בז' באדר ימלאו 35 שנים להסתלקותו של אחד המאורות הגדולים של יהדות בוכרה בדור האחרון, הרב אבנר לבייב זצ"ל. עבור הציבור הרחב, הוא מוכר בעיקר כאביו של נשיא קונגרס יהודי בוכרה מר לב לבייב, וכמי שעל שמו קרויים עשרות מוסדות תורה וחסד ברחבי העולם. אך עבור בני המשפחה, ובמיוחד עבור נכדתו שושנה הלוי (בתו של בנו הרב שמואל לבייב), מדובר בדמות שחורגת מגבולות הביוגרפיה הרגילה. מדובר ב"אדם אש", דמות שגם 35 שנים לאחר לכתה, ממשיכה להלהיט את הלבבות ולכוון את הדרך.
שוחחנו עם שושנה הלוי על המורשת שהונחלה בחשאי, על החינוך הנוקשה שהוליד פירות של חסד, ועל הצורך להנציח עולם שלם שהלך ונעלם בין דפי ההיסטוריה.
הצוואה הבלתי כתובה: "אנחנו לא משפחה פשוטה"
"למרות שנפטר כשהייתי בקושי בת שש, העוצמה של סבא עברה אליי באופן ישיר דרך אבא שלי," פותחת שושנה בזיכרון ראשון. "בבית שלנו, הגעגוע לסבא היה נוכח בכל שולחן שבת. אבא שלי היה מציף את הגעגועים שלו בסיפורים – 'אבא שלי היה עושה כך', 'אבא שלי אמר כך'. הסיפורים האלו הפכו להיות 'סיפורי צדיקים' הפרטיים שלנו."
שושנה מתארת רגע מכונן בילדותה, רגע שבו הבינה כי הייחוס המשפחתי אינו "כרטיס ביקור" להתגאות בו, אלא עול של אחריות: "אני זוכרת את עצמי ילדה קטנה בת ארבע. אחותי הגדולה אמרה לי: 'תדעי לך שסבא שלנו הוא אדם מאוד צדיק'. באותו רגע הרגשתי תחושה של זקיפות קומה, אבל כזו שבאה עם מחויבות. אמרתי לעצמי: 'אני לא יכולה להתנהג כמו כל הילדות, אני לא ממשפחה פשוטה'. זו תחושה שליוותה אותי בכל צעד – בשפה נקייה, בהקפדה על הלכה, בהבנה שאין מקום לעגל פינות. זה היה החינוך של סבא: לחיות מתוך ידיעה שהתורה היא רצון השם, ואין מקום ל'מה שבא לי'."
המחתרת בטשקנט: חסד תחת מעקב
הרב אבנר זצ"ל פעל בתקופה חשוכה, שבה כל גילוי של יהדות היה עילה למאסר. שושנה מספרת כי סבה היה ברשימת המבוקשים של המשטרה החשאית כ"מפיץ יהדות מסוכן". בשל כך, נאלץ לעזוב את סמרקנד ולעבור לטשקנט, שם ביסס את ביתו כמרכז רוחני מחתרתי.
"הבית בטשקנט היה אחד הבודדים שבו ניתן היה לאכול בשר כשר," היא מספרת. "סבא היה פוגש סוחרים או יהודים זרים בבית הכנסת, ובלי לבקש רשות או להודיע מראש, היה מביא אותם הביתה. סבתא חנה ז"ל כבר ידעה – אם סבא חוזר, הוא חוזר עם קבוצה. הכל היה נעשה בצנעה, אבל השולחנות תמיד היו מלאים. זה לא נגמר רק באוכל; סבא היה מתעניין בכל פרט: 'אתה נשוי?', 'יש לך איפה לגור?', 'מה התוכניות שלך?'. היה מקרה של יהודי שהגיע לטשקנט ללא קורת גג, וסבא פשוט שיכן אותו בחדר בחצר במשך שנה שלמה, ובסופו של דבר גם דאג לו לשידוך וחיתן אותו בתוך חצר הבית."
הקשר עם חב"ד והמסירות לחינוך
חלק בלתי נפרד מדמותו של הרב אבנר היה הקשר העמוק לחסידות חב"ד. שושנה מציינת כי סבא-רבא זבולון זצ"ל, שהיה מלמד תינוקות ומסר נפשו על כך עד שנשלח לסיביר, קיבל השראה מהרבי הריי"צ ומהרבי מליובאוויטש.
"חסידי חב"ד ספרו לי שכשהיו צריכים כסף לחימום מקוואות פיראטיים על ידי גנרטורים בימי השלג כדי שנשים יוכלו לטבול, הם היו מגיעים לסבא אבנר. הוא מעולם לא שאל 'למה', פשוט שלף כסף ונתן. הוא הבין שהמלחמה על היהדות עוברת דרך המעשה הפרקטי."
אחד הסיפורים המרגשים נוגע לאחיו של סבא, הרב יעקב זצ"ל, שהתבקש לעזוב עבודה מסודרת ולהפוך למלמד תינוקות מחתרתי – משימה שהייתה כרוכה בסכנת מאסר מיידית. "סבא זבולון אמר לבנו: 'אל תפחד, יש מכתב מהרבי שמי שעוסק בחינוך לא יינזק'. זו הייתה רמת האמונה. לראות אדם שעבר את הכלא הסיבירי אומר לבנו 'אל תפחד', זה דבר בלתי נתפס. ואכן, הם הצילו דורות של ילדים, לימדו אותם אלף-בית והלכות, ושמרו עליהם מחוברים לבורא."
היפוך התודעה של מר לב לבייב
שושנה משתפת בסיפור אישי ששמעה מדודה, מר לב לבייב, הממחיש את שיטת החינוך של סבה. "סבא היה אדם לבבי ושמח, אבל גם תקיף מאוד. הוא לא אהב פינוקים. הדוד סיפר לי שבילדותו הוא חלם על אופניים, אבל סבא סירב בתוקף. הוא הסביר שהכבישים בטשקנט משובשים והנהגים מופרעים, וזה מסוכן. לא עזרו הבקשות – אופניים לא נקנו."
"התפנית הגיעה כשהדוד היה בן 16. סבא שלח אותו ללמוד בישיבה מחתרתית בסמרקנד. לפני היציאה, סבא נתן לו מעטפה עם סכום כסף עצום של רובלים בשווי שלא נתפס אז – ואמר לו: 'זה עבור הרב שמלמד אותך'. הדוד ישב ברכבת, פתח את המעטפה וספר את הכסף שוב ושוב. הוא לא האמין. באותו רגע, הוא מספר, קרה לו 'היפוך תודעה'. הוא הבין: אופניים, פינוקים והבלים – על זה סבא לא מוציא קופיקה. אבל על הפצת תורה, על חינוך, על קדושה – סבא פותח את כל הכיסים בלי חשבון, העובדה שלמרות שהוא נסע ללמוד בסמרקנד – עירם של סבו וכל דודיו, איש מלבד סביו וסבתו לא ידעו שהוא שוכן כאן לא הרחק מהם, ורק בחופש הוא הגיח מדירת המסתור ובא לבקר את המשפחה כ"מי שהגיע זה הרגע מטשקנט שם נזרעו הזרעים של כל מפעלות החסד של הדוד שאנחנו רואים היום ברחבי העולם."
הספר "נרו האיר": להשיב את הנוסטלגיה הבוכרית
במשך עשר שנים עמלה שושנה על כתיבת ספרה "נרו האיר". זה לא היה רק פרויקט של תיעוד משפחתי, אלא ניסיון להחיות עולם שלם. "הקהילה הבוכרית היא קהילה עתיקה עם שורשים עוד מימי בית ראשון, אבל היא הייתה לוטה בערפל," היא מסבירה. "הספרים שהיו קיימים היו קשים לקריאה או עתיקים מדי. רציתי להנגיש את הסיפור של יהדות בוכרה לדור הנוכחי."
הספר מגולל את תולדות הקהילה ב-600 השנים האחרונות, החל מהרב יוסף ממן שהרים את קרנה של יהדות בוכרה, דרך השושלות של משפחת רבין ועד למאבק הגבורה של משפחת לבייב בתקופה הסובייטית. "המחקר ארך שנים. הייתי צריכה שירותי תרגום מבוכרית ומרוסית, הצלבת נתונים, פגישות עם זקני הקהילה שחלקם נפטרו תוך כדי התהליך. היה לי חשוב להגיע לחקר האמת."
היא מוסיפה בחיוך: "גם היום, כשאנחנו הבנות מבשלות אוכל בוכרי מסורתי, אני רואה את העיניים של אבא שלי מתמלאות געגוע. הוא מעולם לא מדבר על אוכל, אבל הריח של המאכלים מחזיר אותו לילדות, לעוצמה המיוחדת של סבתא חנה וסבא אבנר. אנחנו מנסות להגיע לטעם של סבתא, ולא תמיד מצליחות, אבל הדמיון הזה הוא חלק מהחיבור שלנו לשורשים."
סגירת המעגל: דור לדור יביע אומר
לקראת יום ההסתלקות ה-35, שושנה רואה חשיבות עליונה בהעברת המסרים הללו לדור הצעיר, הגדל בישראל של המאה ה-21. "אנשים עברו את רוסיה הקומוניסטית ויצאו משם בשלום רוחני. אם הם יכלו, גם הילדים שלנו היום, מול כל הקשיים והפיתויים של תרבות המערב, יכולים לעמוד איתן. סבא אבנר הותיר לנו דרך: שילוב של 'גב זקוף' יהודי עם שמחה, הומור ואהבת אדם."
הראיון מסתיים בנימה של תקווה, המורשת של סבא אבנר היא לא רק היסטוריה היא מנוע חי. היא נותנת לנו ביטחון מהי הדרך הנכונה, ואנחנו ממשיכים ללכת לאורו."
