מאת: דודי בן חמו
בימים שבשגרה, הרב גדליהו בן שמעון הוא איש של עשייה שקטה ומדויקת. כיו"ר המועצה הדתית ברמת גן, לוח הזמנים שלו סובב סביב כשרות, מקוואות ושירותי דת. אבל ביום חמישי ההוא, ה-12 במרץ, בשעה 15:02, השגרה התנפצה לרסיסים. אזעקה פילחה את חלל האוויר של רמת גן, ותוך דקות ספורות הפך רחוב העיר לזירת מאבק הישרדותי מהדרמטיים שידעה העיר בשנים האחרונות.
"היינו בשיאה של מלחמה עצימה", משחזר הרב בן שמעון בקול שעדיין ניכרת בו העייפות של הליך השיקום המורכב. "בבניין המועצה אין ממ"ד, אז באופן קבוע בזמן אזעקות אנחנו יוצאים למרחב מוגן בבניין ממול. כשהסתיימה האזעקה, מיהרתי לחזור למשרד. היו ימים עמוסים מאוד, ערב חג הפסח, וכל האחריות על הכשרות בעיר, הגעלת הכלים והכנת המסעדות הייתה על כתפיי. בדרך חזרה, ממש בפתח המועצה, הכל השתנה".
"נפל עליי מחבל, דוקר ללא רחם"
ברגע אחד, המציאות הפכה לסיוט מדמם. "נפל עליי מחבל. הוא צעק 'אללה אכבר' ודקר אותי שוב ושוב, ללא רחם. אני זוכר את עצמי צועק 'שמע ישראל, הצילו!', נאבקתי בו במו ידיי, בלי נשק, בלי כלום. פתאום הוא פשוט ברח. בסרטונים ראו שהגיע אופנוען שהבהיל אותו, וזה מה שהציל אותי ממוות ודאי בשטח".
הרב בן שמעון הובהל לבית החולים תל השומר במצב קריטי, כשהוא סובל מפציעות חודרות קשות בכבד, בריאות, בבטן ובגב. במשך חמישה ימים הוא שכב מורדם ומונשם ביחידה לטיפול נמרץ. "לפי כל הנתונים היבשים של הרופאים, לא הייתי אמור לחיות", הוא אומר בפשטות מצמררת. "אבל לקדוש ברוך הוא היו תוכניות אחרות".
החמ"ל ליד המיטה והמסירות של ש"ס
בעוד הרב נאבק על חייו, בחוץ רעשה הארץ. יו"ר ש"ס הרב אריה דרעי הגיע לבית החולים תוך פחות מ-50 דקות. "הוא הגיע כמו אבא שדואג לילד שלו", מספר בן שמעון בהתרגשות. "הוא לא עזב את בית החולים עד סוף הניתוח הראשון, בשעות הקטנות של הלילה. הוא גייס שלושה מהפרופסורים הטובים ביותר בארץ לטראומה, ויחד עם מנכ"ל בית החולים הם פתחו חמ"ל בחדר המיון. הליווי הזה לא היה חד פעמי – הוא חזר לבקר שוב ושוב, גם כשהתעוררתי, ודאג לכל פרט בטיפול שלי".
כשפקח את עיניו ביום שלישי בלילה, שאל את בנו: "לך תעזור לאמא לשבת?". הוא היה בטוח שרק כמה שעות חלפו מאז יום חמישי. "הבן שלי אמר לי: 'אבא, אתה לא מבין איזה רעש עשית. אלפים קראו תהילים, כולם התחזקו'. שם הבנתי – אני איש ציבור כבר 25 שנה, אבל היום אני חייב לציבור יותר מאי פעם. הציבור, בתפילות ובתחנונים שלו, פשוט החזיר אותי לחיים".
סגירת מעגל על הבמה
אחד הרגעים המכוננים בשיקום היה בטקס יום הזיכרון העירוני. ראש העיר, כרמל שאמה הכהן, שעטף את המשפחה מהרגע הראשון, הזמין את הרב לנאום. הבמה הוקמה בדיוק באותה נקודה שבה נדקר.
"זה היה ניצחון אישי ולאומי", הוא משחזר. "לחזור לאותו מקום פחות מחודש אחרי הפיגוע, לעמוד על הרגליים מול 5,000 איש ולהגיד 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. רציתי להעביר מסר לכל אדם שנמצא במשבר, לאו דווקא רפואי: תזכרו אותי. גם כשכואב, גם כשמדממים, עם רצון לנצח – אין מי שיכול לעצור אתכם. הרופאים היו בהלם מהלחימה שלי. אני לא איש של חדרי כושר, אבל בשעה שהכי קשה, שם מתגלה העוז והעוצמה היהודית".
שורשים של כוח וזכויות של טהרה
הרב בן שמעון, בן למשפחת רבנים וצדיקים, מזכיר בגאווה גם את שורשיו הבוכריים מצד אמו. "אני חצי בוכרי, ואולי השורשים האלה נתנו לי את הכוח להילחם כמו אריה. המפגש עם אנשי 'הצלה' שטיפלו בי בשטח היה עוד סגירת מעגל מרגשת. פתאום אתה מגלה את האנשים הטובים שביומיום אנחנו לא תמיד עוצרים להודות להם".
כשהוא נשאל מה לדעתו עמד לזכותו, הוא מצביע על פרויקט הדגל שלו – שיפוץ מקוואות הנשים ברמת גן וברעננה. "אני מאמין בכל ליבי שזכות הטהרה עמדה לי. לא במקרה הפיגוע קרה בפתח המועצה הדתית. אני לא אומר 'נדקרתי שם', אני אומר 'ניצלתי שם'. בפתח המקום שבו דואגים לטהרת עם ישראל, בורא עולם שמר על נשמתי".
עם הפנים קדימה
למרות הליך השיקום הארוך שעוד לפניו, הרב כבר צופה אל העתיד. "אני חוזר לעשייה עם עוצמות שלא היו לי קודם. פתאום מבינים שכל רגע הוא מתנה. אני מבטיח לציבור: אני אחזור לשרת אתכם בנחישות גדולה יותר, עם יותר אהבה ויותר מסירות. הניצחון על הסכין של המחבל הוא רק ההתחלה של פרק חדש בעשייה שלי".
