קרינה בבית

אף עין לא נותרה יבשה, קרינה וחברותיה התצפיתניות סימלו יותר מכל את רוח העם החזקה, היכולת לעמוד מול מצבים בלתי נתפסים, לא לוותר, להילחם ולעמוד בעוז מול כל האויבים, מול מחבלי חמאס והרחוב העזתי.

חבריה, משפחתה והעם כולו, לא חדלו מלהתפלל ולהאמין בכל ליבם כי יום אחד היא תחזור אליהם. כל תקופת ההמתנה הייתה רצופה ברגשות מעורבים – תקווה לצד פחד, שמחה לצד דאגה – אך בכל זאת, כולם שמרו אמונה אחת בלב: קרינה תחזור הביתה.

בישראל וברחבי העולם כולו עוקבים בדריכות ובציפייה אחרי כל עדכון שמתפתח בעסקת החטופים, וביניהם חמשת התצפיתניות שנחטפו ממוצב נחל עוז – נעמה לוי, לירי אלבג, קרינה ארייב, דניאלה גלבוע ואגם ברגר שמיועדת להשתחרר בסוף השבוע. בנוסף אליהן, נחטפו גם החיילות אורי מגידיש ששוחררה במבצע חילוץ צבאי ונועה מרציאנו שנרצחה בשבי חמאס. 

לאורך כל הדרך, היו מי שדיברו על המאבק האישי שלהן בשבי. התצפיתניות שנחטפו מבסיס צה"ל סמוך הגדר בעודן בפיג'מות בבוקר השביעי באוקטובר, שבו לאחר 477 ימים בשבי חמאס ברצועת עזה. הליך מעברן התקיים בשבת בשעות הצהריים, לאחר שאנשי חמאס הציגו במפגן ראווה מול ההמון העזתי שהגיע לכיכר פלסטין את החטופות, במטרה לייצר מופע של עסקת שבויים לגיטימית.

 במהלך הימים שהן היו בשבי חמאס, נעשו כאן ע"י בני משפחתה מאמצים רבים מאוד לייצר מתווה, בו המתווכות יוכלו לסכם משא ומתן שבו ניתן יהיה להגיע לעסקת חטופים. מיצג התצפיתניות, קמפיין 'בוחרים בחטופים', ציון יום הולדתה בפארק מורנו בפסגת זאב, אינספור פגישות עם בכירי ממשל ומקבלי החלטות, מסעות הסברה, פוסטרים והפגנות ענק – במטרה אחת, להשיב את כולם הביתה. 

כמה טוב שבאת הביתה, כמה טוב לראות אותך שוב

לקראת המושב השנתי ה-24 שנערך בבנייני האומה בירושלים, הופק סרטון בשיתוף עם הוריה של קרינה ארייב- אלברט ואירינה, יחד עם אחותה של קרינה, סשה ארייב. בנוסף הועלה קמפיין במהלך הבחירות לרשויות המקומיות מטעם מטה המשפחות, במטרה להעלות את המודעות להשבת החטופים. תמונה של קרינה הוצבה בקלפי שבו הצביע נשיא המדינה. אחד הרגעים המשמעותיים במאבק, נערך קצת לאחר היום השלוש מאות מתחילת המלחמה. יום הולדתה של קרינה שצויין בהיעדרה והפך למפגן אדיר של מחאה, במטרה להשיב אותה הביתה. האירוע נערך בפארק מורנו בירושלים, בהשתתפות מאות מבני משפחתה, מכרים ושכנים ובמעמד הרב הראשי לישראל וראש עיריית ירושלים. באירוע זעק הזמר עמיר בניון בשירו: "בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך" מילות השיר קיבלו משמעות מיוחדת לאחר נאומה של סשה ארייב, והאמת, שלרגע אחד יכולנו להרגיש איך כולנו מתגייסים למען החטופים כצבא של תומכים ומתפללים להשבתם. ילדי השכונה הפריחו בלונים צהובים כסמל של תקווה, התושבים הגיעו עם דגלים וחולצות הזדהות. ולכולם תקווה אחת, לראות את קרינה ואת שאר החטופים בבית. 

"לפני עשרים שנה בדיוק ביום הזה, קיבלתי את המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל, את אחותי הקטנה, את קרינה. היום היא בת עשרים, אבל בשבילי היא תמיד תהיה התינוקת שראיתי לראשונה והבנתי שאני אדאג לה כל החיים שלי", אמרה אז אחותה במהלך הערב. והשבוע היא קיבלה את המתנה הכי גדולה שיש, קרינה בבית. 

השבוע (יום ב') הגיעה משלחת מטעם קונגרס יהודי בוכרה אל בית החולים בילינסון, למחלקה הייעודית שנפתחה בעבור השבים. במהלך הפגישה, נפגשו חברי המשלחת וביניהם מנכ"ל הקונגרס הרב יהודה בלוי, סמנכ"ל יוסי ניאזוב, עו"ד אדי מורדכייב, חברת הנשיאות הגב' איריס יליזרוב והגב' שרית מיתר, עם קרינה ארייב ובני משפחתה. מפגש ללא מילים, עם דמעות בעיניים ועם תחושה שאנו עדים לנס. כמה ציפינו, התפללנו וחיכינו לרגע הזה, לראות את קרינה, לראות אותה מוקפת באנשים טובים ובבני משפחתה. אביה, אלברט ארייב שפגש אותנו כבר בכניסה למתחם, ליווה אותנו כאשר על פניו ניכרת תחושת האושר האינסופית, עיניו זרחו, חיוכו התרחב, אין בשורה יותר משמחת מזו, שבתו הקטנה שבה לחיקו לאחר ימים לא פשוטים בהם התמודד חסר אונים. בעקבות בקשת המתדרכים ומטבע הדברים, תוכן הפגישה לא מותר לפרסום. 

חברת נשיאות הקונגרס הגב' איריס יליזרוב תיארה את המפגש במילים: "נכנסנו למתחם והכניסו אותנו לחדר, ראשונה פגשנו את נעמה. זו נעמה? לא האמנתי למראה עיניי, נזכרתי בכמה תפילות ובכמה הפרשות חלה השתתפתי, אמא שלה הוזמנה בזמנו אצל הרבנית רחל בזק, ומאז היא הייתה כל הזמן בראש שלי, שמחתי לראות אותה ובמיוחד לדעת שהתפילות לא הלכו ריקם. לאחר מכן נכנסה קרינה ארייב, אבא שלה הציג אותה. הייתי מלאת התפעלות כמה הבחורה יפה ואיכותית, כמה עצב וכאב היא עברה מעל שנה, ופניה היפות מחייכות, כולה קורנת אור כאילו לא עבר עליה כלום. אמרתי לה: 'כמה את גיבורה ויפה', היא התקרבה והתחבקנו, הרגשתי שאני מחבקת עולם, כמה טלטלות עברנו, בתקווה שנזכה לגאולה בחסד וברחמים.

"שראיתי את קרינה פשוט התרגשתי, והבנתי את מה שאלברט אביה אמר לי אישית לפני כמה חודשים, רצינו להביא לו אות הוקרה למשפחות במהלך המושב השנתי לקרינה, והוא אמר: "אני לא לוקח כלום, את תבואי ותביאי לה בעתיד, אני מחכה שהיא תחזור ואז תעניקו לה אות מגן". אתמול הרגשתי את זה חזק, שחיבקתי את קרינה הרגשתי כמה הרגע הזה מכונן וכמה האמונה והתקווה להעניק לה אישית כמו שאלברט אמר, חזקים מכל דמיון" תיארה הגב' שרית מיתר שהייתה אחראית מטעם הקונגרס על הקשר עם המשפחות השכולות, משפחות החטופים ופצועי מלחמת חרבות ברזל. 

קרינה שבה אלינו, לארץ ישראל, לביתה ולמשפחתה. כעת יש לנו את המחויבות להשיב את כל הבנים והבנות של כולנו הביתה, אין עסקה עם גורמי טרור שהיא טובה, והמחיר הוא כבד מאוד, אבל זו היא המחויבות של כולנו, כקהילה וכעם אחד. 

כאשר נכנסנו למתחם, גורם צבאי תדרך אותנו ואמר, שאחד הדברים הקריטיים בתהליך השיקום הוא התמיכה המשפחתית, החברתית והקהילתית. וכאן לא יכולתי שלא לתאר לעצמי עד כמה חשובה הקהילה כולה שעומדת מאחוריה. קרינה היא לא רק אדם שהוחזר הביתה, אלא סמל לתקווה וזקיפות קומה.

הקהילה הבוכרית, החברים, אישי הציבור וכל עם ישראל מחבקים ואוהבים אותך, אנחנו הכי מאושרים בעולם שחזרת הביתה. 

פדיון שבויים

פדיון שבויים נחשב לאחת המצוות הגדולות והמרכזיות ביהדות, ומהווה ביטוי מובהק לערבות הדדית ואחריות אישית כלפי הזולת. חז"ל הגדירו מצווה זו כחשובה ביותר, עד כדי כך שהיא גוברת על מצוות אחרות.

בגמרא נאמר: "אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים", מצווה זו מגלמת את הערך הבסיסי של קדושת החיים ואת המחויבות לדאוג לצרכיהם של אחרים, במיוחד במצב של מצוקה וסכנה.

ב-7 באוקטובר נחשפנו לאחד הבקרים הקשים והאכזריים שידעה האנושות כולה. האירועים הללו השפיעו על כל אחד ואחת מאיתנו בדרכים שונות, ובפרט עלינו, היהודים החיים מחוץ לישראל. גילינו מחדש את פניה המכוערות של האנטישמיות, שחשבנו שכבר חלפה מן העולם, רק כדי לגלות שהיא עדיין קיימת, חיה ובועטת בשנאה בלתי נתפסת.

כמו כולם, איני יכול אפילו לדמיין את גודל הסבל של משפחות החטופים, זהו סבל בלתי נסבל, נורא ומתמשך.

את קרינה ארייב, למען האמת, מעולם לא פגשתי אישית, אך אבא שלי היה בקשר קרוב עם אביה, ודרכו הבנתי שאנחנו בני דודים רחוקים.

השנה וחצי האחרונות לימדו אותי דבר אחד משמעותי: אנחנו עם אחד, וכולנו ערבים זה לזה. במהלך התקופה הזו, ראינו את עם ישראל מתאחד בתפילה יומיומית למען שחרור החטופים. למדנו לעזור זה לזה בכל דרך אפשרית, וגילינו שעם כל חילוקי הדעות והאתגרים, עלינו ללמוד לחיות יחד, כתף אל כתף, כאחים.

בתחילת המלחמה נשאלתי האם אגיע לעשות מילואים בצה"ל. לאחר מחשבה עמוקה הבנתי שיש ביכולתי לעשות לא פחות – ואולי אף יותר – דווקא מהמקום שבו אני נמצא, בין אם זה באמצעות הסברה, חיזוק הקהילה, או הפצת אור אמיתי.

בכל אירוע שערכנו בשנה האחרונה, הדגשנו שהמעשים שלנו – תפילות, מצוות ועזרה לזולת – יועילו למען שחרור החטופים. גם אם לא תמיד ראינו את התוצאות, בליבנו הייתה התקווה שכל מעשה קטן יכול להוסיף אור ולהביא ישועה.

החיבורים שנוצרו בינינו, היהודים, והכוח שאיחד אותנו, מראים שיש אור בקצה המנהרה. מי כמונו, עם שעבר רדיפות וסבל אינסופי, יודע שבסופו של כל קושי צומח משהו טוב ועמוק.

אני מאחל מכאן לכל עם ישראל להתחזק, להתאחד, ולהמשיך להתפלל לשלומם וחזרתם של כל החטופים. שנזכה במהרה לגאולה שלמה ואמיתית.

דוד ארייב, קולורדו