״יש לאיראן נשק אחד, שישראל לא יודעת להתמודד איתו״ המומחה והחוקר
במשך שנים התרגלנו למלחמה בצללים. משלוחי נשק שהופצצו בסודאן, מדעני גרעין שנעלמו בלב טהרן, ולוחמת סייבר שמשתקת נמלים איראניים. קראו לזה "המב"מ" – המערכה בין המלחמות. אבל בחודשים האחרונים המסכות הוסרו, הטילים ששוגרו ישירות מאדמת איראן לעבר ישראל והעימות הישיר שפרץ באפריל 24', שינו את חוקי המשחק לעד.
עבור רבים בציבור הישראלי, התחושה היא של שבירת הכלים. "הבטיחו לנו שהאיראנים מורתעים", הם אומרים בכאב, "והנה הם פה, תוקפים ישירות את ריבונותנו". אבל משה פוזיילוב, מבכירי שירות הביטחון הכללי בעבר וכיום אחד האנליסטים החריפים והמנוסים במערכת הביטחון, מציע זווית הפוכה לגמרי. עבורו, מה שנראה כהסלמה מדאיגה הוא למעשה תוצר של תכנון קר. "זו אם כל התחבולות", הוא אומר לי כשאנחנו מתיישבים לשיחה על המצב.
"הם פשוט לא מבינים את נתניהו"
פוזיילוב לא מתרגש מהכותרות המבהילות. הוא מסתכל על ציר הזמן של עשרות שנים. "בוא נתחיל עם מה שקורה באיראן", הוא פותח בקול רגוע אך סמכותי. "אנשים מדברים על כישלון האסטרטגיה של נתניהו, אבל הם פשוט לא מבינים את המהלך. איראן נמצאת איתך במלחמה כבר יותר מ-40 שנה. היא התחככה בך כל הזמן – באמצעות חמאס, באמצעות חיזבאללה ובאמצעות החות'ים. איראן כל הזמן הייתה מחוככת בנו, רק מה? היא לא עשתה את זה עם הידיים שלה. היא שילמה לאחרים שיעשו בשבילה את העבודה המלוכלכת".
פוזיילוב עוצר לרגע, מדגיש את המילים: "באותו הזמן, בזמן שהיא מעסיקה אותך עם חמש זרועות תמנון מצד אחד, היא נותנת ספרינט לכיוון הגרעין מהצד השני. אם היינו ממשיכים לחכות, היינו מתעוררים לאיראן גרעינית בלי שחייל איראני אחד דימם".
לדבריו, המפתח להבנת המציאות הנוכחית טמון בזיכרון ההיסטורי של המשטר בטהרן. "האיראנים לא התחככו עם אף אחד באופן ישיר מאז מלחמת איראן-עיראק. למה? כי הם למדו שהם לא יודעים לדמם. בגלל זה הם בחרו לעשות הכל דרך פרוקסי. הגאונות של המהלך הישראלי התרחשה באפריל 24'. שם הצלחנו לייצר תחבולה שגררה את האיראנים, לראשונה, להתחכך בנו באופן ישיר".
הוא מזכיר כי המערכה הזו היא מפעל חיים של איש אחד. "מי שעוקב אחרי בנימין נתניהו משנת 97' יודע – עד אז איראן בכלל לא הייתה בראש סדר העדיפויות של המודיעין הישראלי. נתניהו העלה אותה למקום הראשון. הוא הבין שהם משמרים את הכוח שלהם רק לטובת טילי קרקע-קרקע וגרעין. מה שעשינו באפריל 24', עם ההפצצה של הקונסוליה בדמשק, היה האילוץ שגרר אותם החוצה מהמחילה. ומי שמכיר את האיראנים יודע – ברגע שהם יוצאים החוצה, הפער הטכנולוגי בינינו לבינם הוא כמו ארצות הברית מול מדינת עולם שלישי".
"אנחנו עבדים של האמת, הם עבדים של השקר"
אחד הרגעים המרתקים בשיחה מגיע כשפוזיילוב חושף טפח מעברו המודיעיני. "ישבתי פעם עם מקור איראני, בכיר מאוד", הוא מספר, "שאלתי אותו: מה הנשק הסודי שלכם, והוא ענה לי משפט שמסביר הכל: 'יש לנו נשק אחד שאתם לא יודעים להתמודד איתו – אנחנו יודעים להשתמש באמת לצרכים שלנו. אתם עבדים של האמת. אצלנו תמיד משקרים. אתה אומר את ההפך מהאמת, ועושה את ההפך ממה שאתה אומר'".
פוזיילוב מסביר שהאיראנים הם "מומחים לתודעה". הם יצרו לעצמם הילה של מעצמה בלתי מנוצחת, אבל במציאות הם "נמר של נייר". ברגע שהם נגררו לעימות ישיר, הם נכנסו ל"סחרור של נחיתות" שהם לא מצליחים לעצור.
גם בנושא החיסולים, פוזיילוב מציע מבט מפוכח. "המשטר האיראני הוא לא כמו דמוקרטיה מערבית. יש להם שני עמודי שדרה מקבילים. עמוד שדרה אחד יוצא מהמנהיג העליון למשמרות המהפכה ולאוצר המהפכה, ועמוד שדרה שני הוא של חיי היום-יום – משרדי ממשלה, צבא ומשטרה. כדי להפיל את המשטר אתה צריך לשבור את שניהם. לכן חיסול אחד, בכיר ככל שיהיה, לא מפיל את המערכת מיד. כשאחד נשבר, השני מחזיק אותו עד שהראשון משתקם. זו עבודה של התמדה".
המזימה המשותפת של סינוואר וטהרן
כשאנחנו מדברים על המלחמה הנוכחית, פוזיילוב מבקש להבהיר שמדובר במערכה אחת גדולה שהתחילה בשבעה באוקטובר. "המלחמה התחילה כשהאיראנים נתנו את ברכתם לסינוואר. הוא סיפר להם שהוא יוצא לפעולה מוגבלת – לחטוף כמה חיילים או משפחה-שתיים כדי לשחרר אסירים. בעזה-2023, הם נתנו לו את ה'אוקיי', כי הם חשבו שזה יגרור את ישראל לחוסר יציבות פנימי ויאפשר להם לתת 'ספרינט' לגרעין בזמן שאנחנו עסוקים בעזה".
לדבריו, התוכנית האיראנית הייתה פשוטה: ישראל תהיה בחוסר אונים מול שלוש חזיתות, ובזמן הזה טהרן תשלים את הפצצה. "אבל הם טעו בהערכת העוצמה של צה"ל וביכולת התמרון שלנו", הוא מציין בסיפוק.
צפון: "לבנון לא מבינה אלא כוח טריטוריאלי"
החלק הכואב ביותר בשיחה נוגע לצפון. פוזיילוב לא מאמין בהסכמים חתומים עם ארגוני טרור. "הסכם דיפלומטי זה לעשות את אותה פעולה פעמיים ולצפות לתוצאה שונה. עשינו את 1701 ב-2006, ומה מצאנו? שחיזבאללה לא מכבד אפילו אות אחת".
הוא מציע מודל היסטורי מוכח: "ישראל צריכה לנצל את ההזדמנות ולעשות השוואה למה שקורה בסוריה. עד שנת 67', כל מי שחי באזור הכנרת ידע שהוא חוטף הפגזות. זה נגמר רק כשישראל שחררה את רמת הגולן ויצרה 'שטח מת' (Dead Zone) של 15-20 קילומטר מהגבול. זה מה שצריך לעשות עכשיו בלבנון".
"צריך לשים את כוח רדואן מאחורי הליטני ולייצר קו גבול שבו אין אף בן אדם", הוא קובע נחרצות. "זה לא כדי להעניש את הלבנונים, אלא כי אנחנו יודעים שאם הם שם – חיזבאללה שם. הוא כופה את עצמו עליהם. ברגע שייווצר לחץ של עקורים לבנונים על הממשלה שלהם, הלחץ יופנה לחיזבאללה. אנשים בתרבות הזו לא יכולים לוותר על האדמה שלהם, וזה הכלי היחיד שיעבוד".
השחמט הכלכלי
לפני שאנחנו מסיימים, פוזיילוב מציין את התפקיד המכריע של ארה"ב בזירה הכלכלית. "האמריקאים כבר עשו פעולות משמעותיות. הם השביתו את כוחות הצבא סביב האי חארג'. זה קריטי, כי 85% מההכנסות האיראניות מגיעות מהנפט שם. אם ארה"ב תשבית את היכולת שלהם לייצא נפט או תשתלט על מצרי הורמוז – זה יהיה ה'שחמט' הסופי".
אני נפרד מפוזיילוב בתחושה שיש מי שרואה את התמונה הגדולה. הוא מחייך אלי, מבקש שאשלח לו תמונה טובה מהכתבה, ומסכם: "אנחנו במלחמת קוממיות שנייה. הדרך ארוכה, אבל התחבולה הישראלית עובדת. האויב נגרר למקום שהוא לא רצה להיות בו, וזה הצעד הראשון בדרך להכרעה".
משה פוזיילוב – תעודת זהות:
- עבר ביטחוני: בכיר בשירות הביטחון הכללי (שב"כ) לשעבר, שירת בתפקידי שטח ומודיעין רגישים.
- תפקיד נוכחי: עמית בכיר במכון 'משגב' לביטחון לאומי ואסטרטגיה ציונית.
מומחיות: הזירה הפלסטינית, מודיעין וטרור, ניהול תהליכים אסטרטגיים.
