נולדתי בעיר מרגלן שבאוזבקיסטן, בגיל 6 עברנו עם המשפחה לעיר נבואי, שם סיימתי את לימודיי בבית הספר, ולאחר מכן התחלתי לעבוד בתפירה. עבדתי במשך עשור במקצוע, ובשנת 1990 עלינו לארץ ישראל והשתקענו בעיר רמלה. זה לא היה פשוט, אני ובעלי עבדנו מאוד קשה, אפילו בכמה עבודות במקביל. בתחילה עבדתי כתופרת שכירה, ולאחר תקופה פתחתי עסק עצמאי. היום אני אמא לשלושה ילדים וסבתא גאה לעשרה נכדים.
סוד המתכון המשפחתי
המאכל שאני מכינה היום נקרא "קורוראן", שמשמעותו מאכל מטוגן. מדובר בבשר או עוף מטוגנים עם מעט עגבניות, שמוגשים על מצע של צ'יפס חם וקריספי. את המתכון למדתי מאמא שלי וסבתי היקרה כשהתגוררתי איתן בבית, וזה אחד המאכלים האהובים על הילדים והנכדים שלי.
אני זוכרת שסבתא שלי זכרונה לברכה הייתה נכנסת למטבח, היא לא הייתה מאפשרת לאף אחד להיכנס, רצתה לעשות הכל לבד, שהכל ייצא בדיוק כמו שצריך, מושלם, כמו שרק היא יודעת. היא הייתה אומרת לנו בתור ילדים: "תסתכלו איך אני מכינה- גם להסתכל זו עבודה".
התחתנתי בגיל 17, ולא ממש ידעתי לבשל, היה לי קצת קשה בהתחלה. לכן אני תמיד ממליצה לצעירות להיכנס למטבח, לעזור לאמא ולסבתא וללמוד. את הנכדים שלי אני תמיד מלמדת וכולם יודעים לבשל, זה מרגיע אותי לדעת שכשהם יתחתנו, הם ידעו לדאוג לעצמם.
אני לא אשכח איך הכרתי את בעלי, הוא בן משפחה שלנו, אבל באותו זמן בכלל לא ידעתי את זה. יום אחד אמא שלו באה אלינו הביתה וסיפרה שהיא מחפשת שידוך לבן שלה, אבא שלי שמח מאוד. אני זוכרת איך בעלי נכנס אלינו וראה אותנו, ארבע אחיות משחקות קלפים. הוא לא ידע מי מהבנות מיועדת לו, עד שהוא הבין שמדובר בי. שלושה חודשים אחר כך כבר התחתנו. אחותי ואני התחתנו באותו יום, הייתה שמחה גדולה בבית. אחרי תשעה חודשים ילדתי את הבן הראשון שלנו, וב"ה אנחנו נשואים כבר 48 שנים.
חיים מלאים גם בגיל השלישי
אני מאוד אוהבת את עולם התפירה והיצירה. היום אני כבר לא מעצבת שמלות ללקוחות חדשים, זו עבודה קשה ותובענית, אבל ללקוחות הוותיקים שלי אני ממשיכה לעצב בשמחה.
לעצמי אני לא מוותרת, אני מעצבת ותופרת את הבגדים שאני אוהבת, בגזרות שמתאימות לי. זה נותן לי סיפוק אדיר – לדעת שיש לי את היכולת ליצור לעצמי מלתחה שלמה בדיוק לפי הטעם שלי. אני מודה על הכישרון הזה בכל יום. בנוסף, אני הולכת למועדון של בלה פולטוב, שם אנחנו מציירים, שרים, יוצרים וגם מפתחים חברויות. אני עושה ספורט ומקפידה על הליכות עם בעלי.
אני תמיד משתדלת לדבר בעברית עם הילדים והנכדים, אבל עדיין אוהבת לקרוא ספרים ברוסית ולצפות בסרטים, במיוחד בסדרות טורקיות. למרות שאין לי הרבה זמן, אני לא מוותרת על זה. אחת הסדרות האהובות עליי היא "סולטאן סולימאן". אני מתפעלת מהתלבושות שם, פשוט יופי של תקופה. חבל על מה שקרה עם טורקיה, אבל הם הפסידו אותנו.
כשהגעתי לארץ פחדתי מאוד, לא ידעתי מילה בעברית, וכל מה שסביבי הרגיש זר ומבלבל. נכנסתי מיד לעבוד כשכירה במפעל והיה לי מאוד קשה. לא רק העבודה עצמה, אלא בעיקר העובדה שכל מי שעבד סביבי דיבר רוסית, כך שבכלל לא יצא לי לדבר בעברית או לתרגל את השפה. עברו חמש שנים שבהן הרגשתי תקועה, לא התקדמתי, לא למדתי.
בשלב מסוים הבנתי שאני חייבת לעשות שינוי והחלטתי לפתוח עסק עצמאי. זה היה צעד אמיץ, אבל זה גם היה הצעד הכי נכון שעשיתי עבור עצמי. דרך הלקוחות שהגיעו אליי, נוצרו שיחות, הכרתי אנשים ודיברתי, גם אם בהתחלה דיברתי בצורה שגויה, זה עדיין מה שעזר לי ללמוד באמת את השפה.
היום, הנכדים שלי מלמדים אותי לקרוא ולכתוב בעברית. לכתוב עדיין קצת קשה לי, אבל אני מנסה. לקרוא אני כבר יודעת, למרות שלא תמיד מבינה כל מילה, יש מילים שאני לא מכירה, ואני צוחקת על זה איתם. ברוך השם שאנחנו חיים בישראל, יש לנו זכות גדולה לגור כאן.
אני הרבה אצל הנכדים שלי, הם מאוד אוהבים אותי ואני אוהבת לפנק אותם. לפעמים הם באים אליי ולפעמים אני נוסעת אליהם, לוקחת אותם לקניון, קונה להם גלידה, מסתובבים יחד ונהנים. הם במיוחד אוהבים את הקורוראן שאני מכינה ברגע שהם מבקשים, אני ישר מכינה להם צ'יפס חם וטרי, בדיוק כמו שהם אוהבים.
געגועים שאינם נגמרים
כיבוד הורים תמיד היה אצלי בראש ובראשונה. נתתי לאמא שלי את כל מה שיכולתי, אין משהו שיכול למלא לי את החסר. ההורים שלי נפטרו כמעט באותו תאריך, בהפרש של ארבע שנים. הם גרו קרוב אליי, ועד היום יש לי את ההרגל לרצות להתקשר אליהם, או להיכנס לבית שלהם ולעזור – ואז אני נזכרת שהם כבר לא פה. אני רוצה להגיד לצעירים – תשמרו על ההורים שלכם, תעריכו אותם. זו תקופה קצרה שלא חוזרת.
המצב עכשיו מאוד קשה והלב שלי לא שקט, הנכד שלי נמצא בעזה ואנחנו כל הזמן דואגים לו. כל יום אני מתפללת לשלומו ולשלום כל החיילים והחטופים, שכולם יחזרו הביתה בריאים ושלמים. למרות כל הקושי והכאב אין כמו ארץ ישראל. זו הארץ שלנו, הבית שלנו, ואני מודה על הזכות לחיות כאן.
קורוראן | מלכה יוחננוב
מצרכים:
- שמן קנולה
- 5 תפוחי אדמה
- חבילת כרעיים
- 3 עגבניות
- מלח
- פלפל
- כוס מים
אופן ההכנה:
חותכים את תפוחי האדמה לצורת צ'יפס, מולחים, מטגנים ומניחים בצד.
מטגנים את חלקי העוף באותו שמן.
מקלפים את העגבניות, חותכים לקוביות ובסיר נפרד מטגנים קלות.
מוסיפים תבלינים וכוס מים ומבשלים.
מוסיפים את העוף לסיר ומבשלים כשעה על אש נמוכה-בינונית.
מוסיפים את הצ'יפס, מכבים את האש ונותנים למנה לנוח כמה דקות, כדי שהצ'יפס יספוג את הטעמים.
מגישים בצלחת רחבה, מקשטים בכוסברה קצוצה ופלפל גרוס.
בתיאבון!
סרטון ההכנה יעלה ביום חמישי ברשתות החברתיות של הקונגרס חפשו: "בוכרים.קום".
