הבחירות לתפקיד רב העיר רמלה המתוכננות ליום חמישי, ט״ו בטבת תשפ״ו, 15 בינואר 2026, מסכמות שנה סוערת במיוחד בזירה הדתית והציבורית בעיר. מה שהיה אמור להיות הליך מינהלי־רבני שגרתי, הפך עד מהרה למאבק טעון, רווי אמוציות, התערבויות משפטיות, טענות לחוסר הוגנות ושאלות כבדות משקל על טוהר ההליך ועל עתידה הרוחני של אחת הערים המורכבות בישראל.
בלב הסערה ניצב שמו של הרב יצחק אבוחצירא, מי שנחשב במשך חודשים ארוכים למועמד המוביל והכמעט ודאי לתפקיד. תמיכתה הגלויה של תנועת ש״ס, הייחוס המשפחתי והעובדה שאביו וסבו כיהנו בעבר כרבני העיר רמלה, יצרו תחושה כי מדובר במועמד שדרכו סלולה. תומכיו דיברו על “זכות אבות”, על אהדה רחבה בקרב ציבור המתפללים ועל פעילות רבת שנים בהקמת בתי כנסת ומסגרות תורניות בעיר.
אלא שבקיץ 2025 החלה להתבהר תמונה שונה לחלוטין. תלונה שהוגשה לוועדת הבחירות המקומית, יממה בלבד לפני מועד הבחירות המקורי, הציפה שורה של ליקויים לכאורה בתעודת הכשירות שהציג הרב אבוחצירא. הליקויים לא היו טכניים בלבד, אלא נגעו לעצם תוקפה המשפטי וההלכתי של התעודה, והובילו לפתיחת בדיקה מעמיקה מצד הרבנות הראשית.
בחודש יולי 2025 נשלח מכתב דרמטי מטעם היועצת המשפטית של הרבנות הראשית, עו״ד אורית משמוש, אל היועצת המשפטית של המשרד לשירותי דת, עו״ד גליה קליין. במכתב קבעה משמוש, לאחר בדיקה חוזרת ויסודית, כי “אין כל אפשרות לתת אישור משפטי לתוקפה של התעודה”. בין היתר עלה כי מועצת הרבנות הראשית כלל לא התכנסה במועד שבו נטען כי אושרה הסמכתו של הרב אבוחצירא, וכי הגופן המופיע בתעודה שונה מזה שהיה בשימוש באותה תקופה.
פרטים נוספים שהועלו בתלונה רק העמיקו את הספקות: התעודה יוחסה לישיבה של מועצת הרבנות בחודש אלול תש״ס, מועד שבו כלל לא התקיימה ישיבה כזו; תאריך ההנפקה, י״א בטבת תשס״א, חל בשבת; הרב היה בן 28 בלבד בעת קבלת התעודה ואף צוין סעיף חוקי שלא היה קיים במועד החתימה. כל אלו הצטרפו לתמונה מטרידה, שהובילה את היועצת המשפטית של המשרד לשירותי דת לקרוא לדחיית הבחירות.
הפרשה לא נותרה במישור המינהלי. עתירה לבג״ץ הובילה לפרסום צו ארעי שדחה את הבחירות, וחשף לציבור הרחב את המתרחש מאחורי הקלעים. לראשונה, המרוץ לרבנות רמלה הפך לנושא שיח ציבורי רחב, לא רק בקרב חוגים תורניים אלא גם בזירה העירונית והפוליטית.
אלא שכאן הגיע טוויסט נוסף בעלילה. למרות קביעותיה הברורות של היועצת המשפטית של הרבנות הראשית, ועדת הבחירות המקומית החליטה בסופו של דבר לאשר את השתתפותו של הרב אבוחצירא במרוץ. ההחלטה הזו, שנתמכה גם על ידי גורמים פוליטיים, סללה את הדרך לקיום הבחירות במועד החדש שנקבע לתאריך ה- 15 בינואר 2026 והציתה מחדש את המחלוקת.
לצד הסערה סביב המועמד המוביל, נשמעה ביקורת חריפה על עצם ניהול ההליך. גורמים שונים בעיר טענו כי פתיחת המכרז מחדש, לאחר שמועמד אחד נפסל, יוצרת תחושה של חוסר הוגנות כלפי יתר המתמודדים. לדבריהם, הדומיננטיות הבולטת של הרב אבוחצירא וההנחה הרווחת כי הוא “המועמד של המערכת”, הרתיעו רבנים ראויים מלהציג מועמדות מלכתחילה ופגעו בשוויון ההזדמנויות.
במציאות הזו נכנסו לישורת האחרונה שלושה מועמדים מרכזיים: הרב יצחק אבוחצירא, הרב אברהם כהן והרב ניסים מורדכייב. כל אחד מהם מייצג תפיסה שונה, רקע אחר וקהל תומכים מובחן, והבחירה ביניהם משקפת הרבה מעבר לזהות האישית, היא נוגעת לשאלת דמותה הרוחנית והקהילתית של רמלה בשנים הבאות.
דמותו של הרב ניסים מורדכייב תפסה תאוצה מיוחדת במהלך השנה האחרונה. בן העיר רמלה, בן לעדה הבוכרית, ובנו של הרה״ג שלום מורדכייב – מהרבנים המוכרים בעיר רמלה ורב בית הכנסת “משכן אבנר”, הוא מגלם בעיני תומכיו המשכיות טבעית של הנהגה תורנית שורשית לצד חיבור עמוק לשטח. אמו, הרבנית חנה, והבית שבו גדל, השרישו בו מגיל צעיר את ערך זיכוי הרבים והאחריות הקהילתית.
הרב מורדכייב, אב לשבעה ילדים, מחזיק בתעודת כושר לרב עיר, למד בישיבת וולפסון ובכולל חזון איש, וכבר בגיל 19 נשלח על ידי הראשון לציון, הרב אליהו בקשי דורון זצ״ל, לגשת לבחינות הרבנות, כחלק מתפיסה רחבה להצמיח רבנים ומורי הוראה מקרב בני העדה הבוכרית. הוא עבר את המבחנים בהצלחה רבה, לשביעות רצון מוריו ורבותיו.
במהלך השנים כיהן כרב קהילת “תפארת בנים”, כראש כולל “עטרת זקנים” להוראה ודיינות, וכיום הוא משמש רב בית הכנסת “ששון שמחה” בעיר וכן ר״מ בישיבות “נחלת שלמה” ו“בני יששכר”. בנוסף הקים מדרשיות לנוער בשם “תפארת בחורים” – מסגרות ייחודיות לנוער מתחזק שמבקש להעמיק את הקשר ליהדות ולמסורת, ורבים העידו כי בזכות פעילותו שבו לחיי תורה ומצוות.
תומכיו מדגישים כי מעבר לכישוריו התורניים, הרב מורדכייב מביא עימו מאור פנים, גישה קהילתית והיכרות עמוקה עם המרקם האנושי המורכב של רמלה. מכתב הברכה שקיבל מהרב אברהם סלים, חבר מועצת חכמי התורה של ש״ס, חיזק עוד יותר את מעמדו, כאשר האחרון ציין כי מדובר במועמד ראוי ל“תפקיד הנהגה חשוב בארץ”.
למשוואה הזו מצטרף נתון מכריע: הגוף הבוחר. האסיפה הבוחרת את רב העיר מונה 40 חברים, מחציתם חברי מועצת העיר, והיתר נציגים שמונו בידי העירייה והשר לשירותי דת. כשלושים אחוז מחברי הגוף הבוחר הם בני העדה הבוכרית, בהם שמות מוכרים ומובילים בקהילה כמו חברי המועצה מר אבולוף, מר מורדכייב, מר דזורייב, מר בן מרדכי, וכן נציגי ציבור נוספים כמו הגב' פילוסוף, מר קובינוב, מר פאילייב וכו'. מדובר בהזדמנות היסטורית: לראשונה, רב בוכרי יליד העיר, בעל כושר רשמי וניסיון מוכח, עשוי להתמנות לרב עיר בישראל.
מן העבר השני עומד הרב אברהם כהן, מועמד נוסף בעל רקע תורני מוכר ותומכים משלו, המשתלב במאבק המשולש ומוסיף לו מורכבות. הבחירה בין שלושת המועמדים אינה רק אישית, אלא משקפת מחנות, זהויות ותפיסות שונות של הנהגה רבנית.
כך, ערב הבחירות, רמלה ניצבת בפני צומת משמעותי. שנה של מחלוקות, עתירות, האשמות ולחצים, הותירה סדקים עמוקים בקהילות התורניות בעיר. רבים כבר מבינים כי ביום שאחרי הבחירות, יהיה צורך אמיתי באיחוי הקרעים, בהשבת האמון ובהובלת תהליך של פיוס והידברות.
הבחירות הקרובות יכריעו מי ישא בתואר רב העיר רמלה, אך לא פחות מכך – הן יקבעו איזה מסר תשלח העיר לעצמה ולציבור הרחב: מסר של המשכיות, של תיקון, או של שינוי. כך או כך, ברור לכולם כי המרוץ הזה כבר נכנס לדפי ההיסטוריה המקומית, כמאבק שטלטל את העיר והעמיד במבחן את מוסדות הרבנות, את ההנהגה ואת הקהילה כולה.
בשולי המאבק הציבורי והמשפטי, ראוי להתעכב גם על עצם מהותה של משרת רב העיר ברמלה – תפקיד שאיננו מסתכם בכהונה הלכתית פורמלית, אלא נוגע בלב המרקם החברתי של העיר. רמלה היא עיר רבת פנים, שבה חיים זה לצד זה ותיקים ועולים חדשים, ציבור מסורתי רחב, קהילות חרדיות, בני עדות שונות, וגם אוכלוסייה גדולה שאינה מקיימת אורח חיים דתי אך רואה ברב העיר כתובת מוסרית וציבורית. רב העיר נדרש, יותר מאשר בכל עיר אחרת כמעט, להיות דמות מאחדת, כזו היודעת לדבר בשפה הלכתית ברורה, מבלי להתנתק מן המציאות המורכבת של חיי היומיום.
מתוקף תפקידו, רב העיר הוא הסמכות העליונה בתחומי הכשרות, הנישואין, הגיור והפסיקה ההלכתית המקומית, אך בפועל מצפים ממנו להיות גם מנהיג קהילתי, מגשר בין מחנות, ואוזן קשבת לצרכים חברתיים ואנושיים. הוא פוגש משפחות בשעות משבר, מלווה צעירים בצמתי חיים משמעותיים, ונדרש לקבל הכרעות רגישות המשפיעות על אלפי תושבים. ברמלה, עיר שחוותה בעשורים האחרונים שינויים דמוגרפיים חדים ומתחים חברתיים, האחריות הזו מקבלת משנה תוקף.
מעבר לכך, רב העיר מהווה חוליה מרכזית בין הקהילה המקומית לבין מוסדות המדינה והרבנות הראשית. הוא נדרש לנווט בין עולם ההלכה לבין מערכות מינהליות, משפטיות ופוליטיות, תוך שמירה על עצמאות רוחנית ואמון הציבור. דווקא על רקע השנה הסוערת שקדמה לבחירות, מתחדדת ההבנה כי רב העיר הבא יידרש לא רק לידע תורני ולכושר פורמלי, אלא גם ליכולת שיקום: להשיב אמון במוסדות, להרגיע רוחות סוערות ולבנות מחדש תחושת שותפות בין הקהילות.
לכן, בעיני רבים מתושבי רמלה, הבחירה הקרובה אינה רק הכרעה בין מועמדים, אלא בחירה בדמות ההנהגה הרוחנית שהם מבקשים לעצמם לשנים הבאות – הנהגה של סמכות לצד ענווה, של מסורת לצד רגישות, ושל חזון מאחד בעיר הזקוקה לו יותר מתמיד.
