זה התחיל כעוד יום שגרתי, עד שהדי הפיצוץ הרעידו את קירות ביתו של צבי טחלוב בבית שמש. "שמעתי את הפיצוץ וקולות של זכוכיות מתנפצות בבניין שלי," הוא משחזר. בלי להסס, צבי עלה על הרכב עם הווסט המזוהה של כוחות ההצלה ויצא לדרך. תוך כדי נסיעה, הוא הבין שהדיווחים המעורפלים הראשונים לא היו מדויקים. "זיהיתי את המיקום האמיתי לפי עשן שמיתמר ודייקתי את הכוחות תוך כדי תנועה. הגעתי לזירה כשהכבאים כבר היו שם, וקיוויתי שזה ייגמר מהר ונחזור לשגרה."
אבל השגרה נגמרה באותו רגע. "כששמעתי בקשר של מד"א על 'איקסים' (הרוגים), הכל השתנה. תמיד שומעים על זה מרחוק, אבל כשזה מגיע אליך – זה לא נקלט. ככל שעובר הזמן והשמות והפרצופים של האנשים המוכרים מתחילים להגיע, אתה מתחיל לעכל את גודל האסון."
"האדרנלין לא נותן למראות לתעתע"
הזירה בבית שמש הייתה קשה. צבי, שמשמש ביומיומו כיועץ חינוכי, מצא את עצמו מיישם את כישוריו המקצועיים בנסיבות טרגיות. "האתגר הכי גדול היה התקשורת עם הפגועים. אנשים היו בהלם מוחלט. אני זוכר זוג קשישים דוברי רוסית; האישה נפצעה, והבעל, מתוך חרדה עמוקה, התעקש שלא יפנו אותה מהשטח. היינו צריכים לתקשר איתם ברגישות, בחצי שפה."
כששואלים אותו איך שומרים על קור רוח מול דם והרס, הוא משיב בצניעות: "כיועץ חינוכי אני מתמודד עם סיטואציות מורכבות מדי יום. בזמן אמת האדרנלין גבוה, ואתה פשוט פועל. אתה לא נותן למראות לתעתע בך."
הקדושה שבין ההריסות
בניגוד לשמועות על ספרי תורה שנותרו שלמים בדרך נס, צבי מתאר מציאות כואבת בהרבה, כזו שממחישה את עוצמת הפגיעה בקודשי ישראל. "לא זכיתי לראות ספרי תורה שלמים," הוא אומר בכאב. "מה שראיתי היו ספרי תורה חדורי רסיסים, ספרי קודש חרוכים, וטליתות וכיסויי תפילין מוכתמים בדם. זה מראה שמפלח את הלב."
השורשים הבוכריים כעוגן
עבור צבי, ההתנדבות היא לא רק תפקיד, אלא המשך ישיר לחינוך שקיבל בבית העדה הבוכרית. "הערך העליון שבן העדה סופג בבית הוא כבוד לכל אדם," הוא מסביר. "כשאתה מגיע לזירה מעורבת ומורכבת, חשוב לכבד את כולם – גם את אלו שבסטרס ומפנים אליך אצבע מאשימה מתוך הכאב. עבורנו, חיי אדם הם ערך עליון, וזה מה שמאפשר לעבוד בצורה מסודרת גם בתוך התופת."
מסר של אחדות ותקווה
למרות האסון הכבד, צבי בוחר לסיים במסר של עוצמה לקוראי "מנורה". "יש לנו עם נפלא. ראינו התגייסות מלאה של הקהילה לפני, תוך כדי ועכשיו אחרי האסון." לצד האמונה, הוא מדגיש גם את חשיבות החוסן הנפשי: "אני מבקש מכל מי שמרגיש מצוקה – אל תהססו לבקש עזרה מקצועית. בקשת עזרה היא לא בושה."
את דבריו הוא חותם בתפילה שמהדהדת בלבבות הקהילה כולה: "יהי רצון שיתקיים בנו הפסוק 'ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר', אמן."
