מתי המוזיקה נכנסה לחיים שלך?
בערך בגיל עשר. התחלתי לנגן על סקסופון ולמדתי בקונסרבטוריון בבת ים. הייתי שם שבע שנים, חלק מתזמורות, מופעים, מסגרת מאוד ברורה.
עד איזה גיל המשכת שם?
קצת אחרי גיל 16, היה אירוע משמעותי בלימודים ששינה הכל, בעקבות חילופי הנהלה במקום, הוחלט על מהלך רחב של פיטורים, ואחד מהם היה המורה שלי, שגם שימש כמנצח התזמורות. ביום אחד איבדנו לא רק מורה, אלא עוגן. היינו ילדים, ופתאום לא היה מי שיוביל אותנו. רבים מהנגנים פשוט נשמטו מהמסלול. כמעט כולם הפסיקו לנגן. אני חושב שהייתי בין היחידים שהמשיך, וגם זה, לבד בבית, בלי מסגרת ובלי תזמורת”.
והיום אתה בן 23. איך נראתה הדרך בין לבין?
במשך כמה שנים פשוט המשכתי לנגן לעצמי, לא מתוך תוכנית גדולה אלא מתוך חיבור לכלי. ואז, במהלך השירות הצבאי, קרה משהו שלא תכננתי בכלל. באחד מסופי השבוע, כשיצאתי הביתה, ההורים שלי אמרו לי: קח את עצמך, לך תנגן באיזה בר קרוב. “לא ידעתי בכלל איך זה עובד מהבחינה של לרכוש ביטחון על במה ובטח בסצנת חיי הלילה. פשוט הלכתי. זו הייתה הפעם הראשונה שלי על במה מהסוג הזה, נגינה חיה לצד DJ. הערב עבר בצורה מטורפת, נהניתי, הקהל נהנה, ואז ניגש אליי מישהו ואמר לי שיש לי כישרון ייחודי, ושאל אם אני מוכן להגיע לעוד הפקות.
כאן בעצם זה התחיל?
כן. זו הייתה הפעם הראשונה שניגנתי בבר, ופתאום זה הרגיש טבעי. מי שהזמין אותי באותו ערב אמר לי: ‘תקשיב, אתה עושה את זה ממש טוב’. זה נתן לי ביטחון. משם זה הפך לקבוע, פעם בשבוע, באותו מקום. ואז חברים התחילו לשלוח לי הודעות: “ראינו אותך בסטורי של זה”, “הופעת אצל ההוא”. באיזשהו שלב אמרתי לעצמי: כנראה שאני באמת טוב בזה. עם הזמן התחלתי לעלות על שולחנות, להרים קהל, להפוך לדמות מרכזית בערב. ואז התחילו פניות ממנהלי מקומות, זוגות שמתחתנים, מפיקים, הביקוש הלך וגדל.
איך משלבים את זה עם הצבא?
עברתי ליומיות. בבוקר הייתי במשרד בצבא ובערב מופיע. זה לא היה פשוט, אבל זה רץ. כל חודש יותר מהקודם. היום אפשר להגיד שעבדתי עם למעלה ממאה דיג’יים שונים, אולי אפילו יותר. לא מעט במות ואירועים בכל הארץ. החשיפה לא הגיעה מפרסום רשמי אלא מפה לאוזן, קבוצות מתחתנים, קהילה בוכרית, דיג’יים ומפיקים שמעבירים המלצות. לא חסר עבודה, באמת.
זו שגרת חיים לא פשוטה – לילות, הופעות, חזרה מאוחרת. זה לא שוחק?
כשאתה עושה את מה שאתה אוהב זה לא באמת סבל.
ומה הלאה? חשבת על אלבום או פרויקט עצמאי?
כרגע אני מתכנן משהו אחר, התחלתי להופיע בברים בערך ביולי 2021, קצת אחרי הקורונה, והיום אני רוצה לפתוח פרויקט חדש: לא רק להתלוות ל־DJ, אלא להיות המופע עצמו – DJ וסקסופון יחד. כלומר, במקום להזמין DJ ואז להזמין סקסופוניסט, מזמינים אותי.
זה שינוי תפיסתי.
לגמרי, וזה גם דורש השקעה. לפני כשנתיים ניגנתי על סקסופון פשוט יחסית, ואז אמרתי לעצמי: אם אני עושה את זה, אני עושה את זה עד הסוף. חיפשתי סקסופון איכותי במיוחד, דרך איש מקצוע מוכר בקרב נגנים רציניים בלבד. לא מוצאים אותו סתם, הגעתי אליו כמה פעמים, בדקתי, ניגנתי, ובסוף אמרתי – זה הכלי.
בעוד עשר שנים?
אני מאחל לעצמי מבחינה מוזיקלית להמשיך להופיע ולאהוב להופיע, לכבוש במות גם בכל העולם, לייצר מוזיקה שתגיע לכל בית ותכניס משמעות ותחושות טובות, ואפילו גם רגש בכל אחד. עשור זה עוד הרבה זמן מעכשיו, אבל גם עוד עשר שנים מעכשיו להופיע יהיה הדבר הכי כיפי בעולם!
