הגב' עדינה פרץ, בתו של הרב אגיוף
כשאבא עלה לארץ, המקצוע שלו היה נגר. במשך השנים, כל מה שהוא היה בונה, באופן מיוחד וייחודי קיים עד היום. גם בבית שלהם כיום שצמוד לישיבה, הרהיטים נראים כחדשים. חבריו של אבא היו כל אחד במקצועותיו עובדים במהלך היום ולומדים תורה בשעות הערב. הם ביקשו מאבא, ר' חיים, להסב את מקצועו ולעסוק בחינוך, מאחר וזה הדבר שהכי מתאים לו. הוא היה רואה את אחינו האשכנזים לומדים בערב ועובדים בבוקר, והעתיק מהם השיטה לדרום תל אביב. הוא חיפש מקום שיהיה בו לימוד וקיבל חדר ברחוב הקונגרס ליד בית הספר סיני, שם הוא העביר לימודי ערב, כל יום אחרי שעות העבודה היו מתכנסים שם. בדומה לכך, הוא ראה שבצפון תל אביב יש סניף של בני עקיבא, וישר הוא דאג להקים סניף זהה גם בדרום ת"א ברחוב חזקיהו המלך, שם הם גם רכשו מבנה 'מהפועל המזרחי'.
במשך השנים הם עשו שם הרבה מאוד פעילויות, עד שאחד בשם ר' שמואל עמרם הציע לאבא להקים שם ישיבה לבחורים ולבני העדה הבוכרית. הרב חיים אגיוף ביקש מהרב משה שפירא שהיה חבר ממשלה מטעם המפד"ל, סכום כסף לקנייה של ריהוט, מיטות ושולחנות, ובעקשנות יסודית הלך צעד אחרי צעד והקים את הישיבה, במרחק מטרים ספורים מבית הספר סיני של אגודת ישראל בדרום תל אביב. הוא נכנס לחדרו של מנהל בית הספר וביקש ממנו, שלאחר שעות הלימודים התלמידים יגיעו ללמוד לימודי קודש מלאים, המנהל הסכים וכך צמחה לה הישיבה.
לאחר אישור המנהל נדרש אישור ההורים. אבא עבר מבית לבית ותיאר בפני ההורים עד כמה חשוב שילדיהם ילמדו לימודי קודש. בין המשפחות, הגיע אבא גם אל ביתו של ר' מני אמינוב ושכנע אותו שבנו יצחק יכנס ללמוד בישיבה הזו. הרב מני אמינוב אמר לו: מה שנדרש לעשות אני מוכן. והוא סמך על אבא. לימים, שימש בנו הרב יצחק אמינוב כראש הישיבה. באותם שנים לא היה מטבח בישיבה וכל הילדים הלכו לאכול מדי יום בבית משפחת אמינוב, שהיה במרחק כמה רחובות בשכונת שפירא, ולאחר מכן היו חוזרים ללימוד בישיבה.
כאשר היה צריך לקרוא שם לישיבה, התייעץ ר' חיים אגאיוף עם עזרא יוסף הכהן ז"ל שהיה לו חנות לאביזרי דפוס, והוא הציע את השם 'בית יוסף' ורמב"ם, מאחר ואלו היו שני גדולי עולם משני קצוות שמתקבצים יחדיו לישיבה אחת.
הרב חיים אגאיוף נולד בשנת תרצ"ד להוריו דניאל ויפה אגיוף ז"ל. לאחר שהחליטו לעלות לארץ, אבא היה משמש כמורה לטעמי המקרא. כל ילד שלמד לבר מצווה, פרשת שבוע או דרשה לאירוע מיוחד, אבא היה מלמד אותו. לימים הוא שימש כמורה בבית הספר 'צייטלין' בתל אביב לטעמי המקרא. הרבה מאוד מתלמידיו שימשו כרבני קהילות ובתי כנסיות, והם זוכרים לטובה את אופן הלימוד החוויתי עימו. אבא היה מתייעץ דרך קבע עם 'החזון איש', וכל חג חנוכה היה מכתת רגליו לבית הכנסת רקנאטי, כדי לקרוא להם בתורה, מרחק גדול מהבית שלנו, שהיה צועד לשם יחד עם אימי ע"ה.
הייתה תקופה שרבים היו מתגלחים בתער, אבא קנה מכונות גילוח ולימד עשרות בחורים כיצד להשתמש במכונה ולא בתער, שזה איסור חמור. הם ממש היו מגיעים אלינו הבייתה והוא היה מסביר להם את חומרת העניין וכיצד נכון להתגלח, בזכותו הרבה מאוד אנשים עברו להשתמש במכונת גילוח. רבים זוכרים את אבא עורך מגביות לישיבה, ואוסף תרומות להצלחת התלמידים. פעם אחת הוא קיבל כתרומה דירת שלושה חדרים ברחוב לבנדה, לאחר שהתייעץ עם אימי, הוא דאג שתגור שם אלמנה עם ילדים, על מנת שיחיו ברווח וללא דאגות.
בנוסף לכל הפעילות הציבורית הוא היה איש מסור לביתו ולמשפחה ודאג לנו להכל, לכל מקום שהיינו הולכים היה מלמד אותנו פרשות שלמות, מגילת אסתר, תהילים, והיינו משננים אותם יחד איתו כל הדרך. עד היום אני ואחיי זוכרים את הכל בעל פה, בזכות ההתמדה שלו והחיבה שלו לתורה, והכל כמובן נעשה בדרך ארץ, בנעימות ובחביבות.
בשנת תש"ן אבא קיבל פרס הוקרה מהמועצה הדתית תל אביב יפו לכבודה של תורה, פרס אשר הוענק במסגרת ספרות תורנית – הלכתית. בכל דבר אבא היה אומר: איפה שמתבקש שתהיה, תזכור שגם שם צריך לקדש שם שמיים.
הרב חיים אגאיוף נפטר בכ"ה כסלו תשנ"ו ונטמן בהר הזיתים בירושלים.
