ידועים דברי חז"ל במסכת תענית דף ל' עמוד ב': "לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב (ט"ו באב) וכיום הכיפורים". ושואלים שם חז"ל, שמובן לגבי יום הכיפורים מדוע הוא נחשב ליום טוב, משום שיש בו סליחה ומחילה, אך מה מיוחד בט"ו באב שנחשב ליום טוב משאר ימים טובים?
אחת התשובות לכך היא, שביום ט"ו באב הותרו השבטים להתחתן זה בזה. זאת אומרת, שעד אז שבט בנימין (לדוגמה) היה מתחתן רק עם אנשים מאותו שבט ולא עם שבט אחר, וכך לגבי שאר השבטים שהיו מתחתנים בינם לבין עצמם, אבל מט"ו באב והלאה התקיימו חתונות גם בין שאר השבטים.
משום מה קיבל יום ט"ו באב שם מפוצץ: "חג האהבה", מה היא באמת אהבה? מהמקורות אנו לומדים שפירוש המילה אהבה הוא נתינה. זאת אומרת, כשאמא אומרת לבנה: "אני אוהבת אותך", היא בעצם אומרת: "אני נותנת לך", ואכן כך הם פני הדברים, הורים כל הזמן נותנים לילדיהם, מהרגע שבאו לאוויר העולם וכן הלאה, וזה מה שמעורר אצל ההורים אהבה לילדיהם- על ידי הנתינה, כך הוא גם בין בעל ואשה, מתחת לחופה דבר ראשון אחרי שהאיש אומר "הרי את מקודשת לי.." הוא נותן לה טבעת, בכך הוא מראה, שהיסוד של הקמת בית בישראל הוא נתינה, נתינה תמידית שלא על מנת לקבל.
מסופר על אדם שישב ואכל במסעדת דגים, שאלו אותו אם הוא אוהב דגים, ותשובתו המיידית הייתה: כן. אמרו לו שהוא לא דובר אמת, כי אם הוא באמת היה אוהב דגים, הוא היה מניח אותם באקווריום ודואג להם לכל מחסורם ולא אוכל אותם, אבל כיון שהוא אוהב את עצמו אז הוא אוכל דגים.
הדבר נכון בתוך הבית וגם מחוצה לו, אדם הרוצה לקבל הנאה מאדם אחר ועוד אומר שהוא אוהב אותו, זו לא אהבת האחר, זו אהבת עצמו, ועוד יתכן שברגע שבטל דבר בטלה אהבה, כשאדם מפסיק להנות מהאחר, אז מתגלים הפנים האמיתיות שלו.
מסופר על אדם מבוגר שקיבל שירות במקום מסוים וביקש מנותן השירות שיזדרז, כיון שעליו להספיק לבקר את אשתו. שאל אותו נותן השירות: היכן היא נמצאת? ענה לו האיש המבוגר: במרכז רפואי, ופירט שהוא סועד אותה, למרות שהיא כבר לא זוכרת ולא מזהה אנשים. שאל אותו נותן השירות: אז אם היא לא זוכרת אותך, למה אתה מגיע לבקרה? ענה האיש המבוגר: אמנם היא לא זוכרת אותי, אבל אני זוכר אותה ואת כל מה שהיא עשתה עבורי.
ישמע חכם ויוסף לקח, העיקר בחיים זה לא לקבל, העיקר זה לתת, כמו שיש שמברכים שנהיה מהנותנים ולא מהמקבלים.
פעם התארחתי במקום מסוים, והיתה שם אלמנה מבוגרת שבעלה נהרג ע"י פעולת איבה והיא התחתנה בשנית עם איש עיוור. שאלתי את המארח, למה היא עשתה זאת? ענה לי המארח, "היא רצתה לעשות חסד". כשאדם בא להקים בית כשיש לו מטרה אחת והיא לעשות חסד עם בני ביתו, מובטח שבית זה יהיה אבן שואבת לחסדים, מעשים טובים וכמובן שלום בית, אהבה, אחווה שלום ורעות.
יהי רצון שימשיכו להיות ימים טובים לכל עם ישראל ושנשמע בשורות טובות וישועות בגשמיות ורוחניות וכל מילי דמיטב, אמן.
