות לרבי משה אלשיך זצ"ל, לבית מדרשו ולמקום מנוחתו. כשהרגיש השל"ה שימיו ספורים, עבר לטבריה וביקש שיקברוהו ליד הרמב"ם, להסתופף בצילו. למקורביו הסביר: אם ישאלוני בבית דין של מעלה על השם שנתתי לספרי "שני לוחות הברית", אוכל להצביע על המורה הגדול בעל המשנה תורה.
לפי זה יש לבאר בענייננו, הרי ידוע מה שאמרו חז"ל "מעשה אבות סימן לבנים", כלומר, שהבנים יסללו לעצמם את הדרך לפי מה שראו אצל מעשה האבות ויעשו את כל מעשיהם כדי שיהיו קרובים כמה שיותר למעשי האבות, וזה מה שעשה השל"ה, שלא רק שרצה למצוא את הדרך להידמות לגדולים שלפניו בקריאת השם של ספרו, אלא רצה להיות קרוב אליהם גם באופן פיזי, ולכן בא לגור בצפת ליד רבי משה אלשיך זצ"ל ונקבר ליד הרמב"ם זצ"ל. וכמו כן אדם שמקיים את התורה והמצוות, הוא גורם שישמור הקב"ה את הברית והחסד שנשבע לאבותינו, כלומר, הוא הולך בדרך העולה בית א-ל, כדי להיות דבק בדרכי אבות, כדי שישתמרו ההבטחות שנאמרו לאבות, ומכיון שהוא דבק באבות בצורה הזאת, על ידי כן הוא זוכה, שמה שהיה מגיע לאבות על ידי שמירת התורה שלהם, יהיה גם לבנים ששומרים את התורה, כיון שהכל זה מהלך אחד, מעשה האבות עם מעשה הבנים.
