נשיא קונגרס יהודי בוכרה העולמי מר לב לבייב ערך ביקור מרגש ומלא השראה בקהילה הבוכרית בדיסלדורף שבגרמניה, במרכז הביקור: שיחה גלויה ועמוקה על שמירת הזהות, חינוך הילדים, אתגרי ההמשכיות והחיפוש המרגש אחר מנהיג רוחני שיצעיד את הקהילה קדימה. אפוס של זהות, אמונה ואחדות שלא תישבר >> סיקור מיוחד ומורחב
מאת: דודי בן חמו, איגור ישראלוב | דיסלדורף, גרמניה
ישנן פגישות שנמשכות שעות אחדות בלבד, אך הדהודן העמוק מלווה את הלב, הנשמה והתודעה במשך שנים ארוכות. הן אינן מסתיימות עם כיבוי האורות באולם או עם פיזור המשתתפים, אלא ממשיכות לפעום בשיחות הסלון של הלילה, בתוכניות העבודה הנרקמות למחרת בבוקר, ובבחינה מחודשת ונוקבת של כל מה שבאמת יקר, מקודש ובעל ערך בחיינו. כזו בדיוק הייתה פגישתה ההיסטורית של הקהילה היהודית-בוכרית בעיר דיסלדורף שבגרמניה, עם נשיא קונגרס יהודי בוכרה העולמי, מר לב לבייב.
35 שנות אחוות אחים
על הנייר היבש, הקהילה הבוכרית בדיסלדורף אינה נחשבת לקהילת ענק – היא מונה כ-250 נפשות בלבד. אך מאחורי המספר הצנוע והסטטיסטי הזה ניצבים עשרות בתי אב, משפחות שורשיות ומלאות ערכים שהגיעו לאדמת גרמניה בראשית שנות ה-90 של המאה הקודמת. מהיום הראשון שבו דרכו רגליהם על אדמת נכר, נשמרה הנוסחה הקהילתית הבלתי נכתבת: נשארים ביחד, פועלים ביחד וערבים זה לזה.
כבר למעלה משלושים וחמש שנים מצליחים חברי הקהילה לבנות ולבצר בית חם, תוסס ומחבק, תוך שמירה קפדנית, כמעט מקודשת, על הנכסים היקרים ביותר לכל יהודי בוכרי: אמונת אבות יוקדת, מסורת ספרדית-בוכרית עשירה, תרבות ייחודית, שפה היסטורית ואחוות אחים שאינה תלויה בדבר.
זהות ייחודית בלב גרמניה
כיום מתהדרת הקהילה בבית כנסת מפואר ופעיל משלה, בשני ספרי תורה מהודרים שנכתבו בקפידה, במגילת אסתר עתיקה ובכל התשתית הרוחנית והגשמית הנדרשת לניהול אורח חיים דתי ומלא. אך העושר האמיתי של הקהילה בדיסלדורף אינו נמדד ברהיטים, במבנים או בתשמישי קדושה מרשימים – העושר האמיתי טמון באנשיה. "תמיד היינו ונשארנו משפחה אחת גדולה, מלוכדת ואיתנה", מבהירים בהנהלת הקהילה בגאווה גלויה.
לאורך כל השנים זוכה הקהילה הבוכרית לתמיכה כנה, חמה ומחבקת מצד הקהילה היהודית האורתודוקסית בעיר, בהנהגת רבה הראשי של דיסלדורף, הרב שמעון לוין, והרב ולדיסלב קפלן, כמו גם מבית חב"ד המקומי בראשות הרב חיים ברקן. לצד רבני העיר המסורים, את המלאכה היומיומית הכבדה נושאים על כתפיהם חברי הנהלת הקהילה וראשיה, שבעבודה סיזיפית, מסורה ושקטה דואגים שהקהילה לא רק תשרוד את אתגרי הזמן – אלא תפרח, תתפתח ותישאר פועמת וחיה.
שומרים על הגחלת
עם זאת, לצד השילוב המבורך והאחדות האמיצה עם כלל יהודי העיר, שמרו היהודים הבוכרים בדיסלדורף על יציבות קנאית ועקבית בכל הנוגע לייחודם התרבותי והמסורתי. הנגינות המיוחדות של התפילה, המנהגים המשפחתיים העתיקים, המאכלים המסורתיים, הנימוסים והאווירה הבוכרית האותנטית שעוברת מדור לדור – כל אלה שמורים כיהלומים יקרים בכתר הקהילתי.
העיקרון המנחה את הקהילה הוא, שאחדות העם היהודי אינה נבנית מתוך טשטוש זהויות או אחידות כפויה, אלא דווקא מתוך כבוד עמוק ואמיתי לעושר המסורות המגוון של שבטי ישראל. העברת המורשת הזו לילדים ולנכדים אינה מבוצעת כמצוות אנשים מלומדה, אלא מתוך אהבה, גאווה ותשוקה עמוקה.
עבודה שקטה ותוצאות מרשימות
חיי הקהילה בדיסלדורף אינם מתמצים רק באירועי שיא נוצצים ובמפגשים חגיגיים, אלא בעבודה אפורה, רצופה ויומיומית: שבתות חמות ומלאות שירה קדושה, שיעורי תורה קבועים, מועדון נשים פעיל ותוסס, ומפגשים משפחתיים שבהם מועלים רעיונות חדשים ונפתרות בעיות קיומיות.
בתוך השגרה המבורכת הזו נבנית הקהילתיות האמיתית. הדבר המרגש ביותר הוא מעורבותו הערה של הדור הצעיר. צעירים וזוגות צעירים אינם עומדים מן הצד; הם נוטלים חלק פעיל ומרכזי בניהול החיים הקהילתיים, נוהגים בכבוד שמימי ומעמיק במסורת אבותיהם ומבקשים להעביר את הגחלת לבניהם אחריהם.
מפגש בגובה העיניים
על הברכיים הללו נולדה הציפייה הדרוכה וההתרגשות הבלתי מוסתרת לקראת ביקורו של נשיא הקונגרס, מר לב לבייב. עבור אנשי דיסלדורף, מפגש עם מר לבייב אינו עוד ביקור רשמי של אישיות רמת דרג או אורח כבוד חולף. לקראת בואו, ביקש מר לבייב באופן אישי לראות את כולם: מהזקנים ועד הילדים, מההורים ועד בני הנוער. היה לו חשוב מאין כמוהו לפנות ישירות אל הלב של כל חלקי הקהילה ולשוחח עמם בגובה העיניים.
השיחה, כפי שמשחזרים המשתתפים בהתרגשות רבה, הייתה נוקבת, עמוקה, גלויה וכל כך רלוונטית לימינו. במרכז הדברים עמדה שאלת התהום שמעסיקה כל יהודי בתפוצות: מהו עתידם של החיים היהודיים על אדמת גרמניה ובאירופה בכלל?
אחריות דורית וחינוך יהודי
מר לבייב דיבר בלהט רב ובחום אבהי על הקריטיות שאין למעלה ממנה בחינוך הילדים על ברכי ערכי היהדות האותנטית והמסורתית. הוא דן באחריות הבלתי מתפשרת של הורים בבחירת מוסדות החינוך של ילדיהם – בית ספר שאינו מסתפק רק במתן ידע אקדמי וכללי, אלא מעניק לילד יסודות רוחניים איתנים, ערכים מוסריים וגאווה יהודית לאומית.
בדבריו העמוקים נגע נשיא הקונגרס בסוגיות ליבה של המשפחה היהודית, הערבות ההדדית בין הדורות, חשיבות שמירת המורשת, ואף בסוגיית הגיור כדת וכדין עבור אלו המבקשים באמת ובתמים לקשור את גורלם ונשמתם עם העם היהודי.
מנהיגות של דוגמה אישית
עבור הקהילה, ראיית המסירות והעקביות שבה פועל מר לבייב במשך עשרות שנים למען יהדות בוכרה בתפוצות היא מקור לא אכזב של כוח, השראה וחיזוק. מנהיגותו מוכיחה כי שימור מסורת אינו מבצע חד-פעמי או גסטרונומיה של זיכרונות נוסטלגיים, אלא משימת חיים יומיומית הדורשת התמסרות מוחלטת וויתור על נוחות אישית.
תמיכתו של מר לבייב, המלווה את הקהילה בדיסלדורף לאורך השנים, אינה נמדדת רק בטקסים רשמיים, אלא בהתעניינות יומיומית, בשותפות בצרכים הקטנים ובדוגמה אישית המראה כיצד אין לחסוך מאמץ ומשאבים למען קיומו והמשכיותו של העם.
החיפוש אחר המנהיג הרוחני
אולם, לצד הגאווה והשמחה המוצדקת, הציפה הפגישה גם את הצורך הבוער והגלוי ביותר של הקהילה כיום: חסרונו של רב קהילה קבוע, דמות רוחנית מנהיגה מן העדה הבוכרית.
אין מדובר בקהילה שאינה יכולה לתפקד בלעדי רב – הישגי 35 השנים האחרונות מוכיחים כאלף עדים את חוסנה העצמאי והקהילתי. אך כעת, כדי לעלות מדרגה ולבטח את העתיד, זקוקה הקהילה לרועה רוחני שיצעיד אותה קדימה. הקהילה מחפשת מנהיג רוחני שיורד אל העם, יהיה חלק אורגני מהמשפחה המורחבת, וישלוט בפסיפס השפתי והתרבותי המורכב של יהודי גרמניה: מנהיג שיודע לדבר עם הנוער בגרמנית קולחת, לתקשר עם מבוגרי הקהילה בבוכרית וברוסית, לשלוט בשפה העברית, להכיר לעומק את אתגרי החיים של יהודי באירופה המודרנית – ומעל לכל, להוות דוגמה אישית ומקור להשראה.
מציאת דמות ייחודית כזו היא משימה מורכבת במיוחד. "אנחנו מבינים את גודל האחריות ולא מתכוונים להתפשר על איכות המנהיגות", אומרים בהנהגת בית הכנסת. "החיפוש נמשך בעוז, ואנו מאמינים כי בסיעתא דשמיא יגיע הגיבור הרוחני שיעזור לנו לעשות את הצעד הבא והמשמעותי בהתפתחותנו".
תמונה אחת של דורות
כאשר מתבוננים בתצלום המשותף שצולם בסיום המפגש, המראות מדברים בעד עצמם בעוצמה רבה. אין זו תמונה רשמית של אנשים זרים ומעונבים; זוהי פסיפס מרגש של דורות. ילדים לצד אבות וסבים, עיניים נוצצות מאמונה, וזיכרון קולקטיבי ההופך לאחריות משותפת ולחזון מוגדר.
זהו, בסופו של דבר, הלוז והתמצית של מפגשים מעין אלה: לא הנאומים הרשמיים ולא התמונות לפרסום, אלא התובנה המזוקקת שמחלחלת בליבו של כל משתתף בסיום הערב – הידיעה הברורה והמזוקקת למען מה אנו ממשיכים בדרך זו.
מורשת חיה ופועמת
השאיפה של יהודי דיסלדורף אינה להוריש לילדיהם מוזיאון של זיכרונות על "יהדות בוכרה של פעם", אלא להעניק להם יהדות בוכרית חיה, נושמת, פועמת וסוערת. יהדות שנשמעת בתפילות, בעושר השירה סביב שולחן השבת המשפחתי, בכיבוד הורים וסבים, ובערבות הדדית יומיומית.
כל עוד צחוק הילדים מהדהד בין כתלי בית הכנסת בדיסלדורף, כל עוד הצעירים חיים בגאווה את מורשת אבותיהם, וכל עוד ניצבים מנהיגים ושותפי אמת הנכונים להקדיש את חייהם למען הגחלת – לקהילה היהודית-בוכרית בדיסלדורף יש את הנכס היקר מכל: יציבות, עוצמה, וביטחון מוחלט בעתידה.
