סיפורה מעורר השראה ומלמד על כוח רצון אמיתי. למרות הקושי הכלכלי, השפה הזרה והחיים החדשים בארץ, היא לא ויתרה והתחילה מחדש את לימודי האחיות בישראל, אפילו שכבר הייתה לה תעודה קיימת מאוזבקיסטן. בתוך חצי שנה למדה עברית ולא ויתרה לעצמה גם מול התחרות הקשה.
סופיה לימדה אותנו להכין מרק לאגמן, מרק שמחזיר אותה לילדותה באוזבקיסטן.
נוף ילדות
"שמי סופי, נולדתי בשנת 1960 בעיר שחריסבז שבאוזבקיסטן. נולדתי למשפחה גדולה וחמה, משפחה שפינקה אותי מאוד ונתנה לי הכל. הייתי ילדה אהובה, נולדתי חמישית מבין הילדים. בשנת 1990 הגענו לארץ. קשיי העלייה היו עצומים, הייתי אחות, אך למרות הניסיון והדיפלומה שהייתה לי לא חיכתה לנו כאן עבודה. היו המון אחיות עולות ולא רצו לקבל את כולן, המבחנים היו קשים מאוד. לא ויתרתי, בשעה ארבע לפנות בוקר הייתי קמה, נוסעת בשלושה ולעיתים ארבעה אוטובוסים כדי להגיע לבית החולים בילינסון. היו אומרים לנו בצורה ברורה: “בלי נוכחות- אף אחד לא מתקבל".
מה היה האתגר הקשה יותר במעבר למדינה חדשה, המקצועי או האישי?
"באותן שנים בכלל לא היינו אמורות לעבור את כל המבחנים מחדש. הייתה לנו דיפלומה, היינו אחיות מוסמכות, ובכל זאת נדרשנו להתחיל מהתחלה כאילו חזרתי שוב ללימודים, זה היה מתיש, פיזית ונפשית. לא היה לנו כלום. לא בית, לא אוכל מסודר ולא כסף. במקביל ללימודים ולמבחנים עבדתי בעבודות מזדמנות רק כדי לשרוד. המעבר היה קשה- מדינה חדשה, שפה חדשה, תרבות אחרת.
ובתוך כל זה, תוך חצי שנה בלבד למדתי עברית וניגשתי למבחן האחיות. חמותי עזרה לי עם הילדים, וחמי בדיוק היה חולה מאוד. החיים לא הקלו עלינו, אבל המשכנו קדימה עם אמונה, ועם כוח פנימי שלא ידעתי שיש בי".
מאילו שורשים צמחו כוחות הנפש שנשאו אותך דרך אובדן, הגירה והתחלה מחדש?
"כשהייתי בת אחת עשרה אבא שלי נפטר, כמעט שלא הספקתי להכיר אותו באמת. דרך הסיפורים של המשפחה והזיכרונות של אנשים אחרים נבנתה לי דמות של אדם יוצא דופן. אבא שלי היה מנהל בית יתומים ברוסיה ומורה לספרות. מספרים עליו שהיה אדם נדיב בצורה נדירה, הוא ידע לנגן בחליל. מנהל בית הספר שלי, מיכאל קטנוויץ’, היה אומר תמיד: “אבא שלך היה מנגן בחליל וכולם היו בוכים סביבו”.
אמא שלי הייתה מורה לפיזיקה, הם היו יחד מורים. הם חיו בשחריסבז, בעיירה קטנה בשם קישלק. כשאבא חזר ממלחמת העולם השניה אחרי שלוש שנות לחימה ולא היה מסוגל לעבוד, אמא הפסיקה את עבודתה כמורה ולקחה על עצמה את עול הפרנסה. היא עשתה עסקים, מכרה זהב ועבדה קשה, אבל גם אז הנתינה לא פסקה, מה שתמיד ליווה את ההורים שלי היה הרצון לעזור לאחרים. אמא שלי הייתה קונה לאחרים גם ממה שלא היה לה. היא הייתה אומרת לנו תמיד לתרום, לעזור. "אף יהודי לא צריך להישאר רעב”, הייתה חוזרת ואומרת. אני זוכרת במיוחד את פסח, כל הנשים במשפחה היו מתאספות יחד, מכינות מצות כמו באירוע של חתונה, הבית היה מצוחצח, היה לנו טנדיר גדול, זה היה מחזה שאין לי מילים לתאר התרגשות של קדושה, של ביחד".
באיזה רגעים בחיים את מרגישה שהערכים שלהם מדברים דרכך?
"כשאמא שלי נפטרה העולם שלי נעצר, זה קרה בטשקנט, באוזבקיסטן. במשך שנתיים לא הצלחתי לחזור לעצמי. לאט לאט, בצעדים קטנים וכואבים התחלתי לנשום שוב, אבל שום דבר כבר לא היה אותו דבר. הייתי בת עשרים ושמונה, אמא שלי הייתה הכל בשבילנו. כל הילדים שלה היו מפונקים, היא לא נתנה לנו לעשות עבודות קשות. היא הייתה אומרת לי תמיד: "סופי, את עוד תספיקי לעבוד קשה, את לא צריכה לעשות את זה". אמא שלי לא לימדה אותי לבשל, לא כי לא רצתה, אלא כי רצתה שנחיה בקלות. את כל מה שאני יודעת היום למדתי רק אחרי החתונה, מחמותי.
אחרי השנים הראשונות בבילינסון עברתי לעבוד בבית החולים אסף הרופא, שם עבדתי במחלקה פנימית ב׳, עבודה שוחקת וקשה, ועבדתי שם שלושים שנה ברציפות. זו הייתה עבודה תובענית מאוד, לעיתים טיפלתי כמעט בשלושים מטופלים סיעודיים בעצמי, אבל אהבתי את העבודה שלי בכל הלב. מי שלא אוהב את העבודה שלו לא יכול להחזיק מעמד במקום כזה. אני הרגשתי משמעות".
מה את עושה כיום?
היום אני בפנסיה. במשך זמן רב שאלתי את עצמי מה אעשה בבית, איך אמלא את הימים. ואז הכרתי חברות, ויחד איתן הצטרפתי למועדון נשים ברמלה, שם נפתח לי עולם חדש: אנחנו מתעמלות יחד, מציירות, שרות ואין רגע של שעמום. יש לי גם דיסק עם שירים שהוצאתי. אני מאוד אוהבת לשיר והשירה ממלאת אותי בשמחה. אני כל הזמן בתנועה, כל הזמן עסוקה, ולא מוותרת לעצמי. זו השמחה שלי".
מרק לאגמן
אטריות עבודת יד
מצרכים:
½ קילו קמח
220 מ"ל מים
כף מלח
שמן (לשימון)
הכנה:
שמים קמח בקערה, יוצרים גומה ומוסיפים מלח.
מוסיפים את המים בהדרגה ולשים היטב עד לקבלת בצק קשה אבל גמיש (לא יבש מדי) – אפשר ללוש ביד או במיקסר.
מנוחה 20 דקות לבצק.
לשים (לישה) את הבצק שוב ולאחר כן מנוחה 20 דקות.
חוזרים על זה 3 פעמים – סה״כ כשעה מנוחה.
עיצוב האטריות:
משמנים את הבצק משני הצדדים.
מרדדים מעט וחותכים למלבנים/רצועות עבות בעובי כ־3 ס״מ.
משמנים היטב את הרצועות ונותנים להם מנוחה של 20 דקות.
פותחים כל רצועה ומושכים לרצועה ארוכה.
משמנים צלחת גדולה, מסובבים את הרצועה לצורת ספירלה ומשמנים שוב מלמעלה.
מנוחה נוספת של 20 דקות.
פותחים שוב כל רצועה דקה יותר ומניחים בצד עד הבישול.
בישול:
סיר רחב עם מים רותחים + 2 כפות מלח.
מכניסים את האטריות וכשהן צפות זה מוכן.
מסננים ושוטפים במים קרים.
מגישים עם המרק.
הכנת המרק:
מצרכים:
כוס שמן זית
600 גרם בשר
1 בצל
3 שיני שום
רבע כרוב
1 קולורבי
2 גבעולי סלרי
3 צבעים של גמבה
3 עגבניות מקולפות חתוכות
כף וחצי רסק עגבניות
מים
תבלינים:
כף פפריקה מתוקה
כף מלח
כף שטוחה פלפל שחור
כפית כמון
כפית כוסברה טחונה
כף אבקת מרק עוף (אופציונלי)
2 עלי דפנה
הכנה:
מחממים שמן זית (אש גבוהה), מוסיפים את הבשר ומקפיצים.
מוסיפים בצל ומטגנים עד לקרמול.
מוסיפים שום, כרוב, קולורבי, סלרי, גמבות, עגבניות ורסק ומתבלים.
מוסיפים מים, מביאים לרתיחה, מנמיכים אש ומבשלים עוד 35 דקות.
סרטון אופן ההכנה יעלה ביום חמישי ברשתות החברתיות של הקונגרס, חפשו: בוכרים.קום
