הרב חיים חזקיהו מדיני זצ"ל הוא אחד מגדולי הרבנים והמחברים בדורות האחרונים. כינויו "הגאון" ניתן לו אודות לחיבורו המונומנטאלי "שדי חמד", שהוא אנציקלופדיה הלכתית.
ממקום מושבו בחצי האי קרים, התכתב עם גדולי הרבנים וראשי הציבור בקהילות ישראל במזרח ובמערב.
קשר מיוחד נוצר בין הרב מדיני לחכמי יהודי בוכרה ולבני הקהילה. הרב מדיני עמד בקשרי מכתבים בנושאים הלכתיים עם הרב יצחק חיים הכהן רבין ועם בנו וממשיך דרכו ברבנות הרב חזקיהו הכהן רבין זצ"ל, וגם כן עם אנשים שונים מבני הקהילה, עמהם התכתב בנושאי הלכה ואף שיגר להם מספריו.
ברשותי מצוי צילום של חלק אחד מספרו "שדי חמד", עליו נכתב בכתב יד: "מנחה היא שלוחה מין המחבר רשכבה"ג שיחל"א להגביר המרומם רודף צדקה וחסד ר' כוגביך מולאיוף נר"ו
ולאות אמת הנני המתעסק (השולח) חותם בטבעת המלך.
חותמו של הרב מדיני, רבין, קרים.
לאחר ששב לארץ ישראל והתמנה לרבה של הקהילה הספרדית בחברון התחזק הקשר בין הרב לבין יהודי בוכרה, במיוחד לאחר שאלה באחרונה היו מגיעים לעיתים תכופות לחברון להשתטח על קברי האבות במערת המכפלה, ואחר-כך נפגשו עם הרב שנערץ על ידם.
יחסו לארץ-ישראל
אל אחינו בני ישראל, גומלי חמד ועושי צדקה בכל עת, קולי אקרא! גלוי וידוע לכל, כי רעיון יישוב ארץ ישראל הוא עניין גדול ונכבד מאוד, עד כי המפורסמות אינן צריכות לחיזור ולראיה. כי עוד לפני עידן ועידנים החל לפעום בלבבות, בלב אדירי התורה וגדולי האומה, והיה נס להתנוסס לחונן עפרה, להושיב אדמתה, לקומם הריסותה ולטעת נטיעה.
ואבקש את אחינו בני ישראל בכל מקום שהם: עופו חושו להושיט יד למפעל הקדוש הזה ואם מראשיתו עוד מצער, אחריתו ישגה אם ירצה ה' מאוד. ובגלל זה נזכה לחזות ולחוות בגאולה האמיתית, לראות בשוב ה' את שיבת ציון וירושלים אנחנו כולנו חיים… יום ד' לסדר… תרמ"ח (1888), פה קראסוב באזאר (קרים) הצעיר חיים חזקיהו מדיני ס"ט.
אישיות אצילה ומופתית השופעת אורה ועדינות, מידות מיוחדות ונעלות בטהרת נפשה, בפשטותה, בצניעותה, בענוותנותה התמה והנפלאה, בתום לבבה, בישרה כובש הלבבות, בעושר בקיאותה בתורת ישראל על כל גווניה כמעיין שאינו פוסק, באהבתה לעם ישראל ולקדשי האומה, לקנייניה ובהסברת פניה ובגישתה הנימוסית לכל אדם.
אביו, רבי רפאל אשר אליהו, מיקירי ירושלים ותלמיד חכם מובהק, היה מורו ורבו הראשון. כן למד אצל גדולי חכמי ירושלים שבתקופתו. בשנת התרי"ג (1853) מת עליו אביו והוא נותר ללא משענת כלכלית. בעצת חכמי ירושלים יצא עם בני משפחתו אל שארי בשרו האמידים שישבו בקושטא. היציאה מירושלים הייתה קשה עליו, כדבריו:
"נער הייתי, כבן עשרים שנה, בצאתי מירושלים/בעיצבון קול ורפיון ידיים/עזבתי עיר מולדתי ציון היא ארץ חמדה ותאווה לעיניים/דמי עלי כעובר על תרי"ג מצוות/והיה קשה מאוד בעיני פרידתה/כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים (ראה בהקדמה לשדי חמד, ח"ז)".
גם בקושטא לא ארכה ישיבתו בשלווה. מחמת עול הפרנסה קיבל על עצמו לשמש רבה של קהילת קארסוב-באזר שבחצי האי קרים, בה שימש רבם של כל בני הקהילה, ספרדים ואשכנזים כאחד. הרב עשה מהפכה בחיים הרוחניים של בני הקהילה, פעל למען חינוכם של ילדים ומבוגרים, כאשר שם על ליבו לסלול מסילות ללב המון העם, נערים וזקנים, לבנות מוסדות תורה ויראה לצעירי הצאן ולדאוג להם ברוחניות ובגשמיות. גדר גדרים ותיקן תקנות וסייגים בחיי העם; נקדש ונערץ על ידי בני דורו וקהילתו, כאשר ברבנותו הסתפק במועט שבמועט. מצד אחד "גאון" בפי כל, שכל עסקו רק בתורה יומם ולילה ולא פסיק פומיה מגירסא, ומצד שני דואג לכל אדם ברוחניות ובגשמיות, שותף בחייהם של בני הקהילה בשמחתם וביגונם, כאשר אחדות ישראל היא נר לרגליו ולא הפריד בהתייחסותו בין פלוני לאלמוני. ענוותנותו ופשטותו חיזקו את כבוד התורה וכבוד הרבנות והרבנים בקרב בני ברית ובקרב כאלה שאינם בני ברית, הרב היה מקובל גם על המון העם הטטארי כאחד הקדושים, וכשפרצה בקרים מגיפה שפגעה בבהמות, ביקשו ממנו להתפלל לישועה, וגם בעיני המושלים ופקידי המלכות היה כבודו רב. הרב היה מעורב בענייני קהילתו. התעניין בצרת ישראל ובמיוחד בצרת קהילות וחכמי ארץ ישראל ודאג לאסוף עבורם תרומות.
בשנת התרנ"ט (1899) החליט רבי חזקיה לשוב לירושלים. היהודים והשלטונות כיבדו את הרב בטקסי פרידה שנערכו בקארסוב ובערים אחרות בקרים. על קבלת הפנים שנערכה לכבודו בבואו לירושלים מסופר:
"הוא היה הראשון שבא למקום, כי הקדים לבוא לפני הכל. חשבו שמתוך תמימות הייתה זאת, אבל אחר כך ידעו שכך עשה במתכוון. למען לא יקומו בפניו כשיבוא למסיבה. אחר כך ידעו הכל שרגיל היה תמיד לבוא לבית הכנסת כשהציבור עומד על רגליו, ב"ברוך שאמר" או ב"ה' מלך", ולא מצא הציבור הזדמנות לקום מפניו".
מרב חזקיה לרב חזקיהו
הרב חזקיה הכהן רבין, רבה של בוכרה, התכתב עם גאון עוזנו, הרב חיים חזקיהו מדיני, זמן קצר לאחר הסתלקותו של אביו, רבה של בוכרה הרב יצחק חיים רבין זיע"א.
הרב חזקיה רבין שלח לרב מדיני מספר שאלות בהלכה, שאלה אחת ותשובה נדפסה בספר "שדי חמד", מערכת חליצה, אסיפת דינים, סימן ב' דף מב. (ראה על כך, זרח כוכב מיעקב, עמ' פב-צג). שם גם מצוין שהגאון בעל ה"שדי חמד" שלח לרב חזקיה הכהן רבין סמיכה לרבנות ולדיינות.
הגאון ר' חזקיהו מדיני אף שלח מספריו לגבירים ולראשי קהילות יהודי בוכרה באסיה התיכונה ובירושלים.
מבוכרה לחברון
מעשה ביהודי מבוכרה שהגיע לחברון להשתטח על קברי האבות, ובאותה הזדמנות ביקש להגיש שי לרבי חזקיה, ארנק מלא דינרי זהב. הרב סירב לקבל את המנחה, אך העשיר הפציר בו מאוד. אמר לו הרב שחש בצערו: "נאמר "שונא מתנות יחיה", כלום כבודו אינו רוצה שאזכה בחיים ארוכים?" החריש הנדיב ולא הבין מה קורה, הרי בכל מקום מקבלים ממנו את התרומה, ואילו כאן? אמר: "רבי! הגעתי לשנות זקנה, ועוד לא חננו אלוקים בבנים זכרים. הרבה סגולות עשינו, הרבה תפילות התפללנו, צדקה פיזרנו, אולם טרם נפקדנו. באחד הלילות נראה אלי איש בעל זקן שיבה, ה"ה אליהו זכור לטוב, ואמר לי: "קום עלה חברונה, כי שם ציוה ה' את הברכה חיים עד העולם"… עשיתי שאלת חלום ויוגד לי: "עלה חברונה כי שם רבי חיים מדיני והוא יצווה עליך את הברכה". נדרתי נדר לעלות לחברון ולהביא שי לרב. אמר רבי חזקיה: "כוונתך רצויה. הנה לפניך קופת הישיבה וקופת גמילות החסד, תן בהן כרצונך, וימלא ה' משאלות לבך לטובה". עשה היהודי מבוכרה כדברי הרב ויצא שמח וטוב לב. לתקופת השנה נולד לו בן ויקרא שמו חיים חזקיהו.
זכותו של מו"ר רבי חיים חזקיהו מדיני בן כאלו וידה תגן עלינו ועל כל ישראל אחינו אכי"ר ות.נ.צ.ב.ה.
את ארץ-ישראל העלה הרב מדיני על ראש שמחתו. אהבתו לארץ-ישראל עולה מכל דברי ספרו הגדול ה"שדי חמד". החלק "אסופת דנים" מתחיל בערך "ארץ-ישראל". אף שקודמים לו על סדר הא-ב ערכים אחרים. בספריו ניתן למצוא חומר תעמולה לטובת ארץ-ישראל. כיליד ירושלים, נטע את אהבת ארץ-ישראל גם בקרב צאן מרעיתו, הלהיב ועודד אותם לעלות ולהתיישב בארץ. רכש את "השקל הציוני", תמך באגודת חובבי ציון, מאחר שסבר שהחלוצים, חרף חופשיותם של חלק מהם, עוסקים במצוות ישוב ארץ-ישראל, שהיא שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. וכך הם מקרבים את הגאולה, כי הם נוטעים כרמים ופרדסים בארץ, ובזכותם אדמת ישראל נותנת פריה בעין יפה, וכמאמר חז"ל ב"מסכת סנהדרין" (צח,א) "אין לך קץ מגולה יותר".
הגאון כאב את עוניים ודוחקם של יהודי ארץ-ישראל, ובמיוחד של יהודי ירושלים וביקש לסייע להם. לאו דווקא בשל מצוות ישוב הארץ "אלא בשביל עצמנו, לקיים דברי התורה, כי לולא ישיבת ישראל שם תפוג תורה ח"ו". חרף עיסוקיו הרבים העמיד עצמו כגבאי לרשות אלה אשר ביקשו אדם מהימן שישלח עבורם את תרומותיהם לארץ-ישראל. הרב התחייב למסור קבלה לכל שולח להודיעו "כי הגיע כספם אל הקודש פנימה". הרב לא ראה בארץ-ישראל מרכז רוחני בלבד, אלא מרכז יישובי-מדיני. וכאשר קמו כאלה שדיברו נגד רעיון חיבת ציון, עלייה והתיישבות בארץ, פרסם איגרת מלאה התלהבות, נגד אלה שחשבו להכשיל את הרעיון.
