בימים אלו, כשמדינת ישראל נמצאת במלחמה ואזעקות נשמעות ברחבי המדינה, שוחחנו עם רעיה יוחננוב על האתגרים של האוכלוסייה המבוגרת, ועל הדרכים לסייע להם ולילדים לצלוח את התקופה.
רעיה, מדוע המלחמה קשה כל כך עבור בני הגיל השלישי?
"עבורם, האזעקה היא לא רק צליל סירנה, אלא תחושה של שבריריות, בדידות ותלות. בתוך המשפחות קיימים קשרים מורכבים, ולעיתים חיים לצידנו אנשים שבדידותם נותרת שקופה, גם בתוך משפחות גדולות. תחושת הבידוד עלולה לכרסם בבריאות ובמצב הנפשי, האחריות שלנו היא לוודא שאף אחד לא יישאר שקוף או לבד".
מהן ההמלצות המעשיות שלך להתארגנות נכונה בבית?
"ההיערכות מתחילה לפני האות. לצד המרחב המוגן צריכה לעמוד תיקייה קטנה: מים, נשנוש, משקפיים, מכשיר שמיעה, רשימת תרופות ומטען. חשוב לתאם מראש את אופן הקשר: לאחר האזעקה הקשיש עושה שיחה קצרה: 'אני במקלט', ולאחר דקות אחדות בני המשפחה חוזרים אליו. הריטואל הזה מפחית חרדה".
איך כדאי להתנהג בזמן האזעקה עצמה ואחריה?
"בזמן האזעקה שיחות ארוכות לא עובדות. עוזרות פרזות קצרות: 'אנחנו יחד', 'נושמים'. אם האדם קופא מפחד, יש לאחוז בידו ברכות ולדבר בשלווה. אחרי האזעקה מגיעה 'הדממה המסוכנת', כשהגוף בלחץ. חשוב לא להשאיר את האדם לבד, לתת תה, לאוורר את החדר ולהגביל את שטף החדשות".
מה לגבי הצעירים והילדים? איך הם משתלבים במערך הזה?
"הצעירים יכולים לעזור בעקביות – להתקשר כל יום בשעה קבועה, להגדיל את הגופן בטלפון, ולבדוק את ערכת העזרה הראשונה. חשוב לשמור על כבודו של האדם המבוגר מבלי להפוך את הדאגה לשליטה. הילדים והנוער לומדים שחוסן נמדד באופן שבו אנו דואגים לחלשים ביותר".
מתי המצב דורש התערבות מקצועית?
"אם מזהים נדודי שינה ממושכים, חוסר תיאבון או אפאתיות, יש לפנות למוקדי הסיוע: מוקד 8840* לאזרחים ותיקים, ער"ן ב-1201 או נט"ל. במוקדים אלו ניתן לקבל עזרה גם ברוסית. המסר שלי הוא שפאניקה מדבקת, אך גם השלווה. אם יש יד מושטת וביטחון שלא ישכחו אותך – הפחד נסוג".
