המונים ליוו השבוע (יום א') למנוחות בבית העלמין הצבאי בקריית שאול את סמ"ר איתי חן, בן העדה הבוכרית, שהושב בשבוע שעבר לקבורה בישראל, לאחר ששהה 760 ימים בשבי חמאס ברצועת עזה. מסע הלוויה יצא מבית המשפחה שבנתניה, ולצד הדגלים הלאומיים שנישאו בגאון, נראו ההורים רובי וחגית חן כשהם מלווים בכאב את בנם שנפל.
בפתח הטקס השמיעה המשפחה הקלטות קשר מבוקר הלחימה הקשה, במהלכו נחטף הטנק של חן. בהקלטות נשמעים החיילים מתדרכים בזמן אמת: "שלא יהיה פה איזה אירוע חטיפה מנחל עוז לרצועה, זו המשימה שלנו", נשמע אחד מהם אומר. אחר הוסיף: "יאללה שים גז, שים גז! יכולים להיות מחבלים כל רגע, חבר'ה. קוד קוד, אנחנו במלחמה".
אביו של איתי, רובי חן, נשא דברי פרידה מצמררים על קבר בנו: "איתי, איך אפשר לעמוד מול הקבר שלך ולהרגיש הקלה, ואולי אפילו שמחה, שאחרי 760 יום חזרת אלינו? שמחה שהיא לצד ובמקביל לכאב של איבוד חלק מהגוף שלי, חלק מהנשמה שלי. התפללתי לסוף אחר, אבל מכל האפשרויות שיכלו לקרות, זה עוד היה הסוף הכי פחות נורא מכולם".
אלון חן, אחיו הצעיר של איתי, ספד לו במהלך הלוויה במילים: "אני תמיד אתגעגע אליך, לכל הדברים שגרמו לבית שלנו להרגיש שלם ומלא יותר. יש דברים שבעיקר אני מתגעגע אליהם, כמו שאבא היה קורא לנו 'צוות א" בכל פעם שהוא רצה שנעשה משהו, או כמו שאני מתגעגע לחיוך על הפנים שלך ולריח המיוחד הזה שתמיד ידעתי מתי אתה חוזר מהטיול מש"צים. אם אני צריך לסכם איזה בן אדם היית, יהיו פה דפים שלמים ולא יהיה מספיק מקום, כי אתה פשוט היית בן אדם עם נפש טהורה. אבל אני אנסה לסכם את זה בכמה משפטים: היית אח מדהים שתמיד גאה, ניסית להראות לי בדרך אחרת ומצחיקה שלא הבנתי משהו, אח שיש לו אח גדול ואכפת לו מכולם, גם אם זה אומר לעזור למישהו בצרה, גם אם אתה לא מכיר אותו, אתה תמיד תעזור בלי מחשבה שניה. וכמה שהייתי רוצה לראות אותך עוד פעם, למרות שלא אמרתי לך את זה ולא הראתי לך את זה מספיק פעמים, שזה משהו שאני תמיד אתחרט עליו, זה שלא אמרתי לך כמה שאני אוהב אותך וכמה שאני אוהב אותך בתור אח שלי, שרציתי שתחזור בחיים ולא לקבורה, ובכל זאת חזרת שלם ולא נשארת בעזה בגיהנום הזה. אבל יותר מכל אני מקווה שאתה יודע שאני אוהב אותך, שאתה מדהים וזה תמיד יהיה כבוד בשבילי שאתה אח שלי, כי יש בך המון טוב ותמיד אני מקווה שאתה רואה ושומר עלינו מלמעלה, ואף פעם אל תוריד את החיוך הגדול הזה ממך, איתי – החלק השני של צוות א', אני מצדיע לך.
רועי חן, אחיו הגדול של איתי, ספד לו במילים: "בשבעה באוקטובר '23 היטלטל העולם שלי ושל משפחתי, החיים שלנו השתנו לעד וההתמודדות שלנו כמשפחה של חטוף הפכה לחוויה מעצבת שלי ושל המשפחה שלי. בשנתיים האחרונות היינו עדים לכל כך הרבה רוע, כל כך הרבה שברון לב, אכזבות, היו לנו יותר הלוויות ושבעות של אנשים שהלכו בטרם עת שאני אפילו לא יודע מאיפה להתחיל לספור, אבל גם היינו עדים להרבה רגעים של חסד, של ערבות הדדית שמגיעה ממקומות שאפילו לא היינו מצפים להם, שותפות גורל הכי אינטימית שיש, משפחות שנכנסו לי עמוק עמוק ללב, ניסיונות לתקן איפה שהכל כבר נשבר. כל מה שאני יכול להגיד הוא: הלוואי ונצליח להיות ראויים עבור כל מי ששילמו בחייהם".
